Design by Techdesigns.co.uk.

ביז על האש

הרבה לפני שהידיעות על הגעתו לארץ של ביז סטון, מנכ"ל טוויטר, התפרסמו באקטואליה ברשת, אני כבר ידעתי שהבחורצ'יק מגיע. הייתי מספרת לעולם ואחותו הרבה לפני אבל אם הייתי מספרת על זה היו קושרים אותי ושמים אותי בבור ומרביצים לי עם מקל. ולא עובדים איתי יותר. גם זה חשוב. על כל פנים, אין ספק שמדובר במאורע מרגש לא פחות מההתמנגלות של טוויסטריסטים אחרים עם ג'ף פולבר. ההבדל הגדול היא שגולשי הטוויטר התחרמנו מג'ף פולבר כי הכסף (או חזון, בהקשר זה יש לזה את אותה המשמעות בדיוק) מסנוור ובאופן כללי סביבו יש תחושה של סרוויס סכו"ם מסתובב.

על כל פנים, ביז סטון יגיע לכנס במכללה למנהל ראשל"צ ב-24 בנובמבר ל-24 שעות בלבד, לכנס בוגרים נטוורקינג 2009. נשמע פשוט למדי אבל יש קאץ': כדי לקחת חלק בכנס עליך להכיר מישהו שהוא בוגר המכללה בלבד. לא, לא טובות הנאה, טובות מיניות ו/או עיניים טובות למראה או להכיר מישהו שמכיר מישהו שלומד במכללה למנהל. לא בנג'י מגג עזריאלי ולא ריצה בעירום לאורך רחוב דיזנגוף. אך ורק התלוות לבוגר המכללה עצמה, במידה וכמובן רכש כרטיס לכנס. על כן, אני פונה ללבכם, קוראים יקרים; אני ממש רוצה להגיע אל הכנס המדובר ולשמוע מהגיגיו ביותר מ-140 תווים של ביז סטון. מרתק אותי מה יש לו לומר על הרשת החברתית הכה פשוטה ומטופשת ועם זאת כה פופולארית, ועם זאת עם מנטליות יחודית משלה שתפסה תאוצה כל כך מטורפת. מלבד זאת מרתק אותי לשמוע שעשו את זה בגדול מדברים שברמה הקונספטואלית נשמים כמו חמלאות ובזבוז זמן מוחלטים.

אי לכך כל בוגר המכללה למנהל בראשל"צ אנא פנה אלי, או כל המכיר בוגר כנ"ל מתבקש להפנותו אלי ואנו נצא לדייט לוהט בכנס בוגרי נטוורקינג 2009 ונתעד באופן ענף בטוויטפיק והטוויטויד לכל המוזיל במחיר. מבטיחה להשתדל לא להביך את האדם אליו אתלווה.

בקיצור, עזרו למיכל לחלוב את העטינים ולפגוש את ביז!

ביז סטון ואני ופעם הקודמת שהיה בישראל, אוכל מרק רגל לפני שיפודי הביז

ביז סטון ואני בפעם הקודמת שהיה בישראל, אוכל מרק רגל לפני שיפודי הביז

נובמבר 3, 2009 under האינטרנט ואני, ראשי - אין תגובות עדיין. Tags: , , ,

האם זהו הזמן להתחיל לדאוג?

קד"מ שמקד"מ. לא שילמו לי, לא ביקשו ממני טובות, לא הודיעו לי מראש. בעיקר הרסו אותי מצחוק.

  • פניה אישית למיכל גרוסברג

נובמבר 3, 2009 under האינטרנט ואני, קאוץ' פוטאטו - 4 תגובות. Tags: , , , , ,

בתולתסקי

אני אוהבת לשחק נוור, לפחות בסיבוב הראשון. תמיד בסיבוב הראשון אני שולפת את הנוורים הכי מפילי-מתמודדים שיש, בראשם העובדה שמעולם לא ראיתי שלג במו עיני. והרי תמיד זה שנוי במחלוקת - כל עוד לא משחקים נוור ה"שלג" של תל-אביב בתחילת שנות ה-90 לא באמת נחשב לשלג, עד שזה מגיע לנוור - "מה פתאום! הרי ירד שלג בתל-אביב בתחילת שנות ה-90!"

רבותי, שכבה דקה של קרח אינה שלג. אי אפשר לעשות על זה סקי, אי אפשר לעשות מלאך-שלג, אי אפשר לעשות איש-שלג, אי אפשר אפילו לעשות קקה-בשלג-ולצפות-בו-נמס.  רק לי כרגע יש אסוציאציות לקפה? וסליחה אם הרסתי לכם את היום.

למעשה, כל כך לא ראיתי שלג בחיי, שהדבר הכי קרוב לשלג שראיתי בחיי היה כשהפוף שלי התפוצץ והתפזר לכל עבר בבית.

נוור 2: אף פעם לא הייתי בחרמון. כן נו, מה יש לי לחפש שם? האמת היא שעד לא מזמן נשמתי התל-אביבית-חרדתית כלל לא היתה בטוחה היכן ממוקם הדבר הזה. ליד לבנון, לא?  או שמא סוריה? (לפני שפרסמתי את הפוסט שאלתי את דוגמן רק כדי לוודא ולא לצאת מפגרת, ועל אף שהוא היה שם, הוא גם לא כל כך היה בטוח. הוא נטה לכיוון סוריה.)

"מה, אף פעם לא לקחו אותך לטיול שנתי?"

מכירים את הילד הזה שבטיול השנתי תמיד הוא בוכה שהוא לא מרגיש טוב ונשאר באוטובוס? זו אני.

מכירים את הילד הזה שתמיד הולך לאיבוד בטיולים השנתיים ועוצרים את כל הכיתה בגלל זה? כן, גם התואר הזה שלי.

מכירים את הילד הזה שההורים שלו שמרו אותו בצמר-גפן מפני כל סיכוי לפגיעה פיזית במהלך שנות חייו הצעירות? יאפ. השם שלי רשום אול אובר איט.

נוור 3: כיו"ב, אף פעם לא עשיתי סקי או סנובורד. הדבר הכי קרוב לסקי שעשיתי אי פעם היה המכשיר האליפטי בחדר כושר. עם כל הכבוד, שם לא צריך ללבוש מעיל ויש לי טלוויזית LCD עם ערוץ E. אחת אפס לחדר כושר.

