האם זהו הזמן להתחיל לדאוג?

קד"מ שמקד"מ. לא שילמו לי, לא ביקשו ממני טובות, לא הודיעו לי מראש. בעיקר הרסו אותי מצחוק.

• פניה אישית למיכל גרוסברג

Edited: נובמבר 3, 2009

המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

1. 

   אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

   היידרו.

2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
4. 3 חפיסות סיגריות.
5. פיצה קפואה.
6. 2-3 בקבוקי קולה.
7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
8. טייק אוואי סושי.
9. רדבולים.
10. בירות.
11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

• Human Nature (הטבע האנושי)
• Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
• Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
• Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
• Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

• The Big Lebowski
• No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

• Jackie Brown
• Reservoir Dogs
• Pulp Fiction
• Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
• Kill Bill 1+2
• לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

• Clockwork Orange (התפוז המכני)
• The Shining
• 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

• Wild at Heart
• Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

• Oldboy (שבעה צעדים)
• Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

• Spirited Away
• Hawl's Moving Castle
• Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

• Mutant Aliens
• Cecil B. Demented

כל השאר:

• ההזיה - I Heart Huckabees
• הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
• הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
• הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
• הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
• הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
• הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

• אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
• חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
• שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

Edited: ספטמבר 25, 2009

ותודה לערוץ 10 שעזרו לי לשרוד את יום שלישי

אם עוד מישהו אחד יגיד על העונה החדשה של הישרדות ש"נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד", באימא שלו, אני אדקור אותו בטחול. ניכר שערוץ 10 הצליחו להחדיר היטב למוחותינו הפצפוניים שהצטמקו גם כך בזכות הטלויזיה את הסלוגן האלמותי שהם הדביקו למה שמתעתד להיות עמוד התווך הכלכלי של ערוץ 10 בסתיו הקרוב. אז כן, ראיתי את פרק הבכורה של הישרדות 3, וכן, זה היה בלי פרסומות, וכן, עדיין לא עשו פיין קאט לסאונד, אבל למי פאקינג אכפת?!  העיקר שאני, גרוסברג מיכל, הצליחה להשיג את המסג' המליון שלה לקיץ זה בחינם! אז איך בעצם אני מקבלת את כל המסג'ים האלה בחינם? התשובה פשוטה למדי - פשוט יש לי בלוג. אז קוראים יקרים, הגיע הזמן להרים את האצבעות ולהקליק כאן, לפתוח לעצמכם בלוג ולהתחיל לטנף את הרשת. זוהי מערכת הבלוגים שלנו כאן על קורקי.נט - מדובר בפלטפורמת וורדפרס שמאפשרת לכם כמו כן לבחור עיצובים מדליקים כמו העיצוב שלי.

אז למה בעצם שלשום קיבלתי מסג' בחינם וראיתי את הפרק הראשון של הישרדות 3 לפני כולם? בין מלאן הפעילויות ששלשום ביניהן התרוצצתי למען הבלוג היקר שלי, הזדמן לי גם להגיע למפגש הבלוגרים ה-11 של ערוץ 10 שהיה ללא ספק הכי מושקע והכי גדול שאי פעם מחלקת הניו-מדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 הפיקה. אספתי את כנופייתי המהממת דוגמן, פרוזן מאי ושרון ממם, ועלינו לאוטובוס של ערוץ 10 שהרגיש לגמרי כמו טיול שנתי - רק עם הרבה מאד גיקים מהאינטרנט. אפשר היה לקרוא לזה - האוטובוס של כיתת המחוננים אפילו. כיאות לילדים המגניבים של הבלוגספרה התיישבנו במושב האחורי ועשינו הרבה רעש והשתדלנו לא להשתמש במשפט "זה מצריך טוויטפיק", כי בכל זאת - לשם שינוי כשבלוגר עוזב סוף סוף את המחשב שלו, מוטב כי ידבר על דברים שקורים בעולם האמיתי ולא רק בבלוגספרה. האמת היא שזה מזכיר לי את הפרק של "גולשים בזמן" (כן כן קאלט הניינטיז הזה!) שהיה בעל תימה מאד סייבר-פאנקית, שעסק בחלוקת המעמדות של העולם אליו קווין וחבריו גלשו - אנשי האונליין, בעלי הצווארון הלבן, ואנשי האופליין, שהם פאנקיסטים שחיים ברחובות ומנותקים מהרשת. סוג של תאוריה נחמדה על איך עולם מקביל היה עשוי להיראות בעתיד. אצלי הפנטזיה הסייבר-פאנקית מתארת עולם בו אנשים מחזיקים למעשה את המחשב בצ'יפ מיוחד בתוך ראשם וכך נגלוש באינטרנט. אפילו כתבתי על זה פעם תסריט, על גבר ואשה שנמצאים על אדמת הירח וצופים בזריחת כדור הארץ, הגבר שקוע בסוג של מונולוג קורע לב על אהבתו לבת זוגו, ואילו היא באותו הזמן נמצאת באמצע סייבר-סקס סוער עם החבר הכי טוב שלו, כל זאת כמובן במחשב שבתוך ראשה, וברגע שהוא מציע לה נישואין הוא נוכח לגלות שהיא באמצע אוננות מוטרפת.

אז עד שהעולם שלנו יראה כך, כנראה עדיף להתרכז בהווה, או בעבר הקרוב. האוטובוס של ערוץ 10 הסיע אותנו ליעד סודי אותו סרב לחלוק איתנו עד הגעתנו ליעד. נסענו לאבן יהודה שאני אפילו לא בטוחה שאני יודעת איפה זה (טוב, לא צריך להגזים, משהו עם נתניה, כן? זכור לי שבתחילת שנות ה-2000 היה ניתן לרכוש במושבים הסמוכים כבשים קטנים ב-13 ש"ח בלבד לחתיכה). עינינו כוסו במטפחות שחורות כפי שמופיע בפרומואים של הישרדות והובלנו איש איש אל המיקום הסודי בו התרחש מפגש הבלוגרים. באיזשהו שלב בו עיני היו מכוסות אני משוכנעת שחשתי את ידיו הגדולות של איתי צמיר, מנהל הניו מדיה ואינטראקטיב, עוטפות את זרועי. זה היה נחמד.

המקום אליו נלקחנו היה בית מרגוע וספא בשם פסיפס ספא. במקום קיבלו אותנו בעלי המקום שהיו מקסימים ונחמדים וצוות ענק של מסג'יסטים שהיו מוכנים ומשומנים לעסות את שרירנו עד רדת החשכה. כמו כן היו פינוקי בופה שהיו מעולים וזה היה בדיוק הדבר שהייתי הכי צריכה אחרי היום המטורף הזה שעברתי (טלפונים עם כל העולם ואחותו וצילומי אופנה לבושם החדש של קשארל שיעלו בקרוב מאד כאן לבלוג).

אז תחילה כמובן זללתי מכל טוב ואחרי כן קצת השתכשכתי בבריכה. אחרי שסיימתי לנצל את הנ"ל עברתי לקבל מסג'. נכנסתי לביתן שהיה רשום עליו מסג' שוודי וברקמות עמוקות אך המעסה שקיבלה את פני כלל לא עסקה במסג'ים הללו. אמרתי לה שעבר עלי יום ממש קשה ושאני חייבת שהיא תחפור לי בשרירים עד שאני אשתנק ואפרפר לה על מיטת המעסים. היא הציעה לי מסג' סיני כלשהו וחפרה לי את הצורה. יצאתי רגועה ומרוגשת הישר להקרנת הפרק הראשון של הישרדות. מה אומר על הסדרה? לא יודעת. טוב, אולי אני תיכף אדע, נראה איך המלים יזרמו לי. אני בכלליות לא צופה בטלוויזיה כיוון שאין לי אחת ובעיקר אין לי זמן (הדבר האחרון שצפיתי בו בטלויזיה היה פרשת דודו טופז ולפני כן הפרק במחוברות שאני משתתפת בו במחוברות - וזה פחות או יותר הדברים היחידים שראיתי בטלוויזיה החודש). הישרדות היא תוכנית ריאליטי שלא התחברתי אליה יותר מדי כי היא מתעסקת בדברים שאני לא יודעת לעשות, כמו להיות חזקה או לרוץ מהר או לדרוך על אנשים בדרך (אוקי, הלדרוך נכנס תחת דברים שאני לא רוצה לעשות). הפרק לכשעצמו עשוי באותה תבנית רגילה של ריאליטי, והישרדות בפרט. זה מדהים איך זה נראה כאילו ההפקה התאמצה למצוא את האנשים שהם הכי קלולס. ככל שהעונות של הישרדות עוברות, זה מתחיל להיראות כאילו ההפקה מתרכזת בלמצוא אנשים שהם כמה שיותר קרובים לקלולסים

האמריקאים שמשתתפים בריