בואו נדבר קצת על כנות לא כנה. עשרות בלוגרים כתבו על זה כבר לפני, עכשיו גם הגיע תורי. כל מי שישן בתקופה האחרונה ככל הנראה לא מודע לטרנד הלוהט ביותר ברחבי הרשת שנקרא "סושיאל מדיה", או בעברית צחה "מדיה חברתית". מהי אותה מדיה חברתית אשר כולם מדברים עליה? איפה טוויטר ופייסבוק נכנסים בכל העסק? איך אני קשורה לכל הסיפור? כל התשובות כאן.
לתחום הסושיאל מדיה התוודעתי לראשונה לפני שנה, עם הקרנת "שיטת השקשוקה" בסינמטק. בזמנו פנו אלי מערוץ 10, מחלקת מדיה ואינטראקטיב, בבקשה להזמין אותי לכל מיני אירועים שקשורים לערוץ. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הזמנה זוגית לאותה הקרנה של "שיטת השקשוקה", מה שבדיעבד החזיר אותי גם לכתוב בבלוג אחרי תקופת נתק ארוכה. באותו הפוסט ליהגתי מעט אודות העובדה שאני ועוד כמה אנשים חשובים קצת יותר ממני קיבלו מעטפות על שמם שהיו ריקות, בעקבות אוברבוקינג מוגזם לאותה הקרנה. הקשר האירוני בין הון ושלטון ובין ברנז'ה לתרבות היה צורב למדי באותם הימים בעיני, שכן חוויתי את הכוויה על עורי. כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי טלפון מערוץ 10 להזמין אותי למפגש בלוגרים מהראשונים שהתקיימו בזמנו וסיפרתי להם אודות עניין ההזמנה, אלו הודו שהם דאגו להזמנה שלי להקרנה בסינמטק והוכו תדהמה לגלות שזה היחס שקיבלתי. בתקופה אז, אף אחד עוד לא דיבר על מדיה חברתית וכמובן שום מלה על פייסבוק, טוויטר וכפתורי "share" למיניהם.
בלוגים זה פאסה. בלוגים היו דבר לוהט באיזור 2005. היום, אני חייבת להודות, הטראפיק שלי לא מי יודע מה. יש מי שיאמרו ש-2,700 קוראים בחודש הוא סכום מכובד, אבל אין מה להשוות בכלל כאשר ב-2005 הייתי מכסה את הכמות הזו ב-3-4 ימים. עם זאת, משום מה חברות פרסום מצאו לנכון לגלות ולנצל את המדיום המהמם הזה רק בסוף שנת 2009 - באיחור של 4 שנים. למה? הסיבות מאד פשוטות:
1. הקהל רווי מהפרסום בטלוויזיה; מקבצי פרסומות למיניהם. הקהל היום מזפזפ בקלילות לערוצים אחרים בזמן מקבצי הפרסומות (לא שזה משנה הרבה, שכן יש קרטל פרסומי בין 2 הערוצים המסחריים, אשר יוצאים באותו הזמן למקבצי הפרסומות כך שלכם לא יהיה לאן לברוח). מלבד זאת היום יש מספיק טכנולוגיות טיבו למיניהן (הוט וי.או.די וכו') שמאפשרות בעד סכומים זעומים (תלוי מי סופר) לצפות בתכנית האהובה עליכם בכל זמן שתרצו, להריץ אחורה, להריץ קדימה ויותר מהכל: ללא פרסומות. כל זה אגב, לפני שדיברנו בכלל על תוכן שיווקי סמוי בטלוויזיה שעדיין עובד בגדול. לדוגמא: יום אחרי השקת מכשיר ה"מודו" של סלקום, ב מ ק ר ה שודר פרק של "מחוברות" בו דנה ספקטור מבקרת את בעלה במשרד שלו, שהוא כמובן, משרד המפתחים של אותו מכשיר היג"כ "מודו". עד עכשיו פספסתם את הקשר? עכשיו נראה לכם שזה אולי מקרי? תחשבו שוב, עין מזויינת תוכל לדעת בקלות שככל הנראה גורם כלשהו שפך מספיק כסף כדי שהפרק הזה ישודר בדיוק יום לאחר ההשקה.