אז כמו שאתם יכולים להבין, המבצע הזה לא מיועד לאנשים כמוני - אבל את האקסטרימים שביניכם שבמקרה גלשו לכאן בלי המגלשיים או הבורד שלהם, המידע והמבצע הבאים עשויים לעניין אתכם:

  • "למטייל" יעלו בימים הקרובים עם אתר חדש עם מידע על אתרי סקי, תחזיות מזג האוויר, דיווחים למיניהם וטיפים לגולשים. כמו כן למטייל יצאו עם שני ימי סייל חד-פעמיים ברביעי וחמישי מ-12 בצהריים ועד חצות - 40%-80% הנחה על ציוד הסקי והסנובורד.

"OMG מפלצת יטי"

"OMG מפלצת יטי!"

מי שזה הקטע שלו, מומלץ לבקמרק את האתר ולעקוב, ומי שלא - אולי זה הזמן להתחיל. אם למישהו מכם מתעורר הדרייב לנסוע לפתע לחופשת סקי/סנובורד תזכרו שאני שוקלת די מעט ונכנסת למזוודה די בקלות. אמנם אני קצת פחדנית מדי כדי לבצע פעלולי סקי למיניהם, אבל היי - יש לכם כמה נוורים להרוס לי במוניטין, והאמת היא שדי מתחשק לי לבצע איזה מלאך-שלג. בכלל, עם שם משפחה כמו "בתולתסקי", האירופאים ימותו עלי.

אוקטובר 26, 2009 under ראשי - 3 תגובות. Tags: , , , , , ,

מוקדש לקופאית השקרנית מהסופר-פארם

לעולם לא אבין את האידאולוגיה שעומדת מאחורי מוכרות הקוסמטיקה בסופר-פארם. ברמה העקרונית אני לא אוהבת לתקשר איתן כי הן מנסות להעמיס עלי מוצרים שאני לא צריכה. אני בחורה פשוטה. יחסית. יש לי שני סוגים של מייק אפ (שליכטה לאירועים מיוחדים ואויל פרי ליומיום), שני סוגים של פודרה (אדמה אינדיאנית למראה הבוגר וכתום זרחני למראה המפגר), שני סוגים של שפתונים (ורוד למצב רוח החיובי ואדום למראה הזנותי) ושני סוגים של אאוט-ליינרים (דק לגבות ועבה לעיניים). ובכל זאת מוכרות הקוסמטיקה בסופר-פארם תמיד מנסות לדחוף לי מייק-אפ סתם יקר שעשו איתו ניסויים בבעלי חיים או מסקרה שאין לי מה לעשות איתה ממש.

אתמול נגמר לי האאוט-ליינר הדק. באזל המלאי של אאוט-ליינר דק, גורלי ככל הנראה יהיה להתהלך בין בני האדם ללא גבות. יום אחד אולי יהיה זה טרנד, אבל עד שזה יקרה אעדיף לנסות להיות נורמלית ככל השאר. פחות או יותר. בסופר-פארם המתין לי גדוד של מוכרות שרק מחכות לסגור עלי עמלה, ובדר"כ אני לא אוהבת להתעסק איתן. בהיעדר הפירמה המועדפת עלי (שחשוב מכל - אינה עושה נסויים בבעלי חיים!) מצאתי את עצמי נאלצת להיעזר במוכרת שניחנה בכלים של רכיבה על הטמטום של הואגינה הבזבזנית. ניסיתי להסביר לה אודות הבעיה המיוחדת שלי, שבה נבצר ממני לשלוט על הדחפים שלי ממריטת שיער חוזרת ונשנית. עיניה קיבלו מבט עגל שכזה, מהסוג שאני מקבלת כשמדברים איתי על מיקומים גיאוגרפיים שנמצאים דרומית לקיבוץ גלויות וצפונית לצומת הסירה. או כשמדברים איתי בקיצורים צבאיים. או על מכוניות. או על כדורגל. ניסיתי לעורר בה רגש הזדהות, והשוויתי את הבעיה שלי לכסיסת ציפורניים. מיד נזכרה שלביתה בת ה-16 יש בעיה של כסיסת ציפורניים. ניסיתי לצחוק איתה ולומר לה שהבת שלה מבוגרת מספיק כדי שלא תפתח בעיה כמו שלי. עיני העגל תפסו את מקומן בחזרה.

בסוף היא שכנעה אותי לקנות עפרון יעודי לגבות, לראשונה בחיי הסכמתי להיכנע למוצר המוזר והמיותר לאנושות הזה (וכן, אני לא יכולה לחשוב על אנשים שבאמת צריכים מוצר שכזה, אפילו לא אני.) ובחשש מה שאינו עונה על הגדרות הריצוי של מוצרים קוסמטיים שהייתי רגילה לרכוש עד כה צעדתי לקופה. זו כמובן עקבה אחרי כמו זנב של לטאה שמסרב להתנשל כדי לוודא שאת ה-2 שקלים וחצי שלה עלי היא קיבלה, ובאותו הזמן הבטתי טוב טוב בקופאית ושמתי לב כי דבר מה אינו כשורה. תחילה הבטתי על גבותיה - כיווצתי את עיני כדי להיות בטוחה והבנתי שכמוני, גם היא בסוף היום חוזרת הביתה ומסירה את הפסים מעל עיניה באמצעות מסיר איפור. סקרתי את קרקפת ראשה למשך כמה שניות ונחרדתי לגלות את הקרחות אותן היא מנסה להסתיר ללא הצלחה וידעתי. ידעתי עמוק בפנים את מה שקולגות-עיני-העגל שלה אינן יודעות ואף לא מעלות בדעתן כי עיני-העגל שלהן עגליליות מדי מכדי לעכל.

"תגידי, אני יכולה לשאול אותך שאלה אשית?" פניתי אליה.

"כן?"

"לפני שאני קונה את העפרון, רציתי לדעת באיזה עפרון את משתמשת."

היא אפילו לא טרחה להביט בעיני כשענתה לי - "אני לא משתמשת בעפרון, אלה גבות אמיתיות." וידעתי שהיא משקרת לי מבלי להניד עפעף.

"באמת…? חשבתי ש…" עניתי במבוכה ואז עמדה באוויר שתיקה מביכה עוד יותר.

