המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

Gangsta Barbie

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

1. 

   אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

   היידרו.

2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
4. 3 חפיסות סיגריות.
5. פיצה קפואה.
6. 2-3 בקבוקי קולה.
7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
8. טייק אוואי סושי.
9. רדבולים.
10. בירות.
11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

• Human Nature (הטבע האנושי)
• Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
• Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
• Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
• Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

• The Big Lebowski
• No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

• Jackie Brown
• Reservoir Dogs
• Pulp Fiction
• Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
• Kill Bill 1+2
• לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

• Clockwork Orange (התפוז המכני)
• The Shining
• 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

• Wild at Heart
• Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

• Oldboy (שבעה צעדים)
• Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

• Spirited Away
• Hawl's Moving Castle
• Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

• Mutant Aliens
• Cecil B. Demented

כל השאר:

• ההזיה - I Heart Huckabees
• הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
• הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
• הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
• הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
• הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
• הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

• אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
• חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
• שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

people like this post.

Like 

Edited: ספטמבר 25, 2009

הזוכה בבושם סקרלט ועוד כל מיני הרהורי שנה חדשה

ראשית עלי להתנצל, הבטחתי כי אכריז על הזוכה בבושם בסופ"ש אך לצערי הבחירה היתה מאד מאד קשה עבורי ולכן התעכבתי בנושא. בואו נגמור עם זה לפני שאחת מהבנות תאכל לי את הראש: הזוכה בבושם סקרלט היא לא אחרת מאשר לירי אמיר אשר השקיעה את נשמתה לתחרות ואף פירטה בהרחבה על הדואליות שבה! אני מודה לכל הבננות שהשתתפו בתחרות וכולן כמובן מקבלות דוגמית סקרלט במתנה.

לירי אמיר

אני לא נוהגת לאחל שנה טובה, אז אל תגלו לאף אחד שאיחלתי - אבל לכל הבנות ולכולם שנה טובה ומבטיחה שזה לא יגיע אליכם באס.אם.אס.

מלבד הבושם הפוסט הזה הולך להתעסק בשני עניינים הנוגעים לשנה החדשה. פשפוש קל במדפים המאובקים של קורקי העלה פוסט ישן שכתבתי ב-31/12/2005, בבלוג ז"ל שלי שאינני יודעת היכן בעולם הוא נמצא כיום. תוכנו היה כזה:

10 ציפיות לשנת 2006 - שנה בסימן רטרופסיבי

Saturday, 31 לDecember 2005

1. לטוס לאמסטרדם! - נכנס לרשימה גם בשנה שעברה ולא יצא לפועל.

2. לכתוב לעיתון/מגזין - הגיע הזמן להשתלב איפה שהייתי צריכה להשתלב כבר לפני.

3. לחזור לעשות ספורט.

4. לחזור לנגן בפסנתר - פרשתי לפני 6 שנים ויש לי חשק עז לחזור לנגן.

5. לחזור ללמוד פיתוח קול - ממש ממש בא לי.

6. ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - לא שכזה מתחשק לי ללמוד, אבל מתחשק לי לדעת ומתחשק לי לפתוח דלת לכסף טוב.

7. להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - התעוררו בי געגועים עזים לחזור לשדר וגם להקים מחדש את הפרויקט האדיר הזה, שהיה ממש כיף בפני עצמו.

8. לחזור לפסיכולוגית שלי - לא יצא לנו להיפגש הרבה, אבל היא באמת היתה נהדרת.

9. להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי).

10. ללמוד להאמין באהבה. אמן.

אז ככה; לטוס לאמסטרדם בסוף טסתי, זה היה בסתיו של 2007 בסופו של דבר ונסעתי ביחד עם קומץ, היג"כ בורלא, כוכבים מנצנצים עליו. לא אבלשט אף אחד ולא אסתיר את העובדה שיצא לי לעשן שם מלא סוגים שונים של גראס (והמופלא שבהם היה ההיידרו בגרין האוס שהעיף לנו את התחת עד כדי כך שלא רצינו לחזור לארץ ואכן כמעט פספסנו את הטיסה). בתקופה דאז, גם בארץ, הייתי מעשנת המון ושנאתי את זה. הרגשתי שאני ממש על האדג' של להיות ג'אנקי. אחד הדברים הטובים בעיקר שיצאו מאסמטרדם היה העובדה שבעקבות הנסיעה הפסקתי לעשן בכמויות של חמור בקאט-ניפ. מלבד זאת, באמסטרדם ספגתי את הפציעה הכי קשה שספגתי בחיי. אימא שלי לפני הנסיעה הזהירה אותנו שלא נשכיר אופניים, והיה זה חודש בדיוק אחרי שלמדתי איך רוכבים על המכשיר הדו-גלגלי הזה. אני כמובן התעקשתי על אופניים ורודים, אממה, אחד הברקסים מסתבר היה מקולקל. לא חלפו 15 דקות מהרגע ששכרנו אופניים וכל הפרצוף שלי כבר נמרח על אחד הגשרים של נהרות אמסטרדם. התוצאה: שפה פתוחה, פנס בעין ויד שיומיים לא יכולתי להזיז. במצב כזה הייתי יכולה לתבוע את הביטוח על הנסיעה, לקבל כסף וכו', אבל בגלל שכל כך פחדתי מהתגובה של אימא שלי העדפתי לסגור את הנושא בלקנות מייק אפ ממש ממש חזק (30 יורו, אסתי לאודר, המייק אפ הכי מדהים שהיה לי, כוסאמא של סופרפארם אין בארץ). בפארמיה באמסטרדם בה אחת הדיילות איפרה אותי, הסיפור נהיה יותר מביך כשהיא הבינה שהגבות שלי מאוירות וברחה כל עוד נפשה בה מההיסטריה ושלחה דיילת אחרת לטפל בי. הדיילת האחרת היתה מאד נחמדה וכיסתה לי את הפנס היפיוף שלי בזמן שהיה גדוד של לקוחות שהביט בנו כמות היינו מופע בקרקס. היה מופלא. שנים שמרתי את הסיפור הזה בסוד ולמעשה בורלא ואני סיפרנו לכולם שהרגזתי אותו אז הוא הכניס לי אגרוף.

