טוויטר
האופניים הורודים שלי
האופניים הורודים שלי
צברו מאות קילומטרים
בקילומטרז' המדומה שלי.
קינג ג'ורג', שינקין, אלנבי,
יצחק שדה, המסגר, ככר רבין,
מלצ'ט, המכבי ורש"י,
שד' בן ציון, רוטשילד ולינקולן גם.
באה מן הים ואל הים חוזרת
מלוח שם, וכך אני אוהבת.
אני מנופפת לשלום ביד ימין
לעוברים והשבים נעה על פני העיר.
מחזיקה את ההגה ביד שמאל
מזגזגת בחצאית כמו מרלין מונרו.
מרכיבה משקפי שמש ירוקים
כמו טייס בשדה תעופה
12 קילומטר לשעה, מי ישמע
לסבתא יש גלגלים.
אני מביטה לך בעיניים
ואתה לא יודע
כי מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני
ומי שמביט בי מלפנים
רואה את בבואתו ולא אותי.
תמיד יש אשה שמנה
שנושמת עמוק כדי להצטמק
מספיק כך שהכידון שלי יעבור
וצועקת שאסע על הכביש
ותמיד יש אופנוען שנוסע על המדרכה
ואיכשהו על הכביש נתקל
בשלדת האופניים שלי
וצועק עלי שאסע על המדרכה
ותמיד יש איש שרץ על הכביש
כדי להספיק את האוטובוס
וכשהגלגל שלי מטפס על רגליו
הוא צועק שלא אסע בכלל.
ותמיד יש אותך, דוחף אותי מאחור,
מזל שאתה לא יודע מי אני.
מאי 21, 2009 under ברחובות עירנו, ראשי.
תגים: שירה
אני מזהה אותך תמיד
יש לי עיניים בגב
ואת צודקת (ראיתי אותך בחורים שאיש לא מגיע אליהם )
אגב כתבתי פעם שיר על ילדה עם אופניים ורודים
לא שיר אהבה
ועם מגפיים ובגדים מותאמים
אבל גנזתי
את מעידה על עצמך הכי טוב
נב1
הקטע על ההוא שנכנס בך מאחור ולא יודע מי את
פשוט גדול. זה ריאליטי ומתוחכם באותה נשימה ומאד מאד סקסי
נב2
ותפסקי להתנהג כמו היית בתו החורגת של אלפרון ולהפחיד עוברי אורח תמימים
ורוכבי קטנוע עסוקים, זה לא סקסי נשמה זכה שכמותך