הבלוג של מיכל

אני כלי. אני כלי באורך מטר וחצי עומד זקוף וגאה עם פוטנציה או בלי פוטנציה או שתעזבו אתכם משטויות. אני כלי עבודה, כמו מפתח שוודי רק בלי השוודי, עם שיער שחור ועיניים דבש ואופניים ורודים מאד. אז אתמול אופני הורודים לקחו אותי לגבעתיים הישר למשרדי ערוץ 10 הנישאים לגובה 15 קומות. אני ועוד בלוגרית היסטרית בת 16 העונה לשם נופר, אשר מתעתדת לקבל ממני הנשמה מפה לפה לפני עילפון, עושות דרכנו במעלית שנעה מהר מדי כלפי מעלה. נופר היא הבלוגרית הצעירה ביותר שהצטרפה למסע בן שעתיים שנע בין הברקות מובלחות כמו “אנטישמניות” לבין חפירה אינטרקונטיננטלית של מנהלי פורום “שמנות ויפות” בתפוז. כן כן, פגשתי את השמנים של לרדת בגדול. אותם שמנים שמעולם לא ראיתי על המרקע מפאת מחסור חמור בטלויזיה. כן כן, אותם שמנים עוברי מסך שבסופו של יום ובסופה של שנה ניצבים דקיקים כקרקרים עם קצח בטור ארוך, סמאי עיניים, ממתינים לפיראט שידחוף אותם מהקרש באניה אל ים גדול של כלום.

תקשיבו. אבי, זה עם הקרן, כן? הוא חתיך רצח. אין דברים כאלה. אבי, תעשה לי קינואה!

אבי שלנו היה שמן מלידה. הוא סיפר בהתרגשות כששברי יהלומים של תהילה עולים במעלה גרונו, מה סיפר להפקה באודישנים - החלום להגיע למשקל דו ספרתי. למי שצופה באופן אדוק בתכנית, וגם מי שלא - מצפה הפתעה גדולה מאד בגמר, ובעיקר שוק מוחלט.

גם שאר המתמודדים חמודים לאללה ועברו שינוי מדהים, אבל יסלחו לי ערוץ 10, כן? מי שלא שזי”ף (שווה ז*ון פראי), לא שווה את המילה הכתובה. אהם.

במסגרת שאלות הבלוגרים נשאלו הרבה מאד שאלות משעממות שחזרו על עצמן ללא הפסקה, פרט לשאלות בודדות ושאלה שרציתי לשאול בעצמי - אם כי יצאה בצורה מעט עילגת - בכל מה שנוגע להפרעות אכילה.

מה מיכל היתה שואלת אילו השמנות ויפות לא היו מזיינות את השכל כל כך הרבה?

מי שקרא כאן בעבר היה בודאי מודע לאובססית המשקל ה… קלה ממנה סבלתי. עברתי דיאטה של 13 קילו במקרה הטוב ו-17 במקרה הרע (הנה פתרון להיפטר מהמחזור, פעמיים!). קרוב ל-3 שנים שמרתי על BMI נמוך מ-18.5 מתוך פחד. הפחד מכרס, הפחד מזרועות מידלדלות, הפחד מירכיים שנצמדות אחת לשניה כשאני מצמידה את הרגליים. פחד אלוהים. ויש המון שיטות לא בריאות - צום, הקאות “לא מכוונות” (כי מי רוצה להתחיל להיות בולימית), עיסוק יתר בכושר גופני. היום אני יכולה לספר בגאווה שה-BMI שלי עומד על 19.07 ואני עדיין חתיכה, כפי שאמרה אליזרין.

השמנת יתר היא סוג של הפרעת אכילה על הצד השני של הקשת. אתם יודעים את מי אני הכי שונאת? את השמנות במקומות עבודה. בכל מקום עבודה יש תמיד לפחות שמנה אחת שאוכלת גזר או מלפפון עם קוטג’ לארוחת צהריים, בזמן שאני יושבת לצידה וטוחנת איזה כריך מבר גוריון או פסטה או נודלס או חומוס או כל דבר אחר עתיר פחמימות ואז היא שואלת “איך את יכולה להרשות לעצמך לאכול דברים כל כך משמינים ונשארת כל כך רזה?”.

