הקשר

התחלנו במגמת זרימה

של קווים פתוחים ותנועה

עכשיו אנחנו יוצאים קבוע

יוצאים לשום-מקום.

בסוף אני גומרת עם ילד.

בייבי, את רוצה גבר אמיתי?

אני לוליטה, אני אימא ועכשיו אני סתם.

פרויד כנראה צדק,

כשאני שוכבת עם הילד שלי

והוא גומר בתוכי, הוא נקשר אלי יותר

כמו בחבל טבור בלתי נראה.

האבא כבר אומר:

"תינוקי - תעזוב לאימא את הפטמה,

הפטמה הזו שלי.

תגדל, תשחרר, אל תפתח ציפיות.

היא תתפח כמו עוגה ואחרי שתאכל אותה

תאשים שהיא אכלה אותך."

אפריל 26, 2009 under ראשי.
תגים: שירה