2. הטכנולוגיה כבר כאן: בשנים האחרונות שיטת הפרסום הנפוצה באינטרנט היתה באמצעות באנרים, פופ-אפים, פרסומות מזמרות ומה לא. הסיבה היחידה שגרמה לנו ללחוץ על אותן פרסומות היתה אם האתר ידע למקם מספיק טוב את הפרסומת בצמוד ללינקים עליהם הייתם רוצים ללחוץ. דהיינו, בטעות. גם השיטה הזו עברה מן העולם והתגלתה כלא יעילה ובעיקר מעצבנת את הגולש הממוצע.
3. הארץ שלנו מלאה ביותר מדי אנשים לא קריאייטיבים שלמדו פרסום, ולכן התעוררו רק עכשיו.
לפני כמה חודשים הייתי בפגישה עם העורך של אחד השבועונים המובילים בארץ, מפה לשם גם התגלגלנו לדבר קצת על כל העניין של סושיאל מדיה והוא מצא לנכון לציין שאכן החבר'ה במדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 יודעים מה הם עושים. כשסיפרתי להם את זה הם הסמיקו כמו נערה מתבגרת שגבר בשל אומר לה שהגשר שלה בשיניים סקסי למדי. אותו עורך, שלא משנה מי הוא ואיזה מגזין הוא עורך, נתפס בעיני כאדם אינטליגנט ומוכשר מאד שיודע מה הוא עושה, ולכן אני נוטה להאמין שהוא גם יודע על מה הוא מדבר. בגדול, השיטה של ערוץ 10 עובדת, ויסלחו לי אם אני נשמעת קצת ממורמרת למרות שאני לא, שכן אני מנסה להיות בעיקר כנה. ערוץ 10 איגדו סביבם חבורה של בלוגרים מוצלחים מאד, רובם בעלי קוראים רבים ורובם מוכשרים. אותם בלוגרים תמיד מאד שמחים להגיע למפגשי בלוגרים שהם עושים, ואני גם ביניהם, לא אכחיש. בסופו של יום ערוץ 10 זוכה לכמה וכמה פוסטים שעוסקים באותו מפגש בלוגרים וכך הם משלבים בין SEO מוצלח ובין סושיאל מדיה מוצלח בכל הממעיט במחיר. הרי, אנחנו לא מקבלים שום תשלום וואט-סו-אבר על העבודות שאנחנו עושים, וכך אנחנו מקדמים את התכנים שלהם בצורה הכי פשוטה ורלוונטית לימינו אנו - באינטרנט ובחינם!
עד כאן חינם.
תיבת האימייל שלי מדי יום מפוצצת בפניות של חברות פרסום שרוצות שאכתוב על המוצרים שהן משווקות בבלוג שלי. מי שקורא כאן ומרגיש שהוא מופצץ בתוכן שיווקי, שיחשוב שוב - כמות התכנים השיווקיים שמועלים לכאן הם אפילו לא עשירית מכמות הפניות שאני מקבלת. בעבר כבר סרבתי לחברות גדולות מאד לביצוע תוכן שיווקי גלוי. מדוע? הסיבה מאד פשוטה. אני לא משלמת בשביל אף אחד כדי לעשות עבודה, צריך לשלם לי. כשחברת פרסום פונה אלי בבקשה להתנסות במוצר חדש ומדליק ולכתוב על זה בבלוג שלי - ללא תשלום וללא שמירה על המוצר אצלי, חברת הפרסום תמיד תסביר את זה בכך שהיא רוצה לשמור על שקיפות מלאה של בלוגר אל מול הקוראים שלו. במלים אחרות - היינו יכולים לקחת את זה לגורם שיווקי או לעיתונות, אבל אז היינו צריכים לשלם כסף. מה יוצא מכך? אוקי, אני מקבלת מכשיר חדש ומגניב, אני מתנסה בו, משקיעה מזמני לכתוב עליו בבלוג שלי, מחזירה את המכשיר ולא מקבלת על כך דבר. זו רק אני או שכרגע שילמתי כסף לחברה שמפיצה את המוצר שעליו כתבתי?
