טוויטר
Feed me, @channel10
סבתא שלי אומרת שעליתי קילו או שניים. סבתא שלי הפולניה שמה לב לדקויות היטב. כל פעם שאני אכתוב על אוכל בבלוג שלי סבתא שלי תוזכר, למען כולם יראו ויראו מי מעודד אצלי את הפרעות האכילה. אילו סבתא שלי יודעת שביום ו' האחרון אכלתי כ-7 מנות אוכל (!) בשעה וחצי בודאי היתה מתפלצת וכורתת לי את האגודלים - כי בלי אגודלים אי אפשר להחזיק מזלג, צ'ופס או סתם לאכול כמו בהמה עם הידיים. בהזדמנות זו אבקש מסבתי היקרה שאינה יודעת למעשה מהו מחשב שלא תכרות את אגודליי החמדמדים שכן בלי אגודלים ככל הנראה לא אמצא חתן עשיר.
אפרופו חתן עשיר, במידה ואמצא כזה אין ספק שאבקש ממנו לקחת אותי לסיבוב נוסף ב"מאראבו" בה סעדתי ביום ו' האחרון. במסגרת התכנית "אליפות המסעדות" של ערוץ 10 נשלחו 8 בלוגרים מובילים, או סתם גרגרנים, לחוויה קולינרית במסעדת השף שמתחרה בגמר של התכנית מול השף טוד אינגליש (שחוץ מהמבטא לא כל-כך הבנתי אם הם הוא וסטפן יודעים להשתמש באוצר מלים שלא כולל קללות).
המסעדה ממוקמת באיזור הבורסה ברמת-גן (חו"ל), ז'בוטינסקי בואכה אבא-הלל סילבר, אולי השכירות זולה, אולי הויי-פיי מביא לשם ברוקרים עצבניים שתוקעים אחד לשני זנבות שרימפס בעיניים כשניירות הערך שלהם מאבדים את ערכם, אני לא יודעת. בכל מקרה האופניים שלי לא מגיעים לשם, וגם אם כן בוודאי בדרך הייתי זוכה בפנצ'ר ואין לי כסף לא לתקן פנצ'ר ולא לשלם על ארוחת שף (חתן עשיר עם רכב, רמז רמז).
חשוב לציין שהגעתי לארוחה הזו אחרי עבודה מטורפת על פרוייקט 48 שעות ביחד עם אליזרין (צוות זרוב), שלא כללה את מיטב הבופה ואחרי כמה עשבי תיבול הישר מהארון של החקלאי התל-אביבי, כך שמאד סביר שנהניתי הרבה הרבה הרבה הרבה יותר משאר הבלוגרים שחלקו איתי את הבר. השף, ברנש בשם יואב בר, הוא אדם חביב ונעים הליכות שהרכיב תפריט מופלא שבחלקו אף הצליח להפתיע בטעמים שלא יכולתי להעלות על דעתי שישתלבו זה בזה היטב (טרם החלטתי אם היה זה המאנצ'יז או יואב, כך או כך אחד מהם צריך לעשות לי ילד.)
אכלתי קרפצ'יו שייטל ננסי על חשבון @channel10 ועכשיו אני אוכלת פטה כבד עם קרמל. השף אומר שאני לא טוחנת אוכל בקול רם. יאי!
איתי צמיר (מנהל האינטראקטיב של ערוץ 10, הידוע גם בכינויו "זה עם הידיים הגדולות") הודיע לנו טרם פתיחת עונת הבליסה שבזמן הארוחות ניתן לעשות לייב טוויטינג אם מתחשק לנו, ואני הייתי מאד מוטרדת עקב העובדה שאין מסובים בשעת הסעודה, שלא לומר מטוויטים. למרות הכל, אני נותרת בהמה חסרת נימוסין, במיוחד אחרי שלא ישנתי קרוב לשבוע ולכן זה לא הפריע לי למרוח את ידיי השמנוניות מפטה כבד עוף עם בצלים מקורמלים אול-אובר המיני-לפטופ הסופר מדליק של אודי לוי (המקלדת ממש קטנה, אני מקווה בשבילו שהידיים שלו לא גדולות כמו הידיים של איתי).
לידי ישבה בחורינה עלמת חן, שמה קורל, צעירה מבריקה עם בלוג כל-כך פופולרי (5000 יוניקים ליום, יה-בה-יה!) שגרם לנו להרגיש כמו נובים מוחלטים לידה. קורל התקשתה לתפקד עם המנות שרובן היו בשריות, בעיקר פירות הים והחלקים הפנימיים למיניהם של חיות המשק. ניסיתי לשכנע אותה שזה בסדר לאכול את השקצים והפנימיים, שכן אם היינו חיים בעולם משולל ערכים וחוקים ככל הנראה מדי ערב היינו סועדים תינוק אדם בזיגוג ליקר קפה וטריאקי. לפני שאמנסטי עוצרים אותי וכולאים אותי בצינוק עד יומי האחרון חשוב לציין שנית - כשנאמר הדבר לא ישנתי קרוב לשבוע ימים. וכן, עדיף לצלות את התינוק על הגריל. מדיום רייר. בבקשה.
מסבירה לקורל על קניבליזם ויוצאת מפגריזם
על כל פנים, לפני שאתם מתחילים לרייר על בשר תינוק רך בן חודשיים עד ששה חודשים, אחזור לבשרים שהם כן רלוונטיים למאכל:
המנה השלישית שהוגשה לנו היתה פסטה פפרדלה עם טחינה, גרגרי חומוס, אריסה, לימון כבוש, פרמזן ושרימפס. לפני שאתם מזדעקים בקולות "וואט דה פאק וואט דה פאק וואט דה פאק", אני מודיעה שניתן לנשום לרווחה: המנה הזו היא בתבתבתבתבתבתבתבתבת זונה ברמות שלא ניתן לתאר בכלל. החיבור הערבי עם האגן הים תיכוני יצר מנה נפלאה, נימוחה, מרעננת ומפתיעה, וכן, יואב בר יכול לומר לעצמו בשקט על השידוך בין הערבי לאגן: שרימפסי, ילד שלי מושלם.
איכשהו תמיד בשלב הזה של הארוחה אני מוצאת את עצמי תוהה עם הקו הדק שבין קולניריות מופרעת ובין גסויות שלא אמורות לצאת מחדר המיטות, או במילים אחרות: סינטה מיושנת עם טורטליני במילוי ספריבס טלה. Need I say more?
מנה נוספת שהוגשה לנו היתה מנת חלומות בעיני - ניוקי כמהין (!). כמהין ידוע באיכותו הקולינרית וכך גם הורגש במנה הנפלאה הזו. הניוקי היה רך במידה הנכונה, הרוטב (שמנת ופטריות) ישב נהדר, ואני כבר כל-כך רטטתי מהנאה שיצאתי לסיבוב נוסף של עשבי תיבול. ש-ל-א י-ג-מ-ר ל-ע-ו-ל-ם!
המנה האחרונה היתה מנה שבוודאי האקס שלי, צחי, כפרה עליו, היה ככל הנראה חווה אורגזמה קטנה וחביבה ממנה - עוגת גבינת עזים עם שרבה אבטיח ופלחי פירות הדר. היה יאמי יאמי יאמי איי גאט לאב אין מיי טאמי לגמרי. מאד נהניתי ממנה, אם כי לא כל כך הבנתי את פשר פלחי פירות ההדר.
על חלק מן המנות שקראתם עליהן כאן תוכלו לרייר ביום ד' הקרוב בשעה 21:00 בגמר של "אליפות המסעדות" - מסעדת מאראבו מול טוד אינגליש. עד אז, תריירו על צוות הבלוגרים של ערוץ 10:
אני שואלת את יואב השף מה דעתו על קרב חומוס ופרמזן בביקיני, הוא כבר לא בטוח איך לאכול אותי.
יוני 22, 2009 under ממלכת הקולינריה, קאוץ' פוטאטו.
תגים: אוכל, אליפות המסעדות, מאראבו, ערוץ 10
אין ספק שלמנת הפסטה מגיע מדליה
ולניוקי כתר
אחלה פוסט
אהבתי מאוד את הכתיבה הקולחת כאן, לא אהבתי את זה שאת הבלוגר הכי שמן השארתם בחוץ
תמותו זונות
עלק שולחים לי דוגמניות למסעדה
פחדנים.
LOLOLOL
סבבה יה טוחנת
רק שלא מדובר בבורסה לניירות ערך (שנמצאת דווקא באזור החיוג שלך)
אלא בבורסה ליהלומים
I eat there at least once a week, could've told me, I'd tag along \(0.o)/
טמיר, אני לא מבינה כלום בכסף. בשביל זה אני מחפשת גבר שיעשה את הקלקולציות בשבילי. ארתור, נלך לאכול שם, נקבל כס כבוד.
That's what's so good about hanging around you- VIP treatment everywhere ^_^
I am building a wall, a fine wall. Not so much to keep you out; more to keep me in.
Why, is there so much of you, that you're afraid losing bits of yourself?
לא הבנתי