לעתים אני שוכחת שמה שהיה אצלי סוד כמוס מנשוא עד לפני 5 שנים, הוא עודו סוד עצום אצל שאר הבנות. לעתים אני מספרת "כבדרך-אגב" לבנות שאני מזהה אצלן את אותה הבעיה על הבעיה שלי, ואני רואה את הניצוץ שמתגנב לעיניהן - סוג של ניצוץ של הבנה שהן כנראה לא לבד בהפרעה המטופשת והמעיקה הזו. לעתים אני מנסה להוציא בכח מבנות את הבעיה בסוג של שיחת "שקיפות מלאה", אבל הן ממשיכות להכחיש בתוקף. מעולם לא פגשתי בחורה שמלבד אימיילים שקטים ודיסקרטיים בפייסבוק היתה מוכנה להודות שהיא אולי קצת משוגעת לכאורה, אבל חוצמזה היא נורמלית לחלוטין. אני מבינה את זה במבט של 5 שנים לאחור. אני לא מבינה את זה במבט של עולם שבו הפרעות התנהגותיות אחרות קיבלו סוג של ביטוי ולגיטימציה באמצעות האינטרנט, כמו אנורקסיה או OCD או תסמונת טורט. יודעים מה, אפילו סוגים שונים של דכאון.

אני רוצה שהעולם יבין אותנו ויקבל אותנו באהבה, אבל לבד אני לא יכולה לשנות את העולם.

כשהתחלתי ללמוד קולנוע היה לי ברור שאחד מהסרטים שאצור יהיה דוקומנטרי, והוא ידבר על הבעיה הזו שאף אחת לא מוכנה לדבר עליה מלבדי. הוא יחקור את הבעיה וינסה להבין אותה, אבל הוא לא ימצא לה פתרון או תשובה לשאלה "למה", בדיוק כמו במציאות. שנת הלימודים שבה אצור את הסרט הזה נפתחת מחר. בעוד חצי שנה מכאן כולי תקווה שאוכל לממש את המלים האלה שנכתבות כאן ולגלות לעולם קצת יותר על הבעיה הזו שיש לה שם די ארוך ולא מובן -

טריכוטילומניה.

אחרי שזה יקרה, אני מקווה שאת, הקופאית השקרנית מהסופר-פארם, תוכלי לספר לי בפעם הבאה שאבוא לרכוש אצלך, מה עפרון הגבות האהוב עלייך ביותר.

(או שאולי דווקא - לא אצטרך לבוא ולשאול אותך בכלל.)

אוקטובר 25, 2009 under טריכוטילומאניה, שינקין - 11 תגובות. Tags: ,

סטודנטיאליות, בנקים, קמפיינים ואני

שנת לימודים חדשה בפתח. שמחה לבשר שאני עומדת להתחיל את שנת הלימודים השניה שלי בלימודי הקולנוע ב"מנשר". אחרי אינספור שברוני לב כלכליים בעקבותם הייתי בטוחה שלא אוכל להתחיל את שנת הלימודים החדשה, החלטתי ללכת כנגד כל הסיכויים וכן להמשיך בלימודים. כן, המצב הכלכלי שלי עדיין בקאנטים. לא, הבנק עדיין לא מאשר לי הלוואה. כן, קיבלתי בסוף מלגה (10% שמהווים 2,500 שקלים, אבל גם זה משהו).

בזמן שאימי והבנק מנסים להניא אותי מלהמשיך לשנה נוספת (זו אומרת שעדיף לי לפרוש וללכת ללמוד שנה ב"רשת", אלה אומרים לי "את אולי בנאדם נחמד אבל לא נראה לנו שתוכלי להחזיר לנו את ההלוואה"), החלטתי, כאמור, שאני לא נכנעת לאינספור הלחצים שמופעלים עלי וכן להמשיך אם מה שברור לי שהוא המקום הנכון עבורי בעולם הזה - ומעטים הם המקומות שככה הרגשתי כלפיהם בחיים. הרי הפתרון הקל ביותר היה להרים ידיים, לחזור לחיי הרגילים, למצוא משרה מלאה עם שכר נהדר ולשכוח מחיי הסטודנטיאליים והמסריחים כמות לא היו. אני לא ממציאה את הגלגל, כמעט כל אדם בגילי יודע מה זה להיות סטודנט וכמה זה קשה.

לפני כמה שבועות עלה קמפיין חדש ל"דיסקונט סטודנטים" באמצעות הפייסבוק והטוויטר. אילו רק הייתי רוצה הייתי בקלילות ולסית יכולה לדלג אל תוך הקמפיין הזה ולקחת חלק ממנו ובכל זאת בחרתי שלא. עליית הקמפיין הגיעה במקביל עם סירובו של הבנק להיות נחמד אלי כבעבר. אם עד לפני חצי שנה הייתי נמנית בין האזרחים הבודדים בארץ שבחשבון העו"ש שלהם מופיעה המלה "יתרה" וששם משפחתם אינו "אריסון" או "דנקנר", כעת הרי המצב הפוך לחלוטין וכיאות למצב כך גם יחסו של הבנק אלי.  תחושת ההשפלה שחשתי עם סירוב הבנק לתת לי הלוואה ובידי כך לתת את חותמתו על כך שמעניין לו את התחת אם אמשיך את הלימודים שלי או לא, היתה צורבת ברמות שחשתי פעמים מעטות בחיי (נקודת השפל הרגשית הנמוכה יותר מזו היתה כשגיליתי שהאקס שלי בגד בי וטרח לספר את זה לכל העולם מלבד האדם היחיד שבאמת היה אמור לספר לו את זה). כבר באותו היום לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לשלוח אינספור קורות חיים לעבודות הכי מסריחות במדינה, שהכי פחות רציתי לחזור אליהן (האוזניה + מיכל = ככל הנראה אהבת אמת) והכי קטנות למידות שלי, רק כדי שעוד כמה חודשים מכאן אוכל לבוא ולנפנף מול פניה של הבנקאית שלי בתלוש המשכורת שלי ולהודיע לה "כזה אתם לא מקבלים יותר, בטלו את האשראי, בטלו את החשבון, שלום שלום ואל תבואו לי בחלום". הנקמה המתוקה הזו בדמיוני גרמה לי ולו לכמה שעות לשכוח מכל הצרות שלי ואפילו להרגיש טוב עם עצמי.