אהא! להלן הפתרונים: גברת, כשנגמר יום העבודה, אחרי שצמת כל היום על גמבה ודנונה, ומגיעה השעה להדליק את הטלויזיה ולבהות ברפטטיביות באח הגדול/היפה והחנון/מפרץ האהבה/לרדת בגדול/הפוליגרף (יחסית למישהי בלי טלויזיה אני מעודכנת בצורה אומללה), במטותא ממך - אל תפשטי על הפאקינג מקרר כמו קומנדו צבאי על מתגייסי אל קעידה מטייבה! תעזבי את הפסטות וההמבורגר ותרדי מהשוקולד והביסלי ואלוהים יודע מה עוד את טוחנת שם בלי מצפון שגורם לך לשקול כמו מיכלית דלק בימים שמופז לא מדבר על האיום האיראני. 

לפני שאני הולכת לאיבוד בחוסר פואנטה בן 544 מלים, אני אגיע לעיקר:

כשיורדים במשקל, וזה עובד היטב, אוהו - כמה שזה עובד היטב, לעתים מצליחים ליכור בור ללא תחתית. הפיינליסטים של לרדת בגדול מאד דובקים בכך שהם עוסקים בדיאטה שלהם בצורה בריאה, לאחר שהיו צמודים למדריך לכל אורך התקופה בה צולמה התכנית. צביקה מהעונה השניה (מעל לשעה לקח לי להיזכר מי הוא! הו, ריאליטי אכזר.) אמר שהרעיון אחר כך הוא להצליח לשמר את זה (והוא עושה עבודה נפלאה בכך, אגב), אבל מה יקרה כשהתכנית תגמר, התהילה תתפוגג וכשמדריכות הכושר יחזרו לסדר היום השרירני שלהן בגרייט שייפ? מה יהיה על מי שיפתח את הפרעת האכילה לקיצון השני? האם השמנמנים שלנו ידעו היכן לעצור? 

על שאלה זו נותרתי עם תשובה חלקית בלבד.

על אנטי-שמניזם ולמה הפכתי רשמית לאנטישמנית

במסגרת מפגש הבלוגרים ומנהלי פורומים אמש, נכחו כמה וכמה בלוגרים מעניינים ובעיקר נכחו 3 אנשים מעצבנים במיוחד המכנים עצמם מנהלי פורום “שמנות ויפות” בתפוז. האדם היחיד שהכרתי שגלש באופן קבוע ב”שמנות ויפות” היה תום שקי אבל תום שקי דאז הוא איש של פסיכוזה (חובת הקלקה חלה עליכם כדי להבין), לכן אני לא יכולה לקחת את כל הפורום הזה יותר מדי ברצינות. כפי שכבר הסברתי, סבלנו מחפירה ארכיאולוגית מצד המנהלים התוקפניים שירו ללא הרף לכיוון המתמודדים שהם לא מהווים דוגמא טובה לקהילת השמנים בארצנו כיוון שהם לא שלמים עם מי שהם, והתבכיינו בלי די אודות אנטישמניות חברתית וכו’. חלק מחברי הטובים ביותר הם שמנים וחיים יחסית בשלמות עם מצבם. אי אפשר להגיד על אף שמן (ברמת השמנת יתר ו/או אוביסיטי) שהוא חי בשלמות עם מצבו. כשהחברים השמנים שלי חיים בשלום עם עצמם, אני חיה בשלום איתם.