תמיד אני משתדלת להסביר באופן מנומס שאני לא בת 16 ואין לי גב כלכלי כזה שנקרא "הורים". כן, אני לא מכחישה - הבלוג שלי מהווה עבורי פיסה קטנה של פרנסה. אני חושבת שזה לגיטימי, הרבה אחרים חושבים שלא. אני אגב מאמינה שקהל הקוראים שלי בוגר מספיק כדי להבין את הלגיטימיות שבעניין. כשאני מפרסמת מוצר, אני לא עושה את זה כדי להראות לחברים הבלוגרים האחרים שלי - "וואו, תראו איזו מגניבה אני, קיבלתי גאדג'ט לוהט לחודש ואתם לא." להיפך, כשאני מפרסמת מוצר אני חושבת על שני אלמנטים: קודם כל, מה יוצא לי מזה. שנית, מה יוצא לקוראים שלי מזה. אני לא יכולה לזבל את השכל לקוראים שלי בחומר פרסומי שממנו הם כל כך מנסים לברוח. הרי הקהל נוהר בהמוניו למדיה האינטרנטית שכן הוא מנסה לברוח מהמדיה הטלוויזיונית שרוויה בפרסום ושיווק.
הנה עוד דוגמא על תוכן שיווקי, גם הוא בחינם: חברת הפרסום הגדולה בארץ, לא משנה מי, הריצה קמפיין אינטרנטי למכשיר סלולרי מוביל כלשהו, לא משנה איזה. במהלך אותו צעד פרסומי הורצה קופסת קרטון כלשהי, לא משנה איזו, בין "מובילי דעה" באינטרנט. לאחד ממובילי הדעה האלה, לא משנה מיהו, חיכה המכשיר הסלולרי הנכסף והוא למעשה זכה בו. אך אל לחברת הפרסום, לא משנה מיהי, לאכזב את שאר מובילי הדעה, לא משנה מי הם, שלא ירגישו שנותרו עירומים לאחר שצילמו אותם עם קופסא, לא משנה איזו, ריקה ביד. אותה חברת הפרסום, לא משנה מיהי, העניקה את המכשיר, לא משנה איזה, לכל המשתתפים מובילי הדעה, לא משנה מיהם, להתנסות של חודש ימים במכשיר. התנאים? אין. הבנפיט? פסיכולוגיה פשוטה: תראו איזה מגניב אני, קיבלתי גאדג'ט לוהט לחודש ואתם לא." כלומר, חברת הפרסום, לא משנה מיהי, לא הכריחה אף מוביל דעה, שלא משנה מיהו, לכתוב על אותו מכשיר, שאין זה משנה מהו. אבל אותה חברת פרסום (וכן אפשר להיפטר מהסופרלטיב המטופש מקודם) לא ביקשה מאף אחד מהם לומר דבר בנושא, שכן הדבר הטבעי הוא שכאשר אדם שמעורה בחיי הקהילה באינטרנט יקבל גאדג'ט לוהט ונחשק - הוא ירוץ ויצייץ על זה בטוויטר או בפייסבוק. וכן, נחשו שוב, כל זה ב ח י נ ם.
חברות הפרסום בצורה הזו מעליבות את האינטליגנציה של הבלוגרים. לא, אנחנו לא עיתונאים (למרות שחלקנו מתיימרים להיות כאלה וזה די מגוחך), וכן, פתחנו בלוג כדי לתת לקוראים הצצה לתוך העולם הפנימי שלנו וככל שמעוות הוא מה יותר טוב. אתם רוצים שנשחק את המשחק הקפיטליסטי שלכם? אין שום בעיה, SHOW US THE MONEY!
זה באמת היה על קצה המזלג על הדברים שמתרחשים מתחת לפני השטח בעולם הסושיאל מדיה והתוכן השיווקי. זוהי נגזרת קטנה מאד מטרנד מטורף שרץ כרגע בארץ. בכל פינה תוכלו למצוא היום חברות סושיאל מדיה שצצות כפטריות לאחר הגשם ועושות בדיוק את מה שכתבתי עד כאן וגם הרבה מעבר לזה. כמות החברות האלו עולה על כמות היצרנים והמשווקים שהבינו את הכוח הגלום באינטרנט ולכן סופן של רוב החברות האלו להיעלם, ורק החזקות והקריאטיביות ביניהן (ואלו שיגלו מה יהיה הטרנד הבא באינטרנט) ישרדו.
על כל פנים, אחרי שב-1300 המילים האחרונות הצלחתי להבריח כל גורם שיווקי מהבלוג שלי, אגש לעניין שבגללו מלכתחילה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה (זהירות, תוכן שיווקי מגיע):
ביום א' האחרון התקיים המפגש העשירי במספרו של הבלוגרים של ערוץ 10. במפגש פגשנו את עפר שלח ורביב דרוקר, וכל המפגש כמו כן שודר בסטרים לייב באינטרנט. אני, שלא ידעתי שהמפגש משודר בסטרים באינטרנט, הצלחתי להביך את עצמי באופן מיידי מול 55 גולשי הסטרים כאשר הצגתי את עצמי בתור "מיכל, מהבלוג של מיכל, כותבת על הדבר הכי חשוב בעיני שזה למעשה אני. כותבת פוסטים פעמיים-שלוש בשבוע, כי באמת שקורים לי דברים מעניינים."
ברובד העליון כל המפגש בעצם נעשה כדי שיתאפשר לשאול את שלח ודרוקר שאלות - באמצעות הבלוגרים שנכחו והטוויטר. כולם כמובן שאלו אותם שאלות נוקבות ומשעממות על חדשות ואילו אני שאלתי אותם מדוע שלא יגישו מהדורה נודיסטית, שכן שלח נראה כמי שבנוי היטב. שלח הסמיק מעט והם מלמלו על כך שלא מתכוונים להופיע בעירום והמשיכו הלאה לשאלות הרציניות האלה שלהם על תחקירים ובלה בלה בלה.
ברובד התחתון, כל המפגש בעצם נעשה כדי לקדם את תחרות הטוויטר שמתקיימת בין שלח ודרוקר ועינב גלילי וגורי אלפי. כמובן, שהמגמה היא ששלח ודרוקר ינצחו, אחרת למה כל המפגש הזה נועד. כל הסיפור הזה הוא במסגרת כתבת תחקיר שנסלי ברדה החתיכה עושה על הטוויטר והמגמות שלו במדינת ישראל הקטנה.
אני אשית הייתי מאוכזבת כי כולם היו רציניים מדי, ולכן אני פונה בשאלה נרגשת לעינב גלילי וגורי אלפי: מדוע שלא תגישו את תכנית הרדיו שלכם בעירום? שניכם נראים כמי שבנויים היטב.
הראשונים שיתערטלו יזכו לפולו ממני בטוויטר, והבטחה לסחוף אחרי את כל חובבי הנודיזם במדינה.
Edited: אוגוסט 5, 2009
טוויטר
אתמול דודו טופז הלך לעולמו. השמועה העיתונאית והשב"סית מספרת כי התאבד, ישנם אנשים שסבורים כי הוא למעשה נרצח. ישנה סוג של תמימות דעים בין אנשים רבים שצורכים אקטואליה בדיוק כמוני וכמוכם שאמנם אדם שנוטל את חייו הוא האחראי על כך, אך עם זאת סבורים שמי שדחף אותו למעשה גם לו חלק באחריות. לא, זהו אינו פוסט שיהלל וישבח את דודו טופז. הדרך שבה טופז נקט כדי להתמודד עם נפילתו ככוכב רייטינג אינה מקובלת. שימוש באלימות כנקמה הוא דבר שאינו מקובל ויש להוקיע אותו מהחברה וכמובן שיש למצות עמו את הדין.