המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

1. 

   אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

   היידרו.

2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
4. 3 חפיסות סיגריות.
5. פיצה קפואה.
6. 2-3 בקבוקי קולה.
7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
8. טייק אוואי סושי.
9. רדבולים.
10. בירות.
11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

• Human Nature (הטבע האנושי)
• Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
• Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
• Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
• Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

• The Big Lebowski
• No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

• Jackie Brown
• Reservoir Dogs
• Pulp Fiction
• Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
• Kill Bill 1+2
• לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

• Clockwork Orange (התפוז המכני)
• The Shining
• 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

• Wild at Heart
• Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

• Oldboy (שבעה צעדים)
• Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

• Spirited Away
• Hawl's Moving Castle
• Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

• Mutant Aliens
• Cecil B. Demented

כל השאר:

• ההזיה - I Heart Huckabees
• הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
• הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
• הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
• הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
• הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
• הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

• אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
• חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
• שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

Edited: ספטמבר 25, 2009

עזרו למיכל לצאת לחופשה בתל-אביב, פרק 2

סרטון קצרצר שיוכיח לערוץ 10 שאני המועמדת המתאימה לחופשה מפנקת בתל-אביב באחת מהדירות המתחרות ב"בלוק". להלן גם מספר מועמדים פוטנציאלים להצטרפות לחופשה:

תודה לאור דהן על העזרה בצילומים!

Edited: יוני 2, 2009

תמלול הסופ"ש בתיבה נכנסת של סמסים

1.2.07 23:04 When do you think you are coming?

1.2.07 23:05 I want to go to the gym till one

1.2.07 23:35 מה הדיפולט גייטויי של הוט?

2.2.07 0:03 בשביל ההגדרות ראוטר. מה אני אומרת? סתם לידע כללי.

2.2.07 0:18 דיקסי?

2.2.07 0:20 אז מתי?

2.2.07 0:23 מתי דיקסי

2.2.07 1:20 מ'מצב?

2.2.07 1:32 איפה את?

2.2.07 1:35 בבית?

2.2.07 1:36 לא יודע אני די שיכור. בבן יהודה 89

2.2.07 1:38 פאב חמוד. אבל מיציתי נראה לי. צריך לנדוד הלאה. בואי נפגש באמצע.

2.2.07 1:39 בוגרשוב בן יהודה?

2.2.07 1:41 שאלה יפה. אני אצא רגע ואבדוק.

2.2.07 1:43 אז נפגש שם. אני כבר עם חשבון.

2.2.07 1:45 הסתדרות קטנה

2.2.07 1:46 סבבה לילה טוב.

2.2.07 15:34 Bo bo bo botanika! feat. Onil live & the Wannabets> Black organic electronics 2night 24:00 @ Barzialy club>send sms 4list

2.2.07 16:58 כן. בשאיפה.

2.2.07 17:01 אודיע לך סופית לקראת 9.

2.2.07 19:23 My roommate and myself and one spare

2.2.07 19:24 Mmm not sure really. I'll let you know tomorrow evening

2.2.07 22:48 לא משחרר לי את האי פי 192.168.100.11 והיה ראוטר אבל עכשיו אין!

2.2.07 23:20 היי. מה קורה? את כבר אצל בועז?

2.2.07 23:24 טוב. אוטוטו יוצאת גם לכיוון.

2.2.07 23:44 כן, עוד שעה ככה.

3.2.07 0:25 No… Omer is gay, I like small tits and blow jobs

3.2.07 1:50 Can't hear you, bass makes me horny

3.2.07 1:51 No the same old shit

3.2.07 1:58 Lol look! Fat people!

3.2.07 2:14 Over there eating a million roles of sushi

3.2.07 3:05 Too broken!

3.2.07 5:02 Yes

3.2.07 5:03 My dad's house

3.2.07 20:34 מגיעה בסוף?

3.2.07 21:33 נראה לי שזה רק שנינו

3.2.07 21:41 עכשיו?

Edited: פברואר 4, 2007

דרופ אה ניים, קאז דה נקסט ליין איז און מי

לא נראה לי שאתם יכולים לראות מה השעה אבל די מוקדם (טוב, 7). חזרתי עכשיו הביתה על קו 66 המיתולוגי (רק שני שליש גהינום!). בדרך על דיזנגוף חלק מבתי הקפה החלו להתעורר, בעיקר בנקיון יסודי וספונג'ה וכסאות הפוכים.