הנה תמונה שמעולם לא נחשפה לציבור הרחב דקות מספר אחרי ההתרסקות עם האופניים:

לא בורלא, אל תרביץ לי!!!

שלושה ימים אחרי שהחופשה שלנו התחילה בורלא ואני באמת התחלנו להתרגז אחד על השני וכנראה המירכוז הבלתי נסבל של לבלות כל כך הרבה זמן זה בחברת זו נתן את אותותיו. אחרי שדרכנו נפרדו בת"א לא שוחחנו אחד עם השני שבועיים. בורלא כעת גר בצפון ואני עדיין בת"א. הרבה אנשים שואלים אותי אם אנחנו עוד בקשר (שכן בתקופותנו היפות היינו כמו בנאדם אחד). אנחנו משוחחים לעתים רחוקות בטלפון, בורלא אוהב לכבות את הטלפון לעתים תכופות אז לפעמים אני סתם משאירה לו הודעות מפגרות במשיבון ("בדיוק חשבתי עליך, ואז… אה… שיט, הפסדתי."). הקשר של בורלא ושלי הוא כה חזק שאנחנו מרגישים זה את זו נפשית. לא, אנחנו לא צריכים לדבר לעתים תכופות וגם לא להיפגש, אבל דואגים שכל מפגש שיש לנו יהיה מפגש קסם.

קומץ ואני משמינים הסורים בכרם החודש. קסם.

לכתוב בעיתון/מגזין - כמעט קרה, קבלתי את השוט שלי באחד המגזינים בארץ. הבעיה היא שהיום לא מחתימים כמעט כתבים כעובדי מערכת אלא כפרילנס ללא חוזה. הייתי צריכה לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות, לא עשיתי, נכנעתי. אני בת זונה עצלנית (וסליחה אימא). בסוף נשארתי פה בבלוג, והבנתי שהכסף כאן אפילו גרוע פחות מהכסף בעיתון או מגזין.

לחזור לעשות ספורט - חזרתי גם חזרתי. מאז הספקתי להירשם 3 פעמים לחדר כושר, ללכת קצת ואז למכור את המנוי. גם כרגע הקשר היחיד ביני ובין חדר כושר הוא החיוב החודשי בכרטיס האשראי. וואלה, תכל'ס אני צריכה לחזור לעשות ספורט שוב.

לחזור לנגן בפסנתר - לפני שנה אבא שלי לקח את הקלידים האלקטרוניים שלי מגיל 4.5 (משנת 80-ופאקינג-9!) לתיקון והחזיר אותם חדש דנדש. היו לי כמה ערבי דכאון בהם הלחנתי כמה שירים עם ליריקה מטופשת ממש, אבל מעבר לזה הקלידים מקשטים יופי את הכסא בסלון.

לחזור ללמוד פיתוח קול - לא קרה, לא יקרה גם כנראה ונראה לי שגם במיטה הפסקתי להיות צווחנית בינתיים. תשאלו את האקסים שלי, השותפים שלהם לדירה ואף את השכנים שלהם - במיטה אני עושה יופי של סופרן, מצו ואלט.

ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - הסיבה אז היתה בגלל שהכסף טוב. אז לא הייתי בטוחה בכלל מה אני רוצה ללמוד ודי הדחקתי את עניין הקולנוע מטראומת הלימודים בתיכון. אז כן, בסוף הלכתי ללמוד קולנוע, ולא, הכסף לא טוב. השאיפה להייטק באה בעיקר מצד משפחתי הפולניה שאכן החדירה לי שכסף זה חשוב וכסף זה טוב, אבל בסופו של דבר אחרי מחשבה והבנה של מי אני ולאן הנפש שלי חותרת + כאבי בטן תכופים, הבנתי שבמשרד הייטקיסטי ויום עבודה של 9 שעות ומעלה אני כנראה לא אצליח להתמודד. אגב, העובדה שעבודה על סט בדר"כ ארוכה הרבה יותר מ-9 שעות ביום ויכולה לפעמים להגיע גם ל-14 שעות מבלי למצמץ לא מרתיעה אותי ו/או את כאבי הבטן שלי. יש דרייב וקסם שהוא פשוט שונה במהותו בעבודה על סט, במיוחד אם יוצא לי לחלק הוראות. חולת כח. כזו אני.

להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - לא קרה, לא נורא. בזמנו הרעיון היה מקסים וכיפי בטירוף, נכון לימים אלה יהיה זה בזבוז זמן משווע. טוויטר הרג את כוכבי הרדיו.

לחזור לפסיכולוגית שלי - הגברת המקסימה הזו שהייתי אצלה מספר פגישות מועטות ועם זאת מילאה אותי בתובנות כל כך רבות לצערי נורא יקרה. יצא לי לפגוש עוד פסיכולוג מספר חודשים דרך קופ"ח, מי שקורא בקביעות יודע שהוא היה גרוע. יצא לי גם לפגוש פסיכיאטר כמה פעמים, הוא נחמד, הוא רוסי וכל פעם מחדש שואל אותי אם זו פעם ראשונה שלי, מה אני לומדת והאם אני רוצה להיות שחקנית. אה, ושלפני חודש-חודשיים-ושלושה הוא ראה את "ואלס עם באשיר" עם אשתו בקולנוע ובאמת שהיה מאד נחמד.

להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי) - טוב, באופן יחסי עבד. בהמשך לדיבורי הפסיכיאטר מהסעיף הקודם אני חייבת להודות שמרוצה ושמחה באופן לא יחסי אלא מוחלט, הרבה יותר קל עם כדורים נוגדי דכאון. בדרך הלב שלי הספיק להישבר פעם אחת וראשונה מזה עשור (וזה בסעיף הבא), אז החלטתי להפסיק עם הכדורים כדי שאוכל להרגיש את הכאב כמו שצריך. אה, ועם כדורים נוגדי דכאון אין אורגזמות ובכל מקרה זה לא גרם לי להפסיק למרוט את השיער. מה החרא הזה.

ללמוד להאמין באהבה. אמן - קרה 8 חודשים אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא. בסוף, נשבר לי הלב. וכו'.