השקר העצמי שזועק ממנהלי הפורום גרם לי לפתח את אותה אנטישמניות שנדונה במפגש אתמול. הם חפרו כל כך עמוק שאף אדם, אפילו לא בעל כח סיבולת עצום (ולי יש סבלנות מעטה מאד לבבל”ת בכל מקרה), לא היה יכול לפתח אנטישמניות אחרי ערב אתמול. מנהלי פורום שמנות ויפות אינם אנשים ששלמים עם עצמם. אלה אנשים עם מרמור כגודל הימה השניה בגודלה בארה”ב, טיטיקקה, שחייבים לחפות על השקרים הגסים שהם מספרים לעצמם מדי יום מול המראה ולפני השינה ואחרי ג’ארת הבן אנד ג’ריז, ולכן מתעקשים על נקודות שאם עד לפני המפגש נראו בעלות משמעות - הפכו הן להיות טפלות ומחליאות. שירימו את עצמם מהכסא במקום להתבוסס עם עצמם מול פורומים באינטרנט וילכו לעשות ספורט! שיפסיקו לדחוף את היד לעוד שקית דוריטוס על כל שרשור מעורר אמפתיה בפורום! ושילכו לעשות משהו עם עצמם שיגרום להם להרגיש קצת יותר טוב וקצת יותר כנים עם עצמם במקום ללהג כל כך הרבה שטויות על בוהוהו ודחיה חברתית.

אבא קריר הולך להשתתף ב”יפה והחנון 2″

ועכשיו לשמנים מסוג אחר. אבא קריר, אדם שמן מבפנים לכל הדעות, אשר לא יוצא מהבית ואוהב נשים מכל הסוגים ולעתים גם גברים, הולך להיות המתמודד הבא ב”יפה והחנון”. ראשית כל עזרו לנו בכך שתצטרפו לקבוצה בפייסבוק. כשהקבוצה תכיל 120 חברים, הבטיח אבא קריר שילך ויתמודד באודישנים. שנית, there’s more to come וזה. 

וסוף דבר: תזכורת שיווקית - הרי בשביל זה קראו לי:

גמר “לרדת בגדול” - יום ש’ הקרוב, 27.09 ב-21:00.

(ובסיום התכנית ספיישל “להשפריץ בגדול”. האבי הזה כזה חתיך. הכינו את הדילדואים.)

ישראלי בן 58 מואשם בחדירה ל-500 מחשבים

וואו, זה יותר מכמות הנשים שכריס טרפו הצליח להדביק!

1.2.07 23:04 When do you think you are coming?

1.2.07 23:05 I want to go to the gym till one

1.2.07 23:35 מה הדיפולט גייטויי של הוט?

2.2.07 0:03 בשביל ההגדרות ראוטר. מה אני אומרת? סתם לידע כללי.

2.2.07 0:18 דיקסי?

2.2.07 0:20 אז מתי?

2.2.07 0:23 מתי דיקסי

2.2.07 1:20 מ’מצב?

2.2.07 1:32 איפה את?

2.2.07 1:35 בבית?

2.2.07 1:36 לא יודע אני די שיכור. בבן יהודה 89

2.2.07 1:38 פאב חמוד. אבל מיציתי נראה לי. צריך לנדוד הלאה. בואי נפגש באמצע.

2.2.07 1:39 בוגרשוב בן יהודה?

2.2.07 1:41 שאלה יפה. אני אצא רגע ואבדוק.

2.2.07 1:43 אז נפגש שם. אני כבר עם חשבון.

2.2.07 1:45 הסתדרות קטנה

2.2.07 1:46 סבבה לילה טוב.

2.2.07 15:34 Bo bo bo botanika! feat. Onil live & the Wannabets> Black organic electronics 2night 24:00 @ Barzialy club>send sms 4list

2.2.07 16:58 כן. בשאיפה.

2.2.07 17:01 אודיע לך סופית לקראת 9.

2.2.07 19:23 My roommate and myself and one spare

2.2.07 19:24 Mmm not sure really. I’ll let you know tomorrow evening

2.2.07 22:48 לא משחרר לי את האי פי 192.168.100.11 והיה ראוטר אבל עכשיו אין!

2.2.07 23:20 היי. מה קורה? את כבר אצל בועז?