מישהו אמר משהו על זה שדיזנגוף חוזרת לחיים. בצפון כששי שאל אותי איפה כדאי לקנות בשינקין נעלי כלה, הסברתי לו שאולי עדיף לו לעשות סיבוב בדיזנגוף שבעיני הוא הרבה יותר מעין "שדרת כלות" משינקין. הם הריצו עלי קצת בדיחות ואמרו שאני לא מי יודע מה מבינה אבל בינתיים לא אני זו שמתחתנת. (הייתי אומרת שהבדיחה היא על שי, אבל אם אימא שלי או סבתא שלי קוראות את הבלוג הזה אין בדיחה על אף אחד.)

על כל פנים, כאשר יורדת החשכה, זה בדרך-כלל קורה לי אחרי קפיצה אקראית לג'פניקה, דיזנגוף נהיה רחוב דוחה. איכשהו לכל מי שמדדה (כן, הביטוי מדדה מתאים כאן) בפסג' של פרישמן חסרה רגל. ככר דיזנגוף מזמן הפכה מקום הבילוי המועדף על ער"ן (בלי טיפה של זלזול, אני גדלתי שם בדיוק כמו כל עכברושי הסנטר), והאמת שכל מה שצפונית לגורדון כבר באמת חו"ל עבורי. אולי זה לא כזה חשוב.

אם היו שואלים אותי לפני שלושה חודשים היכן נמצא רחוב יהושע בן-נון, למשל, לא הייתי יודעת לעולם לענות את התשובה. אני חושבת שבקושי ידעתי עד שפגשתי את ענת איפה נמצא רחוב ארלוזרוב. הבעיה לא נעוצה בתל-אביביות שלי. כלומר, היא כן, אבל ברבדים מעט עמוקים יותר.

גאוגרפית אני יודעת מה קיים איפה שמוניות השירות נוסעות. מעבר לזה הכל חור שחור. מעולם לא ישבתי בצד שמאל במושב הקדמי של האוטו (אחלה נבר), לחצתי על הדוושה וחיפשתי באינסופיות מייאשת אחר חניה, ימינה ימינה ימינה ימינה. שבור שמאלה ינעל דינאק. אילו היה לי רשיון הייתי טורחת לזכור, אילו היה לי רשיון הייתי מתבכיינת שבתל-אביב אין שמאלה ולא מותירה את זה כהלצה יומיומית כגון רחל המשוררת על משאיות הזבל.

ובכלל. מה הקטע עם החרא הזה?

אני זוכרת שכשצחי ואני ראינו לראשונה את נתן זך על משאית זבל די נגנבנו. צילמנו וחשבנו שגילינו את אמריקה אז שלחנו לוואי נט אבל נראה שוואי נט לא ממש התרגשו מהממצא הכואב. כשסיפרתי על כך לאימא שלי, זו אמרה שהיא לגמרי מבינה את המטרה אליה העיריה חותרת - הרי משאיות זבל יש רק ב-6 בבוקר וב-6 בבוקר יש בחוץ אנשי קבע ושיכורים. אנשי קבע לא מאמינים בכלום, אז למה למען השם שיהיה אכפת להם אם יונה וולך מתהפכת בקברה בזמן ששירתה סובלת תולעי רקבון, ואילו השיכורים יוצאים מנקודת הנחה שמדובר באחלה הזיה, סו בי איט.

כל פעם שאני רואה משאית זבל עם שירה עליה בא לי להקיא. זה פוגע בי אישית.

שלשום אחרי הערבמה בועז ומיכה הצליחו לגרור אותי לברקפסט. הברקפסט נשאר אותו ברקפסט. יש את מר "אני אעשה את עצמי מה זה דואג לך עד השניה שתודיעי לי בחגיגיות שיש לך מישהו ואז אנטוש אותך לאנחות, אז מה אם את נחנקת מהסיגריות?" ויש את מר "היי, אני מחיפה ואת מתל-אביב, בא לך שאעשה לך סיבוב?" ויש את מר "אתה מכיר את הסרטים שלי? אוהב אותם? יש לך קוק?" (אני נותנת לכם שלושה ניחושים, הבן שלו היה שואל אתכם אותו הדבר בדיוק) ויש את גברת "אני שרמותה עוד מלפני שלמדתי לאיית את המילה ואני לא לובשת תחתונים!".