חיפושי גוגל פופולריים - על הדבש ועל העוקץ?

במהלך החודשים האחרונים אני עוקבת באדיקות אחר חיפושי גוגל פופולריים שבסוף מובילים אלי לבלוג. לכבוד השנה החדשה אחלוק את העשרה הפופולריים שבהם ועל שום מה ולמה:

1. מיכל - ה-SEO הכמעט הכי חזק ברשת. לא מיכל ינאי, לא מיכל אמדורסקי. מיכל גרוסברג. תוצאה שלישית בגוגל. לפני מעטרות את התוצאות מיכל בת שאול (שאלוהים יודע מה היא עשתה בשביל שיהיה לה כזה SEO מטורף) ותחתיה בתת-חיפוש מיכל ניב ז"ל. אל תדאגו, אני אמשיך לכתוב פה מיכל (מיכל, מיכל, מיכל, מיכל) עד שאגיע למקום הראשון בגוגל. 57% מהמחפשים מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו.
2. מיכל גרוסברג - זו אני. 24, תל-אביב, סטודנטית לקולנוע, תפוסה. 30% מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו. 70% הנותרים הם למעשה אני שמחפשת את עצמי.
3. מוצצת לעצמה - כן, עד לא מזמן מקום ראשון בגוגל (עכשיו יש שם איזו קוקסינלית שמוצצת לעצמה), מוביל לפוסט האלמותי שמדבר על נשים שמוצצות לעצמן את הפטמות. ככל-הנראה מדובר באדם ספציפי שקורא באופן קבוע, לפי הסטטיסטיקות. אינני יודעת מי הוא, אינני יודעת מה הוא רוצה ממני, אבל אני מקווה שהוא לפחות נהנה וממליצה לו לשמור אותי בבוקמארקס במקום לחפש אותי בגוגל בכל פעם מחדש.
4. ציצים - פעם המילה ציצים היתה רצה פה הרבה ולכן הייתי במקום ה-23 והמכובד בגוגל תחת חיפוש זה. אין לי מושג איפה אני נמצאת היום, בטח הרחק מאחור, אבל לפי הסטטיסטיקות שמראות כי 94% מהמחפשים הם קוראים חדשים ושזמן הקריאה הממוצע עומד על 6 שניות, ככל הנראה ציצים הם לא מצאו כאן.
5. התנועה לקידום המשחק המקדים - טוב, לא באמת צריך להרחיב על זה יותר מדי. היתה תקופה שכולם רצו לדעת מיהן המטורללות מהשוק שצווחות על בסטיונרים שהן רוצות יותר מגע חושני בציצים.
6. הבלוג של מיכל - יש ברשת הרבה "הבלוג של מיכל", אני פשוט במקרה הפופולרי ביותר.
7. סקס - כן. טוב. כמעט מפליא שזה לא במקום הראשון.
8. www.supersexit.co.il - כן, זו הכתובת של הבלוג. לא ברור למה חיפשו את זה בגוגל במקום להקיש בשורת הדפדפן, אבל באמת שאני לא אתווכח. כל אחד ושיטות הגלישה שלו.
9. החתול והכלב - אדם הורוביץ צריך להודות לי על היח"צ חינם שאני מבצעת לו פה. אז מה אם אנחנו לא באמת מכירים. לעתים הוא מחייך אלי בחיוך ממזרי.
10. לצאת משוק הבשר - WTF.

people like this post.

Like 

Edited: ספטמבר 22, 2009

דברים כה כיפיים שאפשר לעשות השבוע בתל-אביב

הכל בפאנקי שקל

ראשית אפתח במשהו לא אירועי אך עם זאת חשוב לציינו - כל פקאצה מתחילה מכירה את המותג המעולה Funky Fish, אממה, אם הפקאצה מזויפת ולא נולדה בצפון-כלשהו, סביר להניח שאין לה מספיק כסף בשביל לחלוש בחנות, ואם כן אז החנות בוודאי חולשת את כיס הוריה קשי היום. אז אמנם נולדתי בצפון תל-אביב וגדלתי באיזור של שינקין, אך ברגע שהפכתי להיות סטודנטית, באופן אוטומטי הפכתי גם לפקאצה מזויפת. לפיכך, נאלצתי לרדת ברמתי ולעבור מרכישת מותגים לרכישת מוטגים. יעני, את הנעליים אני קונה בקינג ג'ורג', את התחתונים האמת שגם, בחנויות מותגים אני קונה רק עם תלושים ואת האקססוריז בשוק בצלאל. בעוד פשניסטיות מחפשות מה הדרך הטובה ביותר למגר אותי מהחברה, אפנק את העניות בסוד מתקתק: בשוק בצלאל (רח' בית לחם), אחת לכמה שבועות מתקיים סייל מטמטם לגמרי של המותג (אם כי, לא בחסותו, אם מובנת כוונתי) - כל אקססורי שאי פעם חלמת עליו נמצא שם, וכמו כן גם בגדי ים. האקססוריז, שמחירם נע בין 10-25 שקלים בחנות עצמה, נמכרים בשקל אחד בלבד. כן כן, שמעתן נכון. אני כבר בעליה הגאה של 40 אקססוריז שווים במיוחד מסיילים שונים במהלך החודשים האחרונים, שהיו אמורים לעלות בין 400 ל-1000 שקלים בסה"כ. כמו כן בבסטה הזו נמכרים בגדי ים של המותג ב-15 שקלים, כששוויים המקורי של בגדי הים הוא באיזור ה-170-250 שקלים. אז בנות, מהרו לכן לפני שיגמר או לפני שפאנקי פיש יוציאו צו סגירה על הבסטה בעקבות קריאת פוסט זה.

שקל שקל הכל בשקל

יום ד', 12/08, 21:25: מחר ישודר פרק מלא על זרוב ב"מחוברות", הפרק יעסוק בפרויקט 48 שעות שלנו עליו עמלנו כה קשות. גם אליזרין וגם ידידי ויטלי הדוגם החביב בישרו לי שבפרק הזה אני מככבת. אני מתרגשת רבות, ומצפה בכליון עיניים לראות כמה הצלחתי להביך את עצמי בפריים טיים בערוץ 3. בינתיים אפשר להציץ על הפרק מחר בוואי-נט, והאמת היא שזה נראה די מגניב. עוד יופיעו בפרק אנשים טובים כמו בועז רימר, רן גרינפלד ושמעון ראיצ'יק.