2.2.07 23:24 טוב. אוטוטו יוצאת גם לכיוון.

2.2.07 23:44 כן, עוד שעה ככה.

3.2.07 0:25 No… Omer is gay, I like small tits and blow jobs

3.2.07 1:50 Can’t hear you, bass makes me horny

3.2.07 1:51 No the same old shit

3.2.07 1:58 Lol look! Fat people!

3.2.07 2:14 Over there eating a million roles of sushi

3.2.07 3:05 Too broken!

3.2.07 5:02 Yes

3.2.07 5:03 My dad’s house

3.2.07 20:34 מגיעה בסוף?

3.2.07 21:33 נראה לי שזה רק שנינו

3.2.07 21:41 עכשיו?

נראה לכם שלענוד קוק-רינג זה סוג של הצעת נישואין?

כי אם כן אפשר למכור את זה בתור תירוץ לא רע לאמהות פולניות ומודאגות.

(אל תדאגי אימא, אתמול הוא ענד לנו את הקוק-רינג הראשון! הולכים להיות לך נכדים! איזו נחת!)

אתם חושבים שבחורות עם שדיים גדולים מוצצות לעצמן את הפטמות לפעמים?

ענת אומרת שלא נראה לה.

“אני חושבת שדווקא כן.”

ענת לא מבינה.

“כלומר, אם לי היו שדיים גדולים בוודאי בזמן שהייתי מבלה מול המראה עירומה, הייתי בודקת איך מרגישה הפטמה שלי בפה שלי.”

ואני מסבירה: במדור בדיחות של בננה, (אל תשאלו) היתה תמונה של אישה עם שד גיגאנטי אחד בלבד כשהסתכלתי מרחוק. חשבתי לעצמי שזו אישה שעברה כריתת שד או משהו (תודה לאל שלא נחשפתי ליותר מדי מראות בחיים) ודי נגעלתי מהתמונה אז הסתכלתי מקרוב. אז גיליתי שבעצם השד השני שלה בפה שלה. חשבתי לעצמי; וואו, ציצים גדולים. מעניין. לי אין כאלה, אז אני לא יודעת איזה פעלולים אפשר לבצע איתם.

“רגע,” אני שואלת את ענת, “את לא היית מוצצת לעצמך את הפטמה אם היו לך שדיים גדולים?”

“אני לא יודעת.”

טוב, ענת בחורה ביישנית.

לא נראה לי שאתם יכולים לראות מה השעה אבל די מוקדם (טוב, 7). חזרתי עכשיו הביתה על קו 66 המיתולוגי (רק שני שליש גהינום!). בדרך על דיזנגוף חלק מבתי הקפה החלו להתעורר, בעיקר בנקיון יסודי וספונג’ה וכסאות הפוכים.

מישהו אמר משהו על זה שדיזנגוף חוזרת לחיים. בצפון כששי שאל אותי איפה כדאי לקנות בשינקין נעלי כלה, הסברתי לו שאולי עדיף לו לעשות סיבוב בדיזנגוף שבעיני הוא הרבה יותר מעין “שדרת כלות” משינקין. הם הריצו עלי קצת בדיחות ואמרו שאני לא מי יודע מה מבינה אבל בינתיים לא אני זו שמתחתנת. (הייתי אומרת שהבדיחה היא על שי, אבל אם אימא שלי או סבתא שלי קוראות את הבלוג הזה אין בדיחה על אף אחד.)

על כל פנים, כאשר יורדת החשכה, זה בדרך-כלל קורה לי אחרי קפיצה אקראית לג’פניקה, דיזנגוף נהיה רחוב דוחה. איכשהו לכל מי שמדדה (כן, הביטוי מדדה מתאים כאן) בפסג’ של פרישמן חסרה רגל. ככר דיזנגוף מזמן הפכה מקום הבילוי המועדף על ער”ן (בלי טיפה של זלזול, אני גדלתי שם בדיוק כמו כל עכברושי הסנטר), והאמת שכל מה שצפונית לגורדון כבר באמת חו”ל עבורי. אולי זה לא כזה חשוב.