אני לא בטוחה איזו גברת אני. בדרך-כלל אני משתדלת להישאר בפאסון של "אני יותר מדי טובה בשביל בכלל להסתכל על הקיום שלך" כי אני לא מכירה אף אחד ובעיקר סומכת על חוסר האחריות שלי שתביא אותי למצב של שוכרה-סימום מספק כדי לא לזכור על מה לעזאזל הטמבל ההוא שערך חצי תכנית ביס זיין לי את השכל בלילה לפני.

ווי אר אול מאדרפאקינג ניים-דרופרז, שלא יהיה לכם ספק ביצ'ז.

(חבר של ליפסקר פעם אמר באירוע מחווה לדודו גבע שאין בוהמה בתל-אביב, אז בחייאת רבאק אל תאמינו למילה ממה שאני אומרת)

Edited: דצמבר 7, 2006

דר גוז אנאדר קראק

סדקים ראשונים מתגלים במסע שלנו לצפון. היום חזרתי לעכו בשעות הצהריים ופגשתי במוקד את בורלא. כבר ידעתי שהלילה אני ישנה אצל שירי בחיפה ובורלא היה אמור לישון אצל שרון. הסדקים החלו להיראות על פני השטח כששרון החליטה שהיא דופקת לבורלא ברז ואצל רותם לא היה אפשר לישון. בשלב הזה התחלתי להיות פינוקי והסברתי שאני עובדת מחר 12 שעות ולכן לא נראה לי הגיוני שנישן שלושתנו באותה מיטה. (מיטה וחצי! כן, אותה גודל של אותה מיטה שבה אני תופסת-את-כל-המקום-וגונבת-את-כל-השמיכה, לא אני אמרתי, ההוא אמר.)
בשלב הזה בורלא התפרץ עלי שהוא יזכור לי את זה שהוא צריך לישון בשק שינה על הרצפה ולי יצא כל החשק שגם ככה לא היה גדול דיו להישאר בצפון והתחלתי להצטער שפספסתי את הרכבת האחרונה למרכז.  לקחתי את זה נורא אישית. בסוף הוא התנצל ואמר שזה בגלל שעובר עליו יום מסריח.

במהלך סוף השבוע יצא לי כמעט כל מצב הרוח מהצפון. פתאום הרגיש לי טוב להיות בבית. אני מאד מקווה שתהיה לי סיבה טובה לחתוך למרכז כבר ביום שלישי בערב. לפי מה שנשמע כרגע רוצים אותנו זמן נוסף בצפון. קשה לי להאמין שאמשיך לנסוע אם לא יתחילו לדאוג לי להחזרי נסיעות נורמליים (פר קבלה) או לפחות מגורים שפויים שלא כוללים היסחבות עם התיק ממקום למקום.

ההרגשה הכללית רומזת שכדאי לחזור למרכז בקרוב. לחזור לקום בצהרי היום. לחזור לאכול סושי.

Edited: נובמבר 26, 2006

לילה מספר #2 מחוץ לתל-אביב

אתמול ב-12 בצהריים התבשרתי כי עלי לנסוע לצפון ולהצטרף אל בורלא וענת לעזור במוקד החדש. ביום שבת בערב ליוויתי אותם אל התחנה והתכוננתי לשבוע של לבד. בורלא וענת נוסעים לצפון, הלה מתכננת לעזוב את העבודה וכך אני נותרת לבד, מתאמללת בנסיעות לפתח-תקווה.

אתמול בערב הלה ואני עלינו על רכבת צפונה. כבר שנים לא הצפנתי ברכבת אחרי הרצליה, כבר שנים שלא עזבתי את תל-אביב לכל כך הרבה זמן. בזמן שארזתי את התיק, שאליו הייתי אמורה לדחוס חמישה ימים מחיי, קצת נכנסתי להיסטריה. חיפשתי תירוץ טוב שימנע ממני לנסוע. אני חושבת שאפילו דמיינתי שהתולעים שוב תוקפות אותי, הפעם בתחתונים.

ב-21:18 הגענו לחיפה. רותם והלה והלהקה שלהם הסתגרו בחדר חזרות ואני נרדמתי לשעתיים על הספה. אחרי שהתעוררתי ב-2 לפנות בוקר, יצאתי ב-7 לעבודה, חזרתי ב-4 אחרי הצהריים מצאתי את עצמי בעשר בלילה בכלל מעולפת על איזו ספה בחיפה. נהדר!

בסוף נרדמתי אצל רותם בערך ב-3 בלילה ובורלא העיר אותי בעשרה ל-7 בבוקר עם SMS חגיגי: "מתרגשת???"