אז כן, בסוף מצאתי עבודה, היא אמנם אינה תפורה למידותיי, ואני מקבלת אוזניה אישית ואני חוזרת למכור לאנשים חלומות בטלפון, אבל הכסף נהדר ואפשר לשלש אותו ביחס למשכורת הממוצעת שמרוויח סטודנט בימינו. בינתיים הכל מתקתק לפי התכניות. ובאשר לקמפיין של דיסקונט סטודנטים - ברגע שראיתי שדיסקונט סטודנטים התחילו לעקוב אחרי בטוויטר, הדבר הראשון שעלה במוחי, והרי ידיי מקלידות מהר משאני חושבת, היתה לספר להם בדיוק מה אני חושבת עליהם, וככה עשיתי. בעולם האינסטנט ובעולם בו חברות מסחריות לומדות איך לתפעל את עצמן פרסומית באמצעות הרשתות החברתיות, כמובן שפידבק על הפידבק שלי התקבל מהר יותר משתקבלו מענה אם תפנו לשירות הלקוחות או נציב תלונות הציבור (בפקס בלבד!) של חברה מסוימת. כן, להתלונן בטוויטר עובד - ורבים הם האנשים שמשתמשים בטוויטר שיוכלו להעיד שהדבר נכון. תוך זמן קצר עברתי לטיפול של נציג קשרי לקוחות בדיסקונט, שעמו ניהלתי שיחה ארוכה, אמיתית ובעלת שקיפות מוחלטת אודות כל הנושא ובינתיים זה הצליח להקל מעט על העלבון שחשתי בשבוע שקדם לשיחה. מצד אחד שמחתי שלתחת שלי הצלחתי לדאוג, מצד שני קצת התבאסתי עבור כל שאר בני האדם במדינה הזו שאינם מודעים לכח שטמון ברשתות החברתיות בהתמודדות מול חברות מסחריות, ולאו דווקא דיסקונט כמובן, אלא כל חברה מסחרית שמחליטה לפתוח קשר ישיר בינה ובין המשתמש/הלקוח באמצעות המדיה הזו.

באופן הכי אובייקטיבי-ועם-זאת-מעורב-רגשית, אני יכולה לומר על דיסקונט שבין כל ים האיקסים שהצליחו לגרום לי לסמן עליהם בשבועות האחרונים, וי אחד הם כן הצליחו לגרום לי לסמן עליהם ולזעום עליהם קצת פחות.

שי רינגל לפני מספר ימים צייץ בטוויטר על איך סטודנטים מוכרים את נשמתם בעבור כמה מרשרשים לקמפיינים שרצים עכשיו ברשתות החברתיות עבור הבנקים ותכניות הסטודנטים שלהם. בעיני הוא צודק לחלוטין. במקום להילחם בעושק של הבנקים על גבם הם רצים ומקדמים אותם. כאמור, בקלילות הייתי יכולה לקחת חלק באחד מהקמפיינים ועם זאת בחרתי שלא - בין אם זה בגלל הזעם האשי שלי, או בין אם זה בגלל העקרון של לשתף פעולה עם מי שנוטה להביא לך את הסעיף עבור התמודדות על מלגה של 5000 ש"ח / לפטופ / חופשה בצימר / כמה מאות שקלים שכר על השתתפות בפעילות תוכן כבאזזר.

אני, מיכל גרוסברג, כן, זו שכתבו עליה ש"מדובר במישהי שתהיה מוכנה לכתוב בבלוג על כל קונדום שיזרקו לכיוונה כל עוד יזרקו אותו בחינם" (לא נעלבתי, לא זרקו עלי קונדום ואת הגלולות שלי אני קונה לבד, תודה), למעשה לא הולכת וכותבת על כל דבר שיזרקו עלי בחינם, וגם לא בכסף. ואגב, את הכסף האמיתי שלי הייתי יכולה להרוויח אילו היו לי את הסבלנות והזמן ללכת ולתבוע את כל מי שכתב עלי דברים כאלה ברשת שהיו רחוקים מן המציאות (ומי שכתב עלי שאני גבר מאונן בן 40, אני גם יודעת מי אתם). אני בסופו של דבר אדם שמאמין שכל אחד לוקח, מקבל ונותן את מה שמגיע לו ולאחרים.

ובחזרה מהירה לקמפיינים של הבנקים הגדולים שרצים בימים אלו ברשתות החברתיות - דיסקונט, לאומי והפועלים. בתור מישהי שלשם שינוי דעתה אינה משוחדת בעבור כמה מטלטלים, חשוב לי לומר שצריך לקחת הכל בערבון מוגבל. מי שרוצה לקחת חלק בקמפיינים האלה באופן אקטיבי או פאסיבי, עלא כיפאק - אין לי שום מילה רעה לומר עליכם. כל אחד פה רוצה להקל על חייו מבחינה כלכלית במדינה הקשה מדי הזו ואין לגיטימי מזה. אני גם לא מאמינה בביטוי "למכור את הנשמה" - חשוב לזכור שנית שאנחנו חיים בעולם אינסטנט; חוץ מגוגל מחר אף אחד לא יזכור מה עשיתם ומה לא עשיתם. כולנו בני אדם שמורכבים מאלפי פריטים ומשתנים ותחושות שלעתים מציבים את הגבול של עד כמה נהיה מוכנים למכור את עצמנו. העיקר שתשאלו את עצמכם עד כמה הדברים האלה שווים את הזמן ו/או האינטגריטי שלכם, וכל מה שמעבר לזה, אל תשימו ז*ן על מה שאחרים חושבים עליכם.

(נ.ב. אחרי שבדקתי לעומק את כל שלושת הקמפיינים אגב, מבלי שאף אחד שכנע אותי או שילם לי כסף על כך, הגעתי למסקנה שאם כבר ללכת בשבי אחר אחד הקמפיינים, באופן אשי הייתי הולכת ופותחת חשבון סטודנטים אצל "בנק לאומי", שנראה שהכי פחות מבלבלים לנו את השכל בפייסבוק/טוויטר, ועם זאת מציעים לנו הכי הרבה בפתיחת חשבון סטודנטים אצלם. אה, ט.ל.ח. וזה, כן.)

(נ.ב.2. פוסט זה לא גרם לי להתגבר ולו במעט על המינוס בבנק, וסביר להניח כי לא יתרום לי לכך בעתיד, הידד!)

אוקטובר 24, 2009 under האינטרנט ואני, שוק עבדים - 6 תגובות. Tags: , , , , , ,

המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

Gangster Barbie

Gangsta Barbie

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

  1. אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא במת. אולי השנה.

    אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

    היידרו.