מחוברות, ערוץ 3 בהוט, 21:25.

יום ד', 12/08, 20:00: השקה לגליון החמישי של מגזין השירה והביקורת "דקה". האמת היא שמדובר במגזין שאני פחות מעורה במה ענייניו וכו', אבל החללית מקום מדליק ומסתמן כ-המקום- לשירה העברית בתל-אביב. משתתפי הגליון ישוררו בעונג וגם יהיו כמה הופעות מוסיקליות. הכניסה חופשית, ומי אני שאגיד לא לחינם.

השקת גליון דקה V. החללית, הירקון 70.

יום ד', 12/08/09, החל מ-21:00: בכל מה שנוגע ל"חתול והכלב", ניכר שהכלב הוא לחלוטין האנדר-דוג של החתול. נדיר שיש שם מסיבות, נדיר שמישהו בכלל יודע איך המקום נראה מבפנים, נדיר שיש שם מספיק אנשים בשביל לכסות על פתחי האיוורור. באשר לליין שנפתח שם החל ממחר, זהו ליין שהתחיל ב"בלאקבוק" ז"ל שלומר לכם את האמת, מעולם לא הייתי בו כי חשתי סוג של סלידה כלפיו. תחושת הבטן שלי אומרת שהקהל שבא לסוג המסיבות האלה הוא לא הכי מגניב, גם אם הוא חושב שהוא כן (בעזרת כמה שורות של קוק/חגי/רטל, תלוי בתקציב), אבל התיאור בפייסבוק אכן מושך את העין. מבחינת בידור זול לקהל הרחב, יעלו מופעים בסגנון קברט וקרקס, שזה נשמע רוסי משהו ורוסי משהו זה יכול להיות חמוד אם מתאמצים, וכמו כן מוסיקה מקפיצה בקרוס ג'נריישנז, משנות ה-30 ועד ה-90. העסק יעלה 30 שקלים לנרשמים מראש ואילו 50 שקלים לחסרי-האינטרנט בכניסה.

The Dog Show, הכלב, צקל"ג 8.

יום ד', 12/08 החל מ-22:10: המלצה זו נועדה לחובבי האתים והמזלגות. אם זכור לי נכון, לפני מס' קיצים ליין "קו 4″ היה רץ בג'ואיש פרינסס והתפייד לו עם בוא החורף. השנה הליין חוזר במתכונת חפירות דומה בסימן טכנו, ויתקיים בבית הראשון שנבנה בעירנו היפה תל-אביב, שם הוקם לא מזמן ה"וייס", בר חדש מבית היוצר של הברזילי. הכניסה חינם, חינם, חינם.

קו 4, וייס, הרצל 2 פינת אחד העם.

יום ה', 13/08 החל מ-00:00: Sub Culture @ Levontin. מסיבונת קטנטונת שמנסה לא לעשות יותר מדי רעש, ובכל זאת הצליחה להביא מעל 400 אטנדינג בפייסבוק (מה שאומר שככל הנראה יגיעו רבע מזה). המסיבה תתחיל בבאסים מיושנים למיניהם ותזרום לכיוון הדאבסטפ שהיום הילדים כל כך אוהבים. 30 ש"ח עד 01:00, 35 שקלים אחרי.

לבונטין, לבונטין 7.

יום ה', 13/08, החל מ-23:00: ליין חדש של דראם'נ'בייס-הארדקור (אלוהים ישמור מה יהיה עם השמות המטופשים האלה!). הערב יפתח ב(עוד פעם) טכנו, מה שמעלה סימן שאלה חשוב - עד השעה 00:30 כניסה תעלה 30 שקלים ואילו אחרי כן 40. האם באמת שווה לחובבי הדראם'נ'בייס לחסוך 10 שקלים ובכל זאת לסבול? בכל מקרה, אחרי-כן יהיה קצת מהדבר הזה שילדים אוהבים (נו, דאבסטפ) ורק בסוף בסוף, כשכבר נקיא את נשמתנו מעודף אלכוהול, אלוהי הדיג'יי יפתח בפנינו את הדלת לקצת דראם'נ'בייס. שוב, ליין חדש וזה. אני מניחה שזה שווה בדיקה.

NOISE MEDICINE, בלטינו, כניסה אחורית. קרליבך 29.

יום ו', 14/08, 14:00: השקת הגליון ה-6 של מגזין "פורנו", בנושא BDSM. פורנו הוא מגזין אמנות למבוגרים ומטרתו לייצר קונוטציה חיובית ואמנותית לערכים שלרוב מתקבלים בחברה כמתועבים. במגזין אין פרסומות או טקסטים, מה שמאד מקל על ההתחברות אליו. הגליון הנ"ל יוצא במהדורה מוגבלת של 500 עותקים ובהשקתו ביום ו' הקרוב יתקלט DJ ROSS, שבדרך-כלל אני קוראת לו "דגן, זה שלמד איתי בגן."

השקת גליון 6 לפורנו, אוזן בר, קינג ג'ורג' 48.

יום ו', 14/08 החל מ-00:00: הה. הנה המסיבה המדוברת של עופר שמעולם לא הייתי בה. אני לא יודעת מה קורה שם, אני לא יודעת מה סגנון המוסיקה, אבל עופר כל הזמן כל הזמן מנדנד לי שאבוא. בהתחשב בעובדה שזה בחינם, אני חושבת שהפעם אכן אבוא. בתכנית רטרו, דאנס, אלקטרו, היפ-הופ, אינדי וטראש.

פריזורה, לבונטין, לבונטין 7.