כן. אני מאד מתרגשת. זה סוג של תהליך פנימי עצום בשבילי. משהו לא פשוט כלל. מאז שחזרתי לגור בתל-אביב (שלוש שנים אחורה כמעט למי ששכח) לא עזבתי את תל-אביב ליותר מלילה אחד, וגם במקרה הזה אפשר לספור 4 פעמים בירושלים, פעמיים ברעננה, פעם אחת בהרצליה ופעם אחת בשושנת העמקים (אל תשאלו אותי איפה זה…)

ופתאום אני צריכה להיות ארבעה לילות מחוץ לבית, רחוק רחוק מהבית למען האמת. אני שמחה שאני כאן, זה מרגיש לי כמו משהו שהייתי אמורה לעשות. משהו שפשוט הסתדר ברמת הקארמה. תוך 4 שעות מהרגע שביקשתי להצטרף לבורלא וענת קראו לי לבוא על חשבון אדם אחר ששלחו חזרה למרכז, הבנאדם הראשון שחשבתי ללון אצלו (ע"ע רותם) גר ממש מול נקודת האיסוף לעבודה, כאילו הכל מסתדר ברמה הקוסמית. כאילו זה מה שהיה אמור לקרות.

היום פגשתי את בורלא וענת בנקודת האיסוף בצומת צבר בשמונה ורבע. אחרי רבע שעה הגענו למוקד החדש. המוקד של תקשוב נמצא במן מקום כזה שעדיין לא הבנתי אם קוראים לו M המפרץ או שה-M מסמלת כמו הרבה Mים אחרים את Mקדונלדס. כל מה שיש שם מלבד המוקדים של תקשוב זה דלתא אאוטלט, מקדונלדס, ארומה והמוקדים של תקשוב. זה בהחלט סביר עבורי, תוסיפו סושי ואני שלכם לעד.

 המוקד הזה הנו מוקד זמני עד שיסגר המוקד שלנו סופית בתחילת ינואר ואז הם יעברו לעבוד בנשר. הוא שונה לחלוטין ממה שדמיינתי אותו, הוא שונה לחלוטין מהמוקד שלנו. בכל עמדה יש טלפון חיזר-שנות-ה-5000-זה-כאן עם שפופרת, אוזניה, מסך LCD דק, מחשב וארונית. אצלנו יש לך מזל גדול באמת אם אתה מגיע ב-5 אחרי הצהריים ואתה מוצא שפופרת תקינה אחרי שטחנו את כל האוזניות עד דק. שיטת הארכיטקטורה המשרדית הנקראת "אופן ספייס" חדלה מלהתקיים במוקד הזה, המוקד הזה מושתת על משרדי שנות האלפיים: לכולם יש קשר עין עם כולם.  

הנציגים שם אנשים מקסימים אחד אחד. חבר'ה צעירים עם הרבה מוטיבציה ומעט מאד הבנה בתשתית הכבלים. מסתבר שכמעט רבע ממה שעלינו לדעת כתומכים טכניים הם לא עברו ורובם לא מבינים כלל במחשבים. יום העבודה מתחיל ב-9 בבוקר ומסתיים ב-8 וחצי בערב. לא יושבים בכלל, כל היום רק מסתובבים בין הנציגים ותומכים בהם. פה ושם לוקחים שיחות מנהל על דברים ממש מגוחכים (אחת שראתה את האתר של הוט הפוך ולא הבינה למה אנחנו לא מוכנים לתמוך בה, ג'יזס!) ובעיקר עושים הכל בהמון אהבה. בסוף היום יש לנו שיחת סיכום עם נקודות שחשוב להאיר.

אני מרגישה שמה שאני עושה בא ממקום אמיתי. אני יודעת שמבחוץ זה נראה כמו "כולה ללכת להדריך באיזה מוקד מעפן של הוט" אבל בשבילי מקום העבודה במהלך השנה האחרונה היה סוג של משפחה. יש לו משמעות עצומה מבחינתי והייתי רוצה להשאיר את החותם שלי כשהוא ימשיך הלאה בלי המשפחה הזו וזה סוג של קלוז'ר שאין שמחה ממני שהוא קורה לי עם בורלא וענת.

אני בסוג של הלם תרבות. הערבי מהמוקד החדש אמר לי שאני כמו תיירת יפנית, כל הזמן מדברת ומחפשת סושי. אתמול בלילה הייתי לראשונה בחיי בקריות, היום הייתי לראשונה בחיי בעכו. מחר אנחנו מתכוונים לצאת לשתות.

אני יודעת שתמיד חושבים שאם אצא מת"א אני עשויה להינמס והאמת היא שברוב המקרים בהם אני יוצאת מת"א אני באמת נכנסת לחרדה אבל נראה לי שזה בסך-הכל נחמד. חופשה בתשלום. סוג של.

בינתיים כמה תמונות, מבטיחה שאוסיף עוד בימים הקרובים.

(אני מוכיחה להלה שהיא יכולה לקבל תמונות בפלאפון ובטעות שולחת את התמונה לעודד)

(אני מדגמנת קפיטליזם לארוחת צהריים)

Edited: נובמבר 21, 2006

היום האחרון של החורף

היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד' אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג'פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.

כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.

נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.

רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.

Edited: פברואר 20, 2006

Maybe some faith would do me good

החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ' ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג'נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.

אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.

ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.

Edited: פברואר 6, 2006

נוווו…

ארבע עבודות שעבדתי בהן

1. קיוסק. שלושה ימים, שלוש משמרות שלמות - אחת מהן לבד וגם עליה לא קיבלתי משכורת. זה הזכיר לי לרגע שיש מעסיקים ממש חארות.
2. טיים אאוט. שבוע וחצי בו הצלחתי למכור רק מנוי אחד וגם זה היה לבועז.
3. NSA. איכס איכס איכס. פרויקט הביטורנט החוקי המיותר עלי אדמות. מגיע להם שהפרויקט בסוף נכשל, זונות בני זונות.
4. HOT. כל מה שחם. תמיכה טכנית באינטרנט. דווקא די מגניב לי.

ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם

1. קלולס.
2. מופע הקולנוע של רוקי.
3. Cecil B. Demented.
4. Eternal Sunshine Of The Spotless Mind

ארבעה מקומות בהם גרתי

1. רח' משה שרת, ת"א.
2. רח' העבודה, ת"א.
3. רח' המכבי, ת"א.
4. רח' שינקין, כאילו, ת"א?

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות

1. באפי ציידת הערפדים.
2. Lost
3. 24
4. הדוגמניות (אימאל'ה)

ארבעה מאכלים שאני אוהבת

1. סושי!!!
2. פיצה
3. פירות ים
4. מלפפון חמוץ

ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי

1. במה חדשה
2. ביט
3. שוקס
4. וואינט

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות

1. לומר למישהו שאני מאוהבת בו עד כלות נשמתי ואני-כולו-שלו-לגמרי (והוא לא יבהל מזה למוות ויברח כל עוד נפשו בו)
2. להיות מפורסמת.
3. לשגר את עצמי ממקום למקום על-ידי מכונה פורקת ומרכיבה מולקולות.
4. לשכב עם בחורה.

ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה

1. נועה היפה.
2. קומפולסיב.
3. עידו הראל.
4. מייק בלו.

אבוד לכם עכשיו.

Edited: ינואר 31, 2006

All right now

לראשונה יצא לי לנצל יום חופש מהעבודה כראוי. אתמול בלילה מאי באה לישון אצלי, אז יצאנו לפרילנד. איכשהו מצאתי את עצמי נכנסת ביחד עם החבר הראשון שלי לשם, שהוא בכלל רואה אותי כיישות שזקוקה להשמדה מידית ואם לא אז לפחות להצמדת שחלות באופן בהול פן יושרצו צאצאי המזויעים אל העולם. לפני שעיכלתי מהו המוב הנכון לעשות כשנתקלים באקס המקלס הרבצתי אה-לה-ספרינט במגפי הגרוייסע-קלפטע שלי לחדר של הפול. הוא הגיע לשם בכלל עם ידיד אחר שלי שמהפדיחה לא מצאתי מילי-שניה לומר לו היי, אז כמו מפגרת הרמתי לו טלפון ואמרתי לו לקפוץ לחדר ליד לומר שלום. בפול בכלל היה איזה בחור שהקריא בערבמה האחרון, שדוד תיאר אותו כמי ש"נתקע לו טיל בתחת לפני שהוא עלה להקריא", והאמת היא, על אף שהוא מאד נחמד, אני קיבלתי את הרושם שנתקע לו טיל בתחת, לא ממש משנה איזו פעולה הוא מבצע. באותו הזמן גם החלפתי כמה משפטי הא-ודא עם איזו אחת שלמדה איתי בתיכון ומאי מלמלה איזה משהו על זה שאנג'ל שישבה שם בחצאית דפוקותי-מה-זה-חזק בטח לא זוכרת אותה מהאודישנים של "הדוגמניות". האמת היא שמאי קצת הביטה בה במבט של מודל לחיקוי ואני קצת התפלאתי למה לבחורה כמו מאי יש מבט כזה בעיניים כלפי הבת-ימית עם הא-סימטריה בין הראש, הגוף והכוס בעיקר. באותן השניות קצת התחלתי להתחרט שהגעתי לפרילנד מאחר שזיהיתי שם את רוב האוכלוסיה הדלילה גם כך. אם כבר הגעתי, ואם כבר עלי לסבול, לפחות אשלם על זה באלכוהול. הזמנתי אייריש קרים ומאי רצתה רק מים אז כבר הזמנתי בשבילה שנאפס תפוח שגם אותו אני בסוף סיימתי. הרבצנו פול עם החברים של הבחור עם הטיל הרקטאלי והם זיינו לנו את הצורה, מה שלימד אותי להפסיק להיות יהירה לחמש שניות בדיוק מסיום המשחק.

בצאתנו מהפרילנד החלטנו שאם גם ככה קר אולי נרחיק לכת גג למנזר, שם צ'יקי התהדר בזוג בנות מתוקות העונות לשם חגית ואביגיל, שמאי התאהבה בה לחלוטין ובסוף הן סיכמו איזה הסדר לגבי חתונה חד-מינית או משהו כזה. הוא כיבד את כולנו במרק ירקות ולחם וכמו אנורקטיות טובות כולנו צבאנו את הלחם עד תום. הוא גם הזמין אותנו להשקת מגזין הקולנוע החדש בבריכה המקורה בדיזנגוף סנטר (הוא הסביר לי שהיא מקורה בחורף ואינה בקיץ, מה שהסביר למה לא היה גג אף פעם כשהתפלחתי לשם בימים פרחחיים יותר), נראה לי שאלך כי יצא לי ללבוש את בגד-הים האחרון שקניתי פעם אחת בדיוק וממש מצאתי אותו לפני ארבעה ימים זרוק באיזה תיק.

התלבשנו בג'חנון של אימא, אחרי כן, על זוג ג'חנונים. מאי קצת התחרטה על מאורע הפחמימות ב-2:30 לפנות בוקר ואילו אני שצמתי במהלך כל היום והייתה זו בכלל ארוחתי הראשונה לאותו היום דווקא הרגשתי די בסדר עם עצמי ועם הבטן.

איכשהו מאי העירה אותי ב-11. המחשבה על יום חופש לא התעכלה לי היטב ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי שכן כבר תיכנתתי את עצמי להתקלח, לעלות על קו 66, להעביר כרטיס ולהתחיל לדקלם כל היום "הוט, מדברת מיכל, צהריים טובים/אחר הצהריים טובים/ערב טוב/לילה טוב/זהירות, נקבה משוגעת!" ולחזור הביתה אל עצמי ואל המחשב ואל הבלגן. מיד התקשרתי לאימא שלי שתמצא לי פתרון מהיר לניצול מירבי של יום החופש והיא מיד הציעה רעיון גאוני - סושי עם בועז! אז קימבנתי את בועז לאיזה ג'פאניקה וגם הזמנתי כבר את בורלא בדרך ואכלנו מלא סושי. מפה לשם ומשם לפה באמצע דיזנגוף הצעתי לבורלא שאצבע לו את השיער לירוק ואז התחלנו להתגלגל מצחוק על המדרכה ולפני ששמנו לב חלפו 6 שעות ולבורלא צמח שיח של גראס על הראש.

אחרי זה גם רני קפץ לבקר כי תכננו לצאת עם רות, שי, דוד ועוד כמה חבר'ה לאיזה פאב בתל-אביב אבל הם קפצו לוופל בלגי וטיול משמים לאורך רחוב הרצל ברחובות הנטושה ומהר מאד איבדו כל עניין להגיע למרכז. מעפנים. רני הזיז את עצמו לאיזו מסיבה, משהו עם קארפה ושלוש שנים או משהו כזה והנה אני בסוף היום כאן.

גם מחר יש לי חופש ובעצם עד יום שבת בצהריים, שאז יש לי משמרת, אבל בינתיים למחר מתוכננות רק תכניות מסעירות כגון ביקור במכבסה וצריכת מרק עוף עם קניידלך וקרעפלך ואטריות ושקדים אצל ההורים.

סושי!

Edited: דצמבר 23, 2005