  2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
  3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
  4. 3 חפיסות סיגריות.
  5. פיצה קפואה.
  6. 2-3 בקבוקי קולה.
  7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
  8. טייק אוואי סושי.
  9. רדבולים.
  10. בירות.
  11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

weeds1לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

  • Human Nature (הטבע האנושי)
  • Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
  • Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
  • Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
  • Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

  • The Big Lebowski
  • No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

  • Jackie Brown
  • Reservoir Dogs
  • Pulp Fiction
  • Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
  • Kill Bill 1+2
  • לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

  • Clockwork Orange (התפוז המכני)
  • The Shining
  • 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

  • Wild at Heart
  • Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

  • Oldboy (שבעה צעדים)
  • Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

  • Spirited Away
  • Hawl's Moving Castle
  • Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

  • Mutant Aliens
  • Cecil B. Demented

כל השאר:

  • ההזיה - I Heart Huckabees
  • הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
  • הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
  • הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
  • הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
  • הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
  • הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

  • אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
  • חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
  • שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

ספטמבר 25, 2009 under אינטרנט, ברחובות עירנו, מוסיקה, ממלכת הקולינריה, סושי, סמים, ספרות, סקס, צילום, קאוץ' פוטאטו, ראשי - אין תגובות עדיין. Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

ברוכים הבאים לבלוג המריבה

מילקי פנו אלי ואל בלוגר העל עומרי חיון לבוא ולתת את הכרעתנו בסוגיה גדולה בחשיבותה, יותר מהאיום האיראני ויותר משחרור גלעד שליט - מי צריך לקבל את המילקי? סנדי בר או אקי אבני. עומרי אומר שאקי צריך לזכות כי הם הופרדו בלידה. אני בעד סנדי כי היא חתיכה לוהטת. והאמת היא שגם לי יש טיעון משפחתי שאכן יצדיק את סיבת הזכיה שלה במשפט המכוער במילקי. אני לא יודעת מי בינינו יצליח להכריע מי צריך לקבל את המילקי, אבל אחד מאיתנו (או אחד מכם) יזכה ב-50 גביעים. אני יכולה להבטיח לכם שאם אני זוכה בהם אני הולכת לעשות מלחמת מילקי בביקיני וכולן מוזמנות להצטרף.

אז ככה, למה אני אוהבת את סנדי? וזה לפני התיאור - אז כמו שאמרתי, היא חתיכה לוהטת. ושנית היא חתיכה לוהטת שיותר נמוכה ממני שזה כבר פלוס עצום בעיני עבורה. אדם אחד בחיי שאהב יותר את סנדי הוא אחי הקטן. כשאחי הקטן היה צעיר יותר, נאמר 10 שנים אחורה לערך, הוא היה מאוהב כליל בסנדי בר. הוא אסף עליה באדיקות יתרה כל פיסת מידע שהופיעה עליה בעיתונים וריכז בקלסר, בדיוק כמו שאנחנו בגיל 12 היינו עושות קלסרי בוי-בנדז ודוסון קריק בסוף שנות ה-90.

אהבת אחי הקטן לדוגמנית סנדי בר היתה כה עזה שלא הסכים לדבר בגנותה אף פעם. תמיד שיבח אותה ואת יופייה. אהבת אחי הקטן לחתיכה הלוהטת סנדי בר כה עזה שכשקיבל במתנה חתימה שלה שחבר של ההורים הביא, היה על פניו מבט של אושר מוחלט מהסוג שזוכים לראות לעתים נדירות. על אהבת אחי הקטן לגמדה סנדי בר אני מצדיעה ולכן אני בוחרת בה. פה למטה תוכלו להקליק על התמונה ולבחור את הצד שלכם. הקלקה על כל אחת מהתמונות תוביל אתכם לעמוד הפייסבוק של אקי וסנדי. אפשר להיות חברים שלהם וגם לזכות ב-50 גביעי מילקי ואז לחבור אלי ולעשות מלחמת ביקיני עצומה במילקי.  דמיינו את הקרב במילקי, ותצביעו למי שנראה לכם שצריך לזכות במשפט.

כדי לראות מדוע עומרי חיון חושב שאקי צריך לזכות, הקליקו כאן.


לבחירת אחת מהחתיכים בלינק ישיר
למתעניינים ושאר חובבי לחיצות לינקים, אתם מוזמנים גם לצפות בסרטון החדש של מילקי שמציגות את הראיות במשפט בין הזוג הגרוש.

ספטמבר 24, 2009 under ראשי - 3 תגובות.

ווהו! סרט עם שוודיות!

חברי הטוב, עופר פדות, שלומד איתי יחד ב"מנשר", נכנס לתחרות "קרן רותם מוריה". מי שלא מכיר - "קרן רותם מוריה" היא קרן שהוקמה כדי להנציח את שמו של רותם מוריה ז"ל שנרצח בפיגוע הטרור בטאבה ב-2004. הקרן שמה לעצמה מטרה לקדם סרטים של יוצרים מבריקים כאות הערכה לאהבתו הרבה של רותם לסרטים. כעת הקרן עולה בשיתוף עם פליקס בתחרות סרטים בז'אנר מד"ב, פנטזיה ואימה ועופר נמנה בין המתמודדים. המתמודד שיקטוף את הפרס הראשון יזכה ב-7,500 (שביום טוב מהווים רבע משכר הלימוד שלנו לשנה אגב). הסרט של עופר מבין סרטי הגמר שלנו השנה היה הכי מוצלח בעיני (ובעיני רבים אחרים) עם גימור מושלם בכל מה שנוגע לעריכה. למעשה היה זה הסרט הראשון שראיתי מבין כל סרטי הגמר שלנו והוא היה כל כך מוצלח שהרגשתי ממש מחורבן עם הסרט שלי ולא הייתי מוכנה להראות אותו לאף אחד עד הרגע שבו שהרגשתי שהוא מושלם ברמת העריכה. הייתי שמחה אם תוכלו לעזור לעופר, להקליק ולהצביע (את דעתכם הכנה כמובן ואם דעתכם דומה לשלי מה טוב). עופר ואני נעריך את זה מאד, ויתרה מכך מקווים שתהנו מהסרט בטירוף. הסרט בכיכובם של אהוד איתן החתיך ההורס ויוהנה השוודית (אין צורך בעוד סופרלטיבים אחרי השוודית בחיי).

כדי להצביע לעופר ניתן להקליק כאןhttp://www.flix.co.il/tapuz/rotemfund/showVideo.asp?m=3378687

תודה רבה לכל מי שישקיע 6 דקות וחצי מזמנו כדי לצפות ולהבין כמה באמת החבר'ה של "מנשר" מוכשרים (וחתיכים). מי שאגב רוצה לעזור ולקדם - בתחתית הדף תוכלו למצוא את הקישור "sharing is sexy" ולהפיץ לחבריכם בפייסבוק או בטוויטר, כמו כן תוכלו סתם להדביק את הקישור במייל, לחברים שלכם בפייסבוק או על קירות בעיר. כל קישור הוא ברכה.