יום ו', 14/08 החל מ-22:00: טוב, אז על החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס כבר כתבתי בשבוע שעבר בהקשר של מסיבת מייקל ג'קסון. מסיבת המייקל ג'קסון היתה כשלון מהדהד. בסופו של יום בגלל חוזה שלא נסגר בין החבר'ה ובין הוילה סוקולוב, הוילה סוקולוב בסופו של יום עשו מה שהם רוצים. כלומר, הלכו בשיטה הבריונית שלהם בכל מה שנוגע לסופ"ש. "הגבלות גיל" למיניהן ובאופן כללי הכנסת קהל שאין לו שום קשר וואט-סו-אבר למייקל ג'קסון. ביום ששי הקרוב לא אגיע לשמונה (סתם כי זה עוד מקום כזה כמו הוילה סוקולוב ושות'), ואכן מעדיפה להגיע בימי ראשון לחתול והכלב (איפה שיש פחות אנשים והאווירה הרבה יותר טובה), אבל אני אוהבת את החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס אז אני אפרגן להם. אז הנה!

סשנז @ שמונה, אילת 8.

יום ו', 14/08, החל מ-23:55: טוב. נשמע שזה הולך להיות גרוע אבל כבר הרבה זמן אני מחפשת איפה לחפור דראם'נ'בייס והבטחתי לעופר שאני אקח אותו לכבוד המעבר שלו לתל-אביב, אז כנראה שזה סגור ששם אבלה את עיקר ערב שישי. למה אני חושבת שיהיה גרוע? כי כל הדיג'יים הם ישראלים כאן, ויש לישראלים נטיה להתנהג כאילו הם מחממים מישהו מחו"ל אפילו שלא. למה אני חושבת שיהיה טוב? כי זה יהיה באוויר הפתוח ואני אהיה שיכורה. נפלא.

אינפיוז סאמר סטייל, ברזילי, הרכב 13.

יום ש', 15/08, 16:00: יצא לי להגיע למסיבה הקודמת של "הקשר הקאריבי" באופן די ספונטני יחד עם הפרוזן, גילינו מקום מאד נחמד לעת שקיעה עם דאנסהול ורגאיי וקאוות בזול. הסקנו מספר מסקנות:

1. כל הגברים שם נראים כאילו הם נשלפו מאיזור חיוג 09. כל מיני רעננה-כפ"ס-הרצליה למיניהם עם חבילה קטנה במיוחד. אבל חוצמזה הם נראים נחמדים מאד.

2. להרבה גברים שם יש כובע על הראש והרי זו עובדה ידועה שגברים שחובשים כובע הם מניאקים.

לכן, בעת הגעתך לאלפסי 20 למסיבה נחמדת לעת שקיעה עם קאוות זולות במיוחד, הישמרי לך מפני הגברים שם, הם מה זה סתם. 15 ש"ח עד 18:00, 25 ש"ח אחרי.

הקשר הקאריבי 3, הגג באלפסי 20.

יום ש', 15/08, 19:00: השקת ספרו של עידו הרטוגזון בחללית (כן, שוב החללית). לתריסר המגיעים הראשונים יחולקו סמים (חוקיים לחלוטין, כך נאמר) ואלו יודרכו על ידי מנחים לעשות כל מיני דברים לא ברורים. לאחר יתקיים פאנל בנושא טכנולוגיה ותודעה, והערב יסתיים במסיבה מקפיצה. נשמע שיהיה כבד.

השקת "טכנומיסטיקה" / עידו הרטוגזון, החללית, הירקון 70.

יש לכם אירוע מגניב לחלוק גם? אל תתביישו.

people like this post.

Like 

Edited: אוגוסט 12, 2009

21 דברים שהרוכב/ת התל-אביבי/ת צריכים לדעת

1. דרך הטרנספורטציה הכי טובה של סוחר סמים הנה באמצעות אופניים. מדוע? התשובה מאד פשוטה. ברגע שאדם עולה על אופניים ומתחיל לרכב הוא מקבל כוחות-על: כיוון ששוטרים לא יכולים לעצור רוכבי אופניים על דבר, מיד רוכב האופניים הופך להיות בלתי נראה בעיניו. אפשר לחלוף על פני ניידת בנסיעה בכיוון ההפוך לתנועה בזמן שיחה בסלולרי ביד אחת וג'וינט ביד שניה, והשוטר אפילו לא יביט לכיוונכם.

2. נשים שמנות חרדות מאד ועושות את מיטב יכולתן כדי להתכווץ בזמן שאני מפדלת לידן בגופי הדקיק.

3. נשים שמנות ורזות כאחד נוטות להביט על חנויות ראווה בחוסר החלטיות, ובדיוק בשניה שבוחרים לעקוף אותן הן מחליטות לצעוד בדיוק לאותה נקודה - בין אם זה שעטה אל תוך החנות או התרחקות איטית ממנה, וחובה באלכסון.

4. הורים שמטיילים עם ילדים ברחוב בדר"כ נמנעים מלאחוז בידם, במיוחד אם הילד מרוח בגלידה ונזלת ורץ במהירות לאורך המדרכה וצווח משהו כמו "יה בה גה פי בוווו פוקימון ודורה עושים ילדים ביחד!". אחרי זה ההורים האלה מתפלאים שהילד שלהם נדרס ע"י רוכב אופניים מבולבל. לטובתי יאמר שטרם דרסתי ילד, ולפעמים ממש מתחשק לי.

5. תמיד יש גבר שנעמד בקו ישר ממני במרחק כמה מטרים, מרים את ידיו באוויר וצווח "תעצרי תעצרי תעצרי תעצרי!" ואני עוקפת אותו בחינניות. לוזר.

6. תמיד כשבא או באה מולי רוכב/ת ועל כל אחד לבחור את הנתיב בו הוא יסע, תמיד המסלול יגמר בכמעט-התנגשות וחיוך קטן ומובך שלא יכול לגרום לאף אחד לכעוס על השני. "זה באשמת הקשיש בן ה-130 מימין", אנו חושבים באותו הזמן.

7. תמיד יש מי שיצרח עלי לנסוע על הכביש, לגמרי בגלל שהמדרכה שייכת לאבאשלו.

