טוויטר
סטודנטיאליות, בנקים, קמפיינים ואני
שנת לימודים חדשה בפתח. שמחה לבשר שאני עומדת להתחיל את שנת הלימודים השניה שלי בלימודי הקולנוע ב"מנשר". אחרי אינספור שברוני לב כלכליים בעקבותם הייתי בטוחה שלא אוכל להתחיל את שנת הלימודים החדשה, החלטתי ללכת כנגד כל הסיכויים וכן להמשיך בלימודים. כן, המצב הכלכלי שלי עדיין בקאנטים. לא, הבנק עדיין לא מאשר לי הלוואה. כן, קיבלתי בסוף מלגה (10% שמהווים 2,500 שקלים, אבל גם זה משהו).
בזמן שאימי והבנק מנסים להניא אותי מלהמשיך לשנה נוספת (זו אומרת שעדיף לי לפרוש וללכת ללמוד שנה ב"רשת", אלה אומרים לי "את אולי בנאדם נחמד אבל לא נראה לנו שתוכלי להחזיר לנו את ההלוואה"), החלטתי, כאמור, שאני לא נכנעת לאינספור הלחצים שמופעלים עלי וכן להמשיך אם מה שברור לי שהוא המקום הנכון עבורי בעולם הזה - ומעטים הם המקומות שככה הרגשתי כלפיהם בחיים. הרי הפתרון הקל ביותר היה להרים ידיים, לחזור לחיי הרגילים, למצוא משרה מלאה עם שכר נהדר ולשכוח מחיי הסטודנטיאליים והמסריחים כמות לא היו. אני לא ממציאה את הגלגל, כמעט כל אדם בגילי יודע מה זה להיות סטודנט וכמה זה קשה.
לפני כמה שבועות עלה קמפיין חדש ל"דיסקונט סטודנטים" באמצעות הפייסבוק והטוויטר. אילו רק הייתי רוצה הייתי בקלילות ולסית יכולה לדלג אל תוך הקמפיין הזה ולקחת חלק ממנו ובכל זאת בחרתי שלא. עליית הקמפיין הגיעה במקביל עם סירובו של הבנק להיות נחמד אלי כבעבר. אם עד לפני חצי שנה הייתי נמנית בין האזרחים הבודדים בארץ שבחשבון העו"ש שלהם מופיעה המלה "יתרה" וששם משפחתם אינו "אריסון" או "דנקנר", כעת הרי המצב הפוך לחלוטין וכיאות למצב כך גם יחסו של הבנק אלי. תחושת ההשפלה שחשתי עם סירוב הבנק לתת לי הלוואה ובידי כך לתת את חותמתו על כך שמעניין לו את התחת אם אמשיך את הלימודים שלי או לא, היתה צורבת ברמות שחשתי פעמים מעטות בחיי (נקודת השפל הרגשית הנמוכה יותר מזו היתה כשגיליתי שהאקס שלי בגד בי וטרח לספר את זה לכל העולם מלבד האדם היחיד שבאמת היה אמור לספר לו את זה). כבר באותו היום לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לשלוח אינספור קורות חיים לעבודות הכי מסריחות במדינה, שהכי פחות רציתי לחזור אליהן (האוזניה + מיכל = ככל הנראה אהבת אמת) והכי קטנות למידות שלי, רק כדי שעוד כמה חודשים מכאן אוכל לבוא ולנפנף מול פניה של הבנקאית שלי בתלוש המשכורת שלי ולהודיע לה "כזה אתם לא מקבלים יותר, בטלו את האשראי, בטלו את החשבון, שלום שלום ואל תבואו לי בחלום". הנקמה המתוקה הזו בדמיוני גרמה לי ולו לכמה שעות לשכוח מכל הצרות שלי ואפילו להרגיש טוב עם עצמי.
אז כן, בסוף מצאתי עבודה, היא אמנם אינה תפורה למידותיי, ואני מקבלת אוזניה אישית ואני חוזרת למכור לאנשים חלומות בטלפון, אבל הכסף נהדר ואפשר לשלש אותו ביחס למשכורת הממוצעת שמרוויח סטודנט בימינו. בינתיים הכל מתקתק לפי התכניות. ובאשר לקמפיין של דיסקונט סטודנטים - ברגע שראיתי שדיסקונט סטודנטים התחילו לעקוב אחרי בטוויטר, הדבר הראשון שעלה במוחי, והרי ידיי מקלידות מהר משאני חושבת, היתה לספר להם בדיוק מה אני חושבת עליהם, וככה עשיתי. בעולם האינסטנט ובעולם בו חברות מסחריות לומדות איך לתפעל את עצמן פרסומית באמצעות הרשתות החברתיות, כמובן שפידבק על הפידבק שלי התקבל מהר יותר משתקבלו מענה אם תפנו לשירות הלקוחות או נציב תלונות הציבור (בפקס בלבד!) של חברה מסוימת. כן, להתלונן בטוויטר עובד - ורבים הם האנשים שמשתמשים בטוויטר שיוכלו להעיד שהדבר נכון. תוך זמן קצר עברתי לטיפול של נציג קשרי לקוחות בדיסקונט, שעמו ניהלתי שיחה ארוכה, אמיתית ובעלת שקיפות מוחלטת אודות כל הנושא ובינתיים זה הצליח להקל מעט על העלבון שחשתי בשבוע שקדם לשיחה. מצד אחד שמחתי שלתחת שלי הצלחתי לדאוג, מצד שני קצת התבאסתי עבור כל שאר בני האדם במדינה הזו שאינם מודעים לכח שטמון ברשתות החברתיות בהתמודדות מול חברות מסחריות, ולאו דווקא דיסקונט כמובן, אלא כל חברה מסחרית שמחליטה לפתוח קשר ישיר בינה ובין המשתמש/הלקוח באמצעות המדיה הזו.
באופן הכי אובייקטיבי-ועם-זאת-מעורב-רגשית, אני יכולה לומר על דיסקונט שבין כל ים האיקסים שהצליחו לגרום לי לסמן עליהם בשבועות האחרונים, וי אחד הם כן הצליחו לגרום לי לסמן עליהם ולזעום עליהם קצת פחות.
שי רינגל לפני מספר ימים צייץ בטוויטר על איך סטודנטים מוכרים את נשמתם בעבור כמה מרשרשים לקמפיינים שרצים עכשיו ברשתות החברתיות עבור הבנקים ותכניות הסטודנטים שלהם. בעיני הוא צודק לחלוטין. במקום להילחם בעושק של הבנקים על גבם הם רצים ומקדמים אותם. כאמור, בקלילות הייתי יכולה לקחת חלק באחד מהקמפיינים ועם זאת בחרתי שלא - בין אם זה בגלל הזעם האשי שלי, או בין אם זה בגלל העקרון של לשתף פעולה עם מי שנוטה להביא לך את הסעיף עבור התמודדות על מלגה של 5000 ש"ח / לפטופ / חופשה בצימר / כמה מאות שקלים שכר על השתתפות בפעילות תוכן כבאזזר.
אני, מיכל גרוסברג, כן, זו שכתבו עליה ש"מדובר במישהי שתהיה מוכנה לכתוב בבלוג על כל קונדום שיזרקו לכיוונה כל עוד יזרקו אותו בחינם" (לא נעלבתי, לא זרקו עלי קונדום ואת הגלולות שלי אני קונה לבד, תודה), למעשה לא הולכת וכותבת על כל דבר שיזרקו עלי בחינם, וגם לא בכסף. ואגב, את הכסף האמיתי שלי הייתי יכולה להרוויח אילו היו לי את הסבלנות והזמן ללכת ולתבוע את כל מי שכתב עלי דברים כאלה ברשת שהיו רחוקים מן המציאות (ומי שכתב עלי שאני גבר מאונן בן 40, אני גם יודעת מי אתם). אני בסופו של דבר אדם שמאמין שכל אחד לוקח, מקבל ונותן את מה שמגיע לו ולאחרים.
ובחזרה מהירה לקמפיינים של הבנקים הגדולים שרצים בימים אלו ברשתות החברתיות - דיסקונט, לאומי והפועלים. בתור מישהי שלשם שינוי דעתה אינה משוחדת בעבור כמה מטלטלים, חשוב לי לומר שצריך לקחת הכל בערבון מוגבל. מי שרוצה לקחת חלק בקמפיינים האלה באופן אקטיבי או פאסיבי, עלא כיפאק - אין לי שום מילה רעה לומר עליכם. כל אחד פה רוצה להקל על חייו מבחינה כלכלית במדינה הקשה מדי הזו ואין לגיטימי מזה. אני גם לא מאמינה בביטוי "למכור את הנשמה" - חשוב לזכור שנית שאנחנו חיים בעולם אינסטנט; חוץ מגוגל מחר אף אחד לא יזכור מה עשיתם ומה לא עשיתם. כולנו בני אדם שמורכבים מאלפי פריטים ומשתנים ותחושות שלעתים מציבים את הגבול של עד כמה נהיה מוכנים למכור את עצמנו. העיקר שתשאלו את עצמכם עד כמה הדברים האלה שווים את הזמן ו/או האינטגריטי שלכם, וכל מה שמעבר לזה, אל תשימו ז*ן על מה שאחרים חושבים עליכם.
(נ.ב. אחרי שבדקתי לעומק את כל שלושת הקמפיינים אגב, מבלי שאף אחד שכנע אותי או שילם לי כסף על כך, הגעתי למסקנה שאם כבר ללכת בשבי אחר אחד הקמפיינים, באופן אשי הייתי הולכת ופותחת חשבון סטודנטים אצל "בנק לאומי", שנראה שהכי פחות מבלבלים לנו את השכל בפייסבוק/טוויטר, ועם זאת מציעים לנו הכי הרבה בפתיחת חשבון סטודנטים אצלם. אה, ט.ל.ח. וזה, כן.)
(נ.ב.2. פוסט זה לא גרם לי להתגבר ולו במעט על המינוס בבנק, וסביר להניח כי לא יתרום לי לכך בעתיד, הידד!)
אוקטובר 24, 2009 under האינטרנט ואני, שוק עבדים.
תגים: בנקים, דיסקונט, הפועלים, ט.ל.ח., לאומי, סטודנטים, קמפיינים
מיס ביג קהונס היקרה:
א. ראשונה? (!!!111)
ב. איתך בעלבונך הצודק. עברתי כל כך הרבה עם בנקים, ולא משנה כמה זמן הייתי פרה עובדת וחולבת, כשחודש לא נכנסה משכורת הם ביטלו לי את כל מסגרת האשראי, בלי להתריע. וכמובן גבו ממני 55 ש"ח על כל תשלום אשראי/הוראת קבע שחזרו, וריבית מפלצתית.
הקיצור, אל תסמכי על בנקים, קחי מהם כל מה שאת יכולה אבל לעולם אל תהיי תלויה בהם.
בברכת claim your own and never give back.
אז ככה-
לטעמי יש כזה דבר "למכור את נשמתך". אני צריך לדעת- אני עושה את זה כל יום ביומו. ונכון, אנחנו חיים בעידן מהיר שבו לא זוכרים לנו מה עשינו אתמול ושלשום, לפחות לא כולם (אני לא שוכח ולא סולח) אבל זה לא אומר שאין לנו את היכולת כבני אדם אינדווידואלים לבצע תיקון עולם, גם אם הקטן ביותר.
אנחנו חיים בעולם כל כך אינדווידואלי, בקיצוניות של מערכת קפיטליסטית כל כך שאמרה כמו "על תשימו * מה חושבים עליכם" נראת לנו הגיונית. והיא לא. שימו, שימו הרבה. אנחנו חיים בחברה ולמעשים שלנו יש השלכות לכאן ולכאן. ומי שמעדיף למכור את עצמו ואת החברים שלו בשביל פרסומת לבנק צריך לדעת שיש לכך השלכות.
ברכות לאיש שיזכה בכסף הרב שמציע בנק הפועלים, ובצימר המסכן שמציע דיסקונט. באמת, לכו, תהנו, הרווחתם את זה בחוסר יושר מוחלט. העדפתם לפרסם בנק במקום להילחם בו. אבל אל תדאגו, כי אחרי שהכסף יעלם והחופשה תגמר תמצאו את עצמכם עומדים מול בנקים שיגבו ממכם עמלות בלתי הגיוניות שלא גובים בשום מקום בעולם, שיהמרו בפנסיה שלכם בקופות גמל כאלה ואחרות ושיפסידו את ההשקעה שלכם כמעט לחלוטין. כן, מעמד הביניים גוסס ואתם הולכים להשכיר דירה לנצח. או להיות משועבדים למשכנתא שלא תצליחו לשלם. אבל כשהבנק יקח ממכם את דירת החלומות שלכם, אל תשכחו שקיבלתם צימר מפנק בצפון, ועזרתם להפיץ את בשורת הבנק ומבצעיו הנהדרים, אז אתם בטח לא לבד בחווית ההשפלה.
השיטה ניצחה אותנוֿ, וזה נראה שלאף אחד לא אכפת. כי כמו ש"אל תשים * על מה חושבים עליך" ככה גם החברות הגדולות בישראל מתנהגות- הבנקים מרוששים אותנו, מנכליו מרוויחים סכומי עתק על הגב של כולנו ואנחנו אומרים תודה כשאנחנו זוכים במבצע.
כי הבנק לא חייב למיכל שום דין וחשבון. אולי בטוויטר, באיזה מבצע חד פעמי, היא יכלה לדבר עם נציג של הבנק. אבל שאר הלקוחות? תעמדו בתור לתלונות. אני אחרון בתור.
אז תשימו או אל תשימו על מה שאומרים עליכם, אותם אנשים שהחליטו לפרסם בנק כזה או אחר תמורת שנקל ויחס מועדף בדלפק, אבל קודם תקשיבו מה אני חושב עליכם, ואז תחליטו אם בא לכם לשים על זה או לא- אני חושב שאתם טיפשים, עלובים ופתטיים. ושכדאי שתגדלו עמוד שדרה. אני לא תמיד מת על תוכן פרסומי בבלוגים כמו שמיכל עושה לא אחת, אבל לפחות אני יכול להגיד שהיא מאמינה במוצרים שהיא מפרסמת בצורה כזאת או אחרת. אתם מאמינים בבנק שלכם?
ובהזדמנות זו- סטודנטים יקרים! חפשו את הנציגים של בנק זיבי שיבקרו מחר באוניברסיטה שלך ויתנו לך בעיטה בתחת. מי שיקבל את הבעיטה החזקה ביותר יזכה בפטור מעמלות נשימה בתחומי סניף הבנק למשך חודש ימים תמימים!
הבנקים הם מוסדות גועליים.
אבל בסופו של דבר אין הבדל בין בנק לחנות מכולת. תתחילו להפנים.
במקום לקבל בהכנעה את התנהגותם הגועלית - תאיימו. תתלוננו. תכתבו למפקח על הבנקים. הסיבה שהפקיד העלוב בבנק משתין עליכם בקשת זה בגלל שהוא יכול.
תחזירו לו - קחו את השם שלו והתלוננו. (כל פקיד בנק שיש עליו תלונה מעוכב קידומו) .
מה אתם מפחדים מהנבלות האלה?
ריגלר, נכון, הבנקים המרושעים הם סאן אוף אה ביץ' שגוזלים מכל אחד מאתנו עמלות על הזזת אצבעות וחיטוט באף והועלם השותק. אבל אם מישהו משכיר דירה לנצח ומשועבד למשכנתא עד המילניום הבא זה בעיקר בגלל שבמקום לנהל את הכסף שלו בעצמו הוא נותן לגוף אחר (ראה ערך - הבנק) לעשות זאת. אז אפשר להמשיך לבכות, אני שרדתי את תקופתי כסטודנית רעבה בקושי, שלמתי לבד שכר לימוד וחלק מהזמן שכר דירה ויצאתי בפלוס, הכיצד? במקום להתבכיין על הבנק התחלתי לנהל את הכסף של בעצמי.
אה כן וגם אני הצפתי בספאמים את חבריי בפייסבוק על מבצע הצימר של דיסקונט, אם גוף כלשהו מוכן לחלק נופשים בחינם, למה לא, אפשר להיות אנשים בוגרים, להפריד בין "הגוף הנורא שעומד מאחורי" ולהנות מההזדמנות.
אם תראה את נשמתי שמכרתי תמסור לה דרישת שלום חמה.
צורת התגובות כאן אגב לא מפתיעה בכלל. לכל אחד ואחד מהאנשים במדינה הזו יש בטן מלאה על הבנק שלו. הסיפור האשי שלי הוא דיוורסיה כזו או אחרת לחרא שהוא אכל מהבנק שלו. מנסיון, כמי שעבדה, אמנם לא במוסד בנקאי, אבל עבור הוט שמהווה לדוגמא זו אחת החברות הגדולות במשק;להתלונן בפני החברה בפירוש *לא עוזר*, הנציג בטלפון יגיד שהוא ימסור ויעביר את זה הלאה אבל בפועל כלום לא קורה - הוא עובר לשיחה הבאה ושוכח מהקודמת כאילו לא קרה דבר. בהיררכיה השירותית של חברות מסחריות אין מקום וזמן לתלונות האלה. אני מאמינה שאילו את תלונתי הייתי מעבירה דרך ש"ל/נציב תלונות הציבור, לא היה קורה דבר. ברגע שחברה יוצאת בקמפיין ברשתות חברתיות, הקשר בינה ובין הלקוח באופן מידי הופך להיות דו צדדי ולכן, כשאדם כמוני, עם כמה מאות עוקבים בטוויטר, מתלונן על השירות שהוא מקבל - אין לה אפשרות להתעלם מהדבר והיא חייבת להעביר אותו הלאה, אחרת כל הפעילות שלה ברשת כדי ליצור "רושם טוב" יורדת לטמיון.
באשר אליך שי, הייתי יכולה להיכנס איתך קצת יותר לעומק הדברים של סוג האידאליזם שהקפיטליזם מנסה ליצור לאזרח הקטן, שזה באמת בסדר לשים זין, או פשוט להתעלם ולקבל את המצב כמו שהוא, אבל בחייך - כשנכנסים איתי לדיבורי פילוסופיה, החרא הזה לא נגמר. בסופו של דבר שכל אחד יעשה מה שטוב לו, ושוב, השאלה היא אם זה שווה את הזמן ואת האינטגריטי שלו לחשוב רק צעד אחד קדימה ולא עשרה קדימה. זה לא הופך בנאדם לטיפש יותר או משהו כזה, אולי קצת יותר תמים ופחות מנוסה בהתמודדות עם העת שבה אנחנו חיים.
מיכל, תפוח עיני.
כוס אמא של כל הבנקים המזורגגים עם העמלות שווא והכסף הלא קיים שלהם. את הקולנוע שלך את תלמדי ותעשי ועוד לא קם הבנק המזדיין שיכול לעצור אותך.
אני ממליץ לראות קצת סרטי תאוריית קונספירציה על הבנקים (זייטגייסט - התוספת אני חושב) ולהבין שלבנקים אין כח בלעדינו, האנשים הטפשים שמפקידים בידיהם את הכסף (שלא קיים גם כן) שהרווחנו. נהנתי לקרוא קצת קיטוֹר אמיתי. המגיב הבא הומו מזדיין.