Dimensional Meltdown

ספטמבר 24, 2009 under ראשי - 2 תגובות. Tags: , , ,

עשרת הדיברות של מיכל למשחק מקדים מושלם

אז ככה, אחרי שביקרתם באתר של התנועה ועם זאת רבים מכם לא הצליחו למצוא את התשובה לשאלה - אז מה למען השם אתן רוצות במשחק מקדים? החלטתי לרכז עבורכם את עשרת הדיברות שלי למשחק מקדים מושלם:
  1. ת ת ק ל ח ! יתרה מכך אנו מוכנות להצטרף אליך למקלחת ואולי אפילו להתחיל את הביזנס שם. גבר, אתה לא כלב (תלוי כמה אתה מניאק), אתה לא יכול לרחרח לעצמך את הביצים. עם זאת, סביר להניח שאתה תרצה שנבקר שם, ולא, אנחנו לא מצפות לריח שושנים, אבל גם לא לריח שיזכיר לנו את העובדה שנועם טור לא החליף תחתונים במשך חודש על אי המתים (ואם תהיתם למה קראו ככה לאי המתים, הנה התשובה שלכם).
  2. גזוז ציפורניים! נעים בגב זה נחמד לפני השינה, אבל מה-זה לא מתאים לנו שתקלף לנו את העור מבפנים. הוא מספיק רגיש גם ככה.
  3. סקווירטינג. כן, כן. אנחנו יודעות שאתה לא קוסם. אבל לפני הסקס נשמח אם לא תתנהג כמו יובל המבולבל. לשון על הדגדגן, אצבע בפנים - לא עד הסוף אבל חלקית, יש לשמור על שעון ביולוגי נכון ולדאוג שאצבע תהיה בין השעה 11 ל-1 ושתעשה להטוטים פשוטים בצורת "בואי אלי". (אם תעשה את זה נכון גם נגיד לך "אני באה!" בתרגום חופשי מאנגלית.) מי יודע איזה קונפטי אולי תצליח לשלוף מהכובע.
  4. האוזניים שלנו הן לא הגה והראש שלנו הוא לא זמבורה. גאג ריפלקס אולי מדליק אותך, אבל לא מתחשק לנו לפצוח בהפרעת בולימיה במיטה. אם בכוונתך להמשיך בדבר שיהיה לך ברור - הגודל כן קובע.
  5. מכות בטוסיק זה נחמד ומדליק, אבל אל תחבוט בנו במקומות אחרים. כולנו יודעת לחייג 1202.
  6. תגע לנו בגוף בכל מקום לפני שאתה מיד שולח ידיים או איברים אחרים לבין הרגליים. הרבה יותר מדליק נגיעות בכל הגוף - כפות הרגליים, הרגליים, הידיים, הבטן, הישבן, הצוואר וקצת מסג' בגב (עם הדורקס פליי מסג', למשל…) ורק אז החזה וכל מה שנשאר. נשיקות רכות וידיים מלטפות יקנו לך הרבה נקודות אצל כל הבנות.
  7. חשוב מהכל - ספר לנו מה אתה אוהב, מה עושה לך טוב ומה מדליק אותך במיטה, אצלנו בתנועה אנחנו פתוחות למשא ומתן ומוכנות לנסות הכל לפחות פעם אחת. הדבר גם נכון לגבי הבנות. בנות רבות מפחדות לומר לפרטנר מה הן אוהבות במשחק המקדים ובסוף יוצאות לא מסופקות או מדמיינות שיש שם מישהו שהוא לא אתה כדי להעצים את הריגוש. חבל על מי שמת ועל אורגזמה לא-באמת.
  8. הצע לנו נישואין. הסדין לבן ואם ממש טוב לנו נצווח גם לפי לחן חתונה. אל תבהל - הקלק על הלינק ותבין.
  9. אל תדבר אתנו על האקסית שלך, על אימא שלך או על כדורגל. דבר אתנו עלינו, על כמה אנחנו חתיכות ולוהטות ועושות לך את זה. תחת כל מעטה של חרמנות מסתתרת נרקסיסטית שמשוועת למחמאות.
  10. הכי חשוב: אף פעם אל תכריח אותנו לעשות דברים במיטה שאנחנו ממש אבל ממש לא רוצות. בחזרה לסעיף 7, אנחנו מוכנות להתנסות בהכל לפחות פעם אחת, ואם אנחנו יודעות שזה לא בשבילנו ובכל זאת אתה לוחץ עלינו, תמיד יש את מי שתהיה מוכנה לעשות את זה במקומנו, אבל בחייאת רבאק, לא חבל לך על הכסף?

בנות, חושבות ששכחתי משהו? אל תתביישו לחלוק. בנים, אתם מרגישים מקופחים ושהזניחו את הדחפים שלכם בצד? ספרו לי מהם 10 הדיברות שלכם למשחק מקדים מושלם ואם יש לכם חברה קבועה (או ממש הרבה יזיזות), כנראה עשיתם משהו נכון - ושישרפו כל הקנאיות. הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק - התנועה לקידום המשחק המקדים ותבינו ה-כ-ל.

שתהיה לכולם שנה רטובה.

תבחר, זה או אני או היא

תבחר, זה או אני או היא

ספטמבר 23, 2009 under סקס, ראשי - 12 תגובות. Tags: , , , , , , , , , , , , ,

הזוכה בבושם סקרלט ועוד כל מיני הרהורי שנה חדשה

ראשית עלי להתנצל, הבטחתי כי אכריז על הזוכה בבושם בסופ"ש אך לצערי הבחירה היתה מאד מאד קשה עבורי ולכן התעכבתי בנושא. בואו נגמור עם זה לפני שאחת מהבנות תאכל לי את הראש: הזוכה בבושם סקרלט היא לא אחרת מאשר לירי אמיר אשר השקיעה את נשמתה לתחרות ואף פירטה בהרחבה על הדואליות שבה! אני מודה לכל הבננות שהשתתפו בתחרות וכולן כמובן מקבלות דוגמית סקרלט במתנה.

לירי אמיר

לירי אמיר

אני לא נוהגת לאחל שנה טובה, אז אל תגלו לאף אחד שאיחלתי - אבל לכל הבנות ולכולם שנה טובה ומבטיחה שזה לא יגיע אליכם באס.אם.אס.

מלבד הבושם הפוסט הזה הולך להתעסק בשני עניינים הנוגעים לשנה החדשה. פשפוש קל במדפים המאובקים של קורקי העלה פוסט ישן שכתבתי ב-31/12/2005, בבלוג ז"ל שלי שאינני יודעת היכן בעולם הוא נמצא כיום. תוכנו היה כזה:

10 ציפיות לשנת 2006 - שנה בסימן רטרופסיבי

Saturday, 31 לDecember 2005

1. לטוס לאמסטרדם! - נכנס לרשימה גם בשנה שעברה ולא יצא לפועל.

2. לכתוב לעיתון/מגזין - הגיע הזמן להשתלב איפה שהייתי צריכה להשתלב כבר לפני.

3. לחזור לעשות ספורט.

4. לחזור לנגן בפסנתר - פרשתי לפני 6 שנים ויש לי חשק עז לחזור לנגן.

5. לחזור ללמוד פיתוח קול - ממש ממש בא לי.

6. ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - לא שכזה מתחשק לי ללמוד, אבל מתחשק לי לדעת ומתחשק לי לפתוח דלת לכסף טוב.

7. להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - התעוררו בי געגועים עזים לחזור לשדר וגם להקים מחדש את הפרויקט האדיר הזה, שהיה ממש כיף בפני עצמו.

8. לחזור לפסיכולוגית שלי - לא יצא לנו להיפגש הרבה, אבל היא באמת היתה נהדרת.

9. להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי).

10. ללמוד להאמין באהבה. אמן.

אז ככה; לטוס לאמסטרדם בסוף טסתי, זה היה בסתיו של 2007 בסופו של דבר ונסעתי ביחד עם קומץ, היג"כ בורלא, כוכבים מנצנצים עליו. לא אבלשט אף אחד ולא אסתיר את העובדה שיצא לי לעשן שם מלא סוגים שונים של גראס (והמופלא שבהם היה ההיידרו בגרין האוס שהעיף לנו את התחת עד כדי כך שלא רצינו לחזור לארץ ואכן כמעט פספסנו את הטיסה). בתקופה דאז, גם בארץ, הייתי מעשנת המון ושנאתי את זה. הרגשתי שאני ממש על האדג' של להיות ג'אנקי. אחד הדברים הטובים בעיקר שיצאו מאסמטרדם היה העובדה שבעקבות הנסיעה הפסקתי לעשן בכמויות של חמור בקאט-ניפ. מלבד זאת, באמסטרדם ספגתי את הפציעה הכי קשה שספגתי בחיי. אימא שלי לפני הנסיעה הזהירה אותנו שלא נשכיר אופניים, והיה זה חודש בדיוק אחרי שלמדתי איך רוכבים על המכשיר הדו-גלגלי הזה. אני כמובן התעקשתי על אופניים ורודים, אממה, אחד הברקסים מסתבר היה מקולקל. לא חלפו 15 דקות מהרגע ששכרנו אופניים וכל הפרצוף שלי כבר נמרח על אחד הגשרים של נהרות אמסטרדם. התוצאה: שפה פתוחה, פנס בעין ויד שיומיים לא יכולתי להזיז. במצב כזה הייתי יכולה לתבוע את הביטוח על הנסיעה, לקבל כסף וכו', אבל בגלל שכל כך פחדתי מהתגובה של אימא שלי העדפתי לסגור את הנושא בלקנות מייק אפ ממש ממש חזק (30 יורו, אסתי לאודר, המייק אפ הכי מדהים שהיה לי, כוסאמא של סופרפארם אין בארץ). בפארמיה באמסטרדם בה אחת הדיילות איפרה אותי, הסיפור נהיה יותר מביך כשהיא הבינה שהגבות שלי מאוירות וברחה כל עוד נפשה בה מההיסטריה ושלחה דיילת אחרת לטפל בי. הדיילת האחרת היתה מאד נחמדה וכיסתה לי את הפנס היפיוף שלי בזמן שהיה גדוד של לקוחות שהביט בנו כמות היינו מופע בקרקס. היה מופלא. שנים שמרתי את הסיפור הזה בסוד ולמעשה בורלא ואני סיפרנו לכולם שהרגזתי אותו אז הוא הכניס לי אגרוף.

הנה תמונה שמעולם לא נחשפה לציבור הרחב דקות מספר אחרי ההתרסקות עם האופניים:

לא בורלא, אל תרביץ לי!!!

לא בורלא, אל תרביץ לי!!!

שלושה ימים אחרי שהחופשה שלנו התחילה בורלא ואני באמת התחלנו להתרגז אחד על השני וכנראה המירכוז הבלתי נסבל של לבלות כל כך הרבה זמן זה בחברת זו נתן את אותותיו. אחרי שדרכנו נפרדו בת"א לא שוחחנו אחד עם השני שבועיים. בורלא כעת גר בצפון ואני עדיין בת"א. הרבה אנשים שואלים אותי אם אנחנו עוד בקשר (שכן בתקופותנו היפות היינו כמו בנאדם אחד). אנחנו משוחחים לעתים רחוקות בטלפון, בורלא אוהב לכבות את הטלפון לעתים תכופות אז לפעמים אני סתם משאירה לו הודעות מפגרות במשיבון ("בדיוק חשבתי עליך, ואז… אה… שיט, הפסדתי."). הקשר של בורלא ושלי הוא כה חזק שאנחנו מרגישים זה את זו נפשית. לא, אנחנו לא צריכים לדבר לעתים תכופות וגם לא להיפגש, אבל דואגים שכל מפגש שיש לנו יהיה מפגש קסם.
קומץ ואני משמינים הסורים בכרם החודש. קסם.

קומץ ואני משמינים הסורים בכרם החודש. קסם.

לכתוב בעיתון/מגזין - כמעט קרה, קבלתי את השוט שלי באחד המגזינים בארץ. הבעיה היא שהיום לא מחתימים כמעט כתבים כעובדי מערכת אלא כפרילנס ללא חוזה. הייתי צריכה לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות, לא עשיתי, נכנעתי. אני בת זונה עצלנית (וסליחה אימא). בסוף נשארתי פה בבלוג, והבנתי שהכסף כאן אפילו גרוע פחות מהכסף בעיתון או מגזין.
לחזור לעשות ספורט - חזרתי גם חזרתי. מאז הספקתי להירשם 3 פעמים לחדר כושר, ללכת קצת ואז למכור את המנוי. גם כרגע הקשר היחיד ביני ובין חדר כושר הוא החיוב החודשי בכרטיס האשראי. וואלה, תכל'ס אני צריכה לחזור לעשות ספורט שוב.
לחזור לנגן בפסנתר - לפני שנה אבא שלי לקח את הקלידים האלקטרוניים שלי מגיל 4.5 (משנת 80-ופאקינג-9!) לתיקון והחזיר אותם חדש דנדש. היו לי כמה ערבי דכאון בהם הלחנתי כמה שירים עם ליריקה מטופשת ממש, אבל מעבר לזה הקלידים מקשטים יופי את הכסא בסלון.
לחזור ללמוד פיתוח קול - לא קרה, לא יקרה גם כנראה ונראה לי שגם במיטה הפסקתי להיות צווחנית בינתיים. תשאלו את האקסים שלי, השותפים שלהם לדירה ואף את השכנים שלהם - במיטה אני עושה יופי של סופרן, מצו ואלט.
ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - הסיבה אז היתה בגלל שהכסף טוב. אז לא הייתי בטוחה בכלל מה אני רוצה ללמוד ודי הדחקתי את עניין הקולנוע מטראומת הלימודים בתיכון. אז כן, בסוף הלכתי ללמוד קולנוע, ולא, הכסף לא טוב. השאיפה להייטק באה בעיקר מצד משפחתי הפולניה שאכן החדירה לי שכסף זה חשוב וכסף זה טוב, אבל בסופו של דבר אחרי מחשבה והבנה של מי אני ולאן הנפש שלי חותרת + כאבי בטן תכופים, הבנתי שבמשרד הייטקיסטי ויום עבודה של 9 שעות ומעלה אני כנראה לא אצליח להתמודד. אגב, העובדה שעבודה על סט בדר"כ ארוכה הרבה יותר מ-9 שעות ביום ויכולה לפעמים להגיע גם ל-14 שעות מבלי למצמץ לא מרתיעה אותי ו/או את כאבי הבטן שלי. יש דרייב וקסם שהוא פשוט שונה במהותו בעבודה על סט, במיוחד אם יוצא לי לחלק הוראות. חולת כח. כזו אני.
להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - לא קרה, לא נורא. בזמנו הרעיון היה מקסים וכיפי בטירוף, נכון לימים אלה יהיה זה בזבוז זמן משווע. טוויטר הרג את כוכבי הרדיו.
לחזור לפסיכולוגית שלי - הגברת המקסימה הזו שהייתי אצלה מספר פגישות מועטות ועם זאת מילאה אותי בתובנות כל כך רבות לצערי נורא יקרה. יצא לי לפגוש עוד פסיכולוג מספר חודשים דרך קופ"ח, מי שקורא בקביעות יודע שהוא היה גרוע. יצא לי גם לפגוש פסיכיאטר כמה פעמים, הוא נחמד, הוא רוסי וכל פעם מחדש שואל אותי אם זו פעם ראשונה שלי, מה אני לומדת והאם אני רוצה להיות שחקנית. אה, ושלפני חודש-חודשיים-ושלושה הוא ראה את "ואלס עם באשיר" עם אשתו בקולנוע ובאמת שהיה מאד נחמד.
להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי) - טוב, באופן יחסי עבד. בהמשך לדיבורי הפסיכיאטר מהסעיף הקודם אני חייבת להודות שמרוצה ושמחה באופן לא יחסי אלא מוחלט, הרבה יותר קל עם כדורים נוגדי דכאון. בדרך הלב שלי הספיק להישבר פעם אחת וראשונה מזה עשור (וזה בסעיף הבא), אז החלטתי להפסיק עם הכדורים כדי שאוכל להרגיש את הכאב כמו שצריך. אה, ועם כדורים נוגדי דכאון אין אורגזמות ובכל מקרה זה לא גרם לי להפסיק למרוט את השיער. מה החרא הזה.
ללמוד להאמין באהבה. אמן - קרה 8 חודשים אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא. בסוף, נשבר לי הלב. וכו'.

חיפושי גוגל פופולריים - על הדבש ועל העוקץ?

במהלך החודשים האחרונים אני עוקבת באדיקות אחר חיפושי גוגל פופולריים שבסוף מובילים אלי לבלוג. לכבוד השנה החדשה אחלוק את העשרה הפופולריים שבהם ועל שום מה ולמה:

  1. מיכל - ה-SEO הכמעט הכי חזק ברשת. לא מיכל ינאי, לא מיכל אמדורסקי. מיכל גרוסברג. תוצאה שלישית בגוגל. לפני מעטרות את התוצאות מיכל בת שאול (שאלוהים יודע מה היא עשתה בשביל שיהיה לה כזה SEO מטורף) ותחתיה בתת-חיפוש מיכל ניב ז"ל. אל תדאגו, אני אמשיך לכתוב פה מיכל (מיכל, מיכל, מיכל, מיכל) עד שאגיע למקום הראשון בגוגל. 57% מהמחפשים מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו.
  2. מיכל גרוסברג - זו אני. 24, תל-אביב, סטודנטית לקולנוע, תפוסה. 30% מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו. 70% הנותרים הם למעשה אני שמחפשת את עצמי.
  3. מוצצת לעצמה - כן, עד לא מזמן מקום ראשון בגוגל (עכשיו יש שם איזו קוקסינלית שמוצצת לעצמה), מוביל לפוסט האלמותי שמדבר על נשים שמוצצות לעצמן את הפטמות. ככל-הנראה מדובר באדם ספציפי שקורא באופן קבוע, לפי הסטטיסטיקות. אינני יודעת מי הוא, אינני יודעת מה הוא רוצה ממני, אבל אני מקווה שהוא לפחות נהנה וממליצה לו לשמור אותי בבוקמארקס במקום לחפש אותי בגוגל בכל פעם מחדש.
  4. ציצים - פעם המילה ציצים היתה רצה פה הרבה ולכן הייתי במקום ה-23 והמכובד בגוגל תחת חיפוש זה. אין לי מושג איפה אני נמצאת היום, בטח הרחק מאחור, אבל לפי הסטטיסטיקות שמראות כי 94% מהמחפשים הם קוראים חדשים ושזמן הקריאה הממוצע עומד על 6 שניות, ככל הנראה ציצים הם לא מצאו כאן.
  5. התנועה לקידום המשחק המקדים - טוב, לא באמת צריך להרחיב על זה יותר מדי. היתה תקופה שכולם רצו לדעת מיהן המטורללות מהשוק שצווחות על בסטיונרים שהן רוצות יותר מגע חושני בציצים.
  6. הבלוג של מיכל - יש ברשת הרבה "הבלוג של מיכל", אני פשוט במקרה הפופולרי ביותר.
  7. סקס - כן. טוב. כמעט מפליא שזה לא במקום הראשון.
  8. www.supersexit.co.il - כן, זו הכתובת של הבלוג. לא ברור למה חיפשו את זה בגוגל במקום להקיש בשורת הדפדפן, אבל באמת שאני לא אתווכח. כל אחד ושיטות הגלישה שלו.
  9. החתול והכלב - אדם הורוביץ צריך להודות לי על היח"צ חינם שאני מבצעת לו פה. אז מה אם אנחנו לא באמת מכירים. לעתים הוא מחייך אלי בחיוך ממזרי.
  10. לצאת משוק הבשר - WTF.

ספטמבר 22, 2009 under האינטרנט ואני, הכשרת הגוף, סמים, סקס, ראשי - אין תגובות עדיין. Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,