8. איך להשיג אופניים בזול/בחינם: למעשה, אין הבדל מהותי בין עיריית תל-אביב ובין גנבי אופניים. שניהם מגיעים באישון ליל עם קאטר ומנתקים את השרשרת שלך מעמוד חשמל אקראי, מעמיסים על משאית ומובילים את האופניים שקנית רק לפני חודש למקום שבו האופניים מאד זולים או לחילופין בחינם לחלוטין. לפני שאני נתבעת תביעת דיבה, אציין שלדבר לא מצאתי סימוכין באינטרנט ומדובר בשמועה אורבנית בלבד: השמועה מספרת שבאישון ליל אופניים נעלמים על-ידי עוברי עירייה. כשם שמכוניות נעלמות בליל, ביום ובכל עת למעשה אל חניון גרירה, האופניים שלכם שקשורים לעמוד חשמל / נורת רחוב בלילה מועמסים אל מחסן מסתורי בחסות עיריית תל-אביב. עוד השמועה מספרת שניתן ליצור קשר עם העירייה כדי לנסות ולאתר את האופניים האבודים. במידה והשמועה נכונה, המשכה מספרת שכל שנותר הוא להגיע ולבחור את הזוג היפה ביותר. במידה והשמועה אינה נכונה, סביר כי עיריית תל-אביב תפנה למחסן המשטרתי, שם מאוכסנים אופניים גנובים שנתפסו. כל הנותר הוא להמתין לאיזו כתבה חדשותית כמו זו, להתקשר למספר הרשום ולמלמל משהו על זה שלפני 3 ימים גנבו לכם זוג שחור מפלורנטין. האופציה הלא-חינמית היא לנסוע ליפו ולרכוש זוג אופניים גנובים. כמובן, שזו אופציה שהיא אינה מומלצת - שכן, תחשבו על הכאב והזעם אותו חש רוכב האופניים הנבזז, ותארו לעצמכם את המבוכה אילו היה תופס אתכם עם האופניים שלו.  (וגם מקרים כאלה קרו מעולם.)

9. למה תמיד כשיתקנו לך פנצ'ר ההילוכים יצאו מכיוון ולמה אף פעם אין לך כח לחזור לחנות ולסדר את זה?

10. לנסוע בחצאית מקנה לאשה על אופניים את הזכויות הבאות:

- זכות קדימה, דבר שנדיר שהולכי רגל בעצמם מקבלים.

- לנסוע בזיגזגים על הכביש.

-  לנסוע איפה שבא על הכביש.

11. לא משנה כמה צמוד נוסעים לשפת המדרכה, האוטובוסים יעשו הכל כדי למרר את החיים של רוכב האופניים. בדיוק כמו הסטיה הזו לצפות בך במראה רץ לעבר התחנה ביום גשום במיוחד.

12. אה, חבוב, אל תצפור לי, יש מהמורה בכביש ואני מבטיחה לך שמיד תוכל לעקוף.

13. כשאנשים רצים על הכביש שלא יתפלאו שרוכבי אופניים דורסים אותם. כביש הוא מקום צפוף גם ככה.

14. כשאופנוענים חוצים את מעבר החציה ככלל הולכי הרגל ופוגעים בי, הם תמיד בורחים.

15. ביום גשום, אל תעשו ברקס איפה שיש סימונים על הכביש (תודה למפלצת הספגטי הגדולה, לא מנסיון, אבל זה אחד המפגעים האיומים).

16. תמיד יש מי שיצרח עלי לנסוע על המדרכה, לגמרי בגלל שהכביש שייך לאבאשלו.

17. חנויות אופניים טובות במרכז תל-אביב: אופני תל-אביב - פינסקר 62 (מול קולנוע תל-אביב) ופינקי - הירקון פינת הרב קוק.

18. אם תהיתם, רוכבת השודים על האופניים הורודים ברחבי מרכז תל-אביב זו אני.

19. אני מקנאת בזוגות שרוכבים ברומנטיות ברוטשילד.

20. יואו, מה זה חם על אופניים בקיץ!

21. שבילי האופניים בתל-אביב = פיקציה.

people like this post.

Like 

Edited: יולי 8, 2009

עזרו למיכל לצאת לחופשה בתל-אביב, פרק 2

סרטון קצרצר שיוכיח לערוץ 10 שאני המועמדת המתאימה לחופשה מפנקת בתל-אביב באחת מהדירות המתחרות ב"בלוק". להלן גם מספר מועמדים פוטנציאלים להצטרפות לחופשה:

תודה לאור דהן על העזרה בצילומים!

people like this post.

Like 

Edited: יוני 2, 2009

תמלול הסופ"ש בתיבה נכנסת של סמסים

1.2.07 23:04 When do you think you are coming?

1.2.07 23:05 I want to go to the gym till one

1.2.07 23:35 מה הדיפולט גייטויי של הוט?

2.2.07 0:03 בשביל ההגדרות ראוטר. מה אני אומרת? סתם לידע כללי.

2.2.07 0:18 דיקסי?

2.2.07 0:20 אז מתי?

2.2.07 0:23 מתי דיקסי

2.2.07 1:20 מ'מצב?

2.2.07 1:32 איפה את?

2.2.07 1:35 בבית?

2.2.07 1:36 לא יודע אני די שיכור. בבן יהודה 89

2.2.07 1:38 פאב חמוד. אבל מיציתי נראה לי. צריך לנדוד הלאה. בואי נפגש באמצע.

2.2.07 1:39 בוגרשוב בן יהודה?

2.2.07 1:41 שאלה יפה. אני אצא רגע ואבדוק.

2.2.07 1:43 אז נפגש שם. אני כבר עם חשבון.

2.2.07 1:45 הסתדרות קטנה

2.2.07 1:46 סבבה לילה טוב.

2.2.07 15:34 Bo bo bo botanika! feat. Onil live & the Wannabets> Black organic electronics 2night 24:00 @ Barzialy club>send sms 4list

2.2.07 16:58 כן. בשאיפה.

2.2.07 17:01 אודיע לך סופית לקראת 9.

2.2.07 19:23 My roommate and myself and one spare

2.2.07 19:24 Mmm not sure really. I'll let you know tomorrow evening

2.2.07 22:48 לא משחרר לי את האי פי 192.168.100.11 והיה ראוטר אבל עכשיו אין!