אם היו שואלים אותי לפני שלושה חודשים היכן נמצא רחוב יהושע בן-נון, למשל, לא הייתי יודעת לעולם לענות את התשובה. אני חושבת שבקושי ידעתי עד שפגשתי את ענת איפה נמצא רחוב ארלוזרוב. הבעיה לא נעוצה בתל-אביביות שלי. כלומר, היא כן, אבל ברבדים מעט עמוקים יותר.

גאוגרפית אני יודעת מה קיים איפה שמוניות השירות נוסעות. מעבר לזה הכל חור שחור. מעולם לא ישבתי בצד שמאל במושב הקדמי של האוטו (אחלה נבר), לחצתי על הדוושה וחיפשתי באינסופיות מייאשת אחר חניה, ימינה ימינה ימינה ימינה. שבור שמאלה ינעל דינאק. אילו היה לי רשיון הייתי טורחת לזכור, אילו היה לי רשיון הייתי מתבכיינת שבתל-אביב אין שמאלה ולא מותירה את זה כהלצה יומיומית כגון רחל המשוררת על משאיות הזבל.

ובכלל. מה הקטע עם החרא הזה?

אני זוכרת שכשצחי ואני ראינו לראשונה את נתן זך על משאית זבל די נגנבנו. צילמנו וחשבנו שגילינו את אמריקה אז שלחנו לוואי נט אבל נראה שוואי נט לא ממש התרגשו מהממצא הכואב. כשסיפרתי על כך לאימא שלי, זו אמרה שהיא לגמרי מבינה את המטרה אליה העיריה חותרת - הרי משאיות זבל יש רק ב-6 בבוקר וב-6 בבוקר יש בחוץ אנשי קבע ושיכורים. אנשי קבע לא מאמינים בכלום, אז למה למען השם שיהיה אכפת להם אם יונה וולך מתהפכת בקברה בזמן ששירתה סובלת תולעי רקבון, ואילו השיכורים יוצאים מנקודת הנחה שמדובר באחלה הזיה, סו בי איט.

כל פעם שאני רואה משאית זבל עם שירה עליה בא לי להקיא. זה פוגע בי אישית.

שלשום אחרי הערבמה בועז ומיכה הצליחו לגרור אותי לברקפסט. הברקפסט נשאר אותו ברקפסט. יש את מר “אני אעשה את עצמי מה זה דואג לך עד השניה שתודיעי לי בחגיגיות שיש לך מישהו ואז אנטוש אותך לאנחות, אז מה אם את נחנקת מהסיגריות?” ויש את מר “היי, אני מחיפה ואת מתל-אביב, בא לך שאעשה לך סיבוב?” ויש את מר “אתה מכיר את הסרטים שלי? אוהב אותם? יש לך קוק?” (אני נותנת לכם שלושה ניחושים, הבן שלו היה שואל אתכם אותו הדבר בדיוק) ויש את גברת “אני שרמותה עוד מלפני שלמדתי לאיית את המילה ואני לא לובשת תחתונים!”.

אני לא בטוחה איזו גברת אני. בדרך-כלל אני משתדלת להישאר בפאסון של “אני יותר מדי טובה בשביל בכלל להסתכל על הקיום שלך” כי אני לא מכירה אף אחד ובעיקר סומכת על חוסר האחריות שלי שתביא אותי למצב של שוכרה-סימום מספק כדי לא לזכור על מה לעזאזל הטמבל ההוא שערך חצי תכנית ביס זיין לי את השכל בלילה לפני.

ווי אר אול מאדרפאקינג ניים-דרופרז, שלא יהיה לכם ספק ביצ’ז.

(חבר של ליפסקר פעם אמר באירוע מחווה לדודו גבע שאין בוהמה בתל-אביב, אז בחייאת רבאק אל תאמינו למילה ממה שאני אומרת)