זה מדהים איך אדם אחד, אמן למחצה, רופא למחצה, בשעת ניתוח אחת ושבוע רפואה אחד יכול לשנות את חיי האדם מן הקצה אל הקצה. החלום שלי בעשר השנים האחרונות היה אף אחר וזה מדהים שבסופו של דבר יש חלומות שמתגשמים. לא יכולתי לדמיין אף אחר ממוקם במרכז פני מאשר האף הזה. אני נדהמת מחדש בכל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה ולא מודה לאלוהים בכלל, כי מה שאלוהים לא נתן לי, הרופא שלי כן נתן.
לעשות פונינט או לא לעשות פונינט? זו השאלה.
אני מתפוצצת מאנרגיות. זה משהו מטורף. אנחנו כמו שלושה מטורללים על ההסעות לקריות. מדבריםמדבריםמדבריםמדברים לא סותמים ת’פה. ואנחנו צועקים ומתלהמים ומתחרפנים ומאבדים כל שמץ של יצוגיות בשניה שאנחנו עוזבים את הבניין של תקשוב. אל תתפלאו, אם היינו מקבלים שקל על כל פעם שאמרנו את המילה “פינג” מאד סביר שהיינו מרוויחים פי 3 משאנחנו מרוויחים כרגע עבור יום עבודה.
בורלא אמר לי היום שיומן זה דבר גאוני. כשיש לך יומן, הדבר היחיד שאתה צריך לזכור זה להביט בו. אפשר לשכח מכל השאר. ואז היה רגע קסם. ואז אמרתי לו “יאללה בוא.” ובאנו. זה היה רגע קסם.
בורלא ואני מפסידים המון בימים האחרונים. ענת כל הזמן גורמת לנו להפסיד ביחד והודענו לה שאם היא תגרום לנו להפסיד עוד פעם אחת או תשאל עוד פעמיים מה זה המשחק הזה, אנחנו משתפים אותה במשחק ומסבירים לה את החוקים (שיט, דוד, הפסדת!). בינתיים הכנסנו את רותם למשחק, הוא הפסיד פעם אחת.
היום בורלא בא לישון אצל רותם גם. נראה לי שאימא של רותם, אילנה, מאושרת. היא מכינה לנו ארוחות ערב היסטריות ואין לי ספק שכשאני אחזור לתל-אביב הדבר היחיד שסבתא שלי תאמר הוא “אוי אברוך, עלית במשקל. תפסיקי לאכול כל כך הרבה.”
אני שוקלת בחיוב גם להגיע לכאן בשבוע הבא. אימא.
בורלא משחק פלייסטיישן ואני כותבת בבלוג, ואנחנו צריכים ללכת לישון כי צריך לקום בעוד 6 שעות. הבטחתי לחברים בעבודה הצצה ראשונה למוקד החדש. הבטחתי וקיימתי.