2.2.07 23:20 היי. מה קורה? את כבר אצל בועז?

2.2.07 23:24 טוב. אוטוטו יוצאת גם לכיוון.

2.2.07 23:44 כן, עוד שעה ככה.

3.2.07 0:25 No… Omer is gay, I like small tits and blow jobs

3.2.07 1:50 Can't hear you, bass makes me horny

3.2.07 1:51 No the same old shit

3.2.07 1:58 Lol look! Fat people!

3.2.07 2:14 Over there eating a million roles of sushi

3.2.07 3:05 Too broken!

3.2.07 5:02 Yes

3.2.07 5:03 My dad's house

3.2.07 20:34 מגיעה בסוף?

3.2.07 21:33 נראה לי שזה רק שנינו

3.2.07 21:41 עכשיו?

people like this post.

Like 

Edited: פברואר 4, 2007

דרופ אה ניים, קאז דה נקסט ליין איז און מי

לא נראה לי שאתם יכולים לראות מה השעה אבל די מוקדם (טוב, 7). חזרתי עכשיו הביתה על קו 66 המיתולוגי (רק שני שליש גהינום!). בדרך על דיזנגוף חלק מבתי הקפה החלו להתעורר, בעיקר בנקיון יסודי וספונג'ה וכסאות הפוכים.

מישהו אמר משהו על זה שדיזנגוף חוזרת לחיים. בצפון כששי שאל אותי איפה כדאי לקנות בשינקין נעלי כלה, הסברתי לו שאולי עדיף לו לעשות סיבוב בדיזנגוף שבעיני הוא הרבה יותר מעין "שדרת כלות" משינקין. הם הריצו עלי קצת בדיחות ואמרו שאני לא מי יודע מה מבינה אבל בינתיים לא אני זו שמתחתנת. (הייתי אומרת שהבדיחה היא על שי, אבל אם אימא שלי או סבתא שלי קוראות את הבלוג הזה אין בדיחה על אף אחד.)

על כל פנים, כאשר יורדת החשכה, זה בדרך-כלל קורה לי אחרי קפיצה אקראית לג'פניקה, דיזנגוף נהיה רחוב דוחה. איכשהו לכל מי שמדדה (כן, הביטוי מדדה מתאים כאן) בפסג' של פרישמן חסרה רגל. ככר דיזנגוף מזמן הפכה מקום הבילוי המועדף על ער"ן (בלי טיפה של זלזול, אני גדלתי שם בדיוק כמו כל עכברושי הסנטר), והאמת שכל מה שצפונית לגורדון כבר באמת חו"ל עבורי. אולי זה לא כזה חשוב.

אם היו שואלים אותי לפני שלושה חודשים היכן נמצא רחוב יהושע בן-נון, למשל, לא הייתי יודעת לעולם לענות את התשובה. אני חושבת שבקושי ידעתי עד שפגשתי את ענת איפה נמצא רחוב ארלוזרוב. הבעיה לא נעוצה בתל-אביביות שלי. כלומר, היא כן, אבל ברבדים מעט עמוקים יותר.

גאוגרפית אני יודעת מה קיים איפה שמוניות השירות נוסעות. מעבר לזה הכל חור שחור. מעולם לא ישבתי בצד שמאל במושב הקדמי של האוטו (אחלה נבר), לחצתי על הדוושה וחיפשתי באינסופיות מייאשת אחר חניה, ימינה ימינה ימינה ימינה. שבור שמאלה ינעל דינאק. אילו היה לי רשיון הייתי טורחת לזכור, אילו היה לי רשיון הייתי מתבכיינת שבתל-אביב אין שמאלה ולא מותירה את זה כהלצה יומיומית כגון רחל המשוררת על משאיות הזבל.

ובכלל. מה הקטע עם החרא הזה?

אני זוכרת שכשצחי ואני ראינו לראשונה את נתן זך על משאית זבל די נגנבנו. צילמנו וחשבנו שגילינו את אמריקה אז שלחנו לוואי נט אבל נראה שוואי נט לא ממש התרגשו מהממצא הכואב. כשסיפרתי על כך לאימא שלי, זו אמרה שהיא לגמרי מבינה את המטרה אליה העיריה חותרת - הרי משאיות זבל יש רק ב-6 בבוקר וב-6 בבוקר יש בחוץ אנשי קבע ושיכורים. אנשי קבע לא מאמינים בכלום, אז למה למען השם שיהיה אכפת להם אם יונה וולך מתהפכת בקברה בזמן ששירתה סובלת תולעי רקבון, ואילו השיכורים יוצאים מנקודת הנחה שמדובר באחלה הזיה, סו בי איט.

כל פעם שאני רואה משאית זבל עם שירה עליה בא לי להקיא. זה פוגע בי אישית.

שלשום אחרי הערבמה בועז ומיכה הצליחו לגרור אותי לברקפסט. הברקפסט נשאר אותו ברקפסט. יש את מר "אני אעשה את עצמי מה זה דואג לך עד השניה שתודיעי לי בחגיגיות שיש לך מישהו ואז אנטוש אותך לאנחות, אז מה אם את נחנקת מהסיגריות?" ויש את מר "היי, אני מחיפה ואת מתל-אביב, בא לך שאעשה לך סיבוב?" ויש את מר "אתה מכיר את הסרטים שלי? אוהב אותם? יש לך קוק?" (אני נותנת לכם שלושה ניחושים, הבן שלו היה שואל אתכם אותו הדבר בדיוק) ויש את גברת "אני שרמותה עוד מלפני שלמדתי לאיית את המילה ואני לא לובשת תחתונים!".

אני לא בטוחה איזו גברת אני. בדרך-כלל אני משתדלת להישאר בפאסון של "אני יותר מדי טובה בשביל בכלל להסתכל על הקיום שלך" כי אני לא מכירה אף אחד ובעיקר סומכת על חוסר האחריות שלי שתביא אותי למצב של שוכרה-סימום מספק כדי לא לזכור על מה לעזאזל הטמבל ההוא שערך חצי תכנית ביס זיין לי את השכל בלילה לפני.

ווי אר אול מאדרפאקינג ניים-דרופרז, שלא יהיה לכם ספק ביצ'ז.

(חבר של ליפסקר פעם אמר באירוע מחווה לדודו גבע שאין בוהמה בתל-אביב, אז בחייאת רבאק אל תאמינו למילה ממה שאני אומרת)

people like this post.

Like 

Edited: דצמבר 7, 2006

מוגן: שלא יהיה לכם ספק, we're having the time of our lives

people like this post.

Like 

Edited: נובמבר 14, 2006

עוד שבוע מטורף מגיע אל קיצו.

למזלי סוף השבוע שלי התחיל מוקדם ויהיה ארוך מן הרגיל, עד יום ראשון אחרי-הצהריים. התפקיד החדש בעבודה יחסית מתיש, במיוחד כי אני עובדת המון בבקרים ומוצאת את עצמי על הרגליים כבר מ-6 בבוקר. אנשים שואלים אותי איך אני לא אוהבת לעבוד בבקרים, כי אחרי זה כל היום נותר לי - ואני שואלת אותם בחזרה: כן, אבל מה עם הלילות? השעות הנאות בעיני הפכו להיות שעות השינה שלי ואני לא אוהבת את זה. אני אוהבת את המחיה ההפוכה, כאילו בכוונה להרגיז את מי שברא אותי.

בישרו לנו בתחילת השבוע שסוגרים את המוקד בסוף דצמבר. סביר מאד שהעסק יפול כבר הרבה לפני כי לאף אחד מהעובדים לא באמת אכפת, הם אומרים לעצמם - מה כבר יעשו לי, יפטרו אותי? ואני קצת לא מבינה את האנשים האלה, די סביר שלא טוב להם בעבודה הזו והסיבה היחידה שהם מחזיקים את עצמם הוא הקנס על התחייבות לשנת עבודה. אני כבר סגרתי את ההתחייבות שלי מזמן ואני עדיין שם ויש את העליות ויש את המורדות אבל בשורה התחתונה אני מצרה על סגירת המועדון באופן סופי כי אני יודעת שזה ינחית מכת אנושה על קשרים חברתיים עם אנשים מקסימים.

הבטיחו לנו בעבודה שלכל אחד ימצאו עבודה, אבל ממה שעל הניר ועד מה שבפועל יש מרחק עצום. בינתיים היה לי ראיון למשרה ניהולית בתוך החברה ויש לי ראיון לתפקיד דומה בחברת אינטרנט אחרת ביום ראשון. בראיון אמרו לי שיחזרו אלי עם תשובה, יחסית בטון חיובי, אבל ככל שהזמן עובר אני מתחילה לחשוב שזה היה בסגנון דונט קול אס, ווי קול יו עם חיוך מובלח. לא שמפריע לי, אני צריכה באמת סיבה טובה להישאר בעבודה שרחוקה מהבית. הסיבה היחידה גם שאני הולכת לראיון בחברה השניה היא מתוך נסיון לסחוט מהם שכר גבוה יותר. אם ההצעות לא יבואו לטובה על אף צד אני לא אצטער כי אני מעדיפה להרוויח שכר מינימום אבל לעבוד בתל-אביב.

לפני חודש חזרתי לגור לבד. אני די מרוצה מהעסק. החזרתי את הסלון שלי למקומו ואני מאד משתדלת לדאוג לנקיון וסדר מופתי. עשיתי מסיבה בשבוע שעבר (מצורפת תמונה ממצה בתחתית) ונראה לי שאנשים די נהנו. אני חושבת שאני אעשה עוד אחת בחודש הבא. יהיו צחוקים.

החלטתי היום סופית שאני מוותרת על שיעורי היידיש. לא שאין לי זמן, אבל זה נהיה סוג של מועקה כי השיעורים לא מועברים בצורה מוצלחת. אני לומדת בבית לייוויק ליד ברחוב דב הוז והשיעורים די זולים, אבל הרמה שלהם בהתאם. אני חושבת שלמדתי יותר יידיש בשיעורי העשרה בכיתה ג' מאשר שאני לומדת בשיעורים האלו. סוג של חוסר עקביות בין שיעור לשיעור, קופצים בין נושאים בסיסיים לנושאים כבדים ואני איפשהו הולכת לאיבוד. אוי אַברוך.

מעל לכל, קשה לי שקשה לו. כואב לי לראות איך הוא נע בין חוסר שינה לחוסר נעימות עם השותף לדירה לחוסר הנאה כללית מהחיים לאחרונה ואיפשהו לפעמים זה יוצא עלי. אני מקבלת וקוברת, אני יודעת שזו לא אני ולא בגללי. הלוואי רק שהייתי יכולה לעזור. לא קיים אדם בעולם שהייתי רוצה להיות שם יותר בשבילו מאשר הוא. כואב לי לפעמים שהנוחות שלו היא בריחוק.

ועוד שני דברים אחרונים וחביבים:

1. שלשום שודר בארה"ב הפרק ה-12 בעונה השניה של הסדרה Weeds (א.ק.א הדשא של השכן), צפיתי בו אתמול ואני חייבת להודות, כמה שהסדרה הזו גאונית וכמה שהתסריטים שם אדירים ושנונים, הפרק האחרון היה התעלות של ממש. היתה הרגשה של פרק אחרון לעונה, האמת היא שאין לי מושג אם זה באמת היה הפרק האחרון, אבל עוד לא נראה כזה פרק של ווידס על המרקע, מי שעוד לא צפה לרוץ ולראות - מי שלא יודע על מה שאני מדברת שיירה לעצמו בפיקה של הברך למה הוא טמבל רציני.

2. להקה חדשה שגיליתי, עושה רוק אלקטרוני מקפיץ ומגניב עם כוסיות ברזילאיות כאלה (לא מהסוג שרואים בקרנבל, מהסוג המגניב באמת) עם שם שחנוני מחשבים יאוננו עליו - CSS. הלהקה הינה הורה גאה לאלבום Cansei de ser Sexy והוא ממש ממש מגניב. מומלץ טונות.

הגרסא המטונפת של "איפה אפי?"

people like this post.

Like 

Edited: נובמבר 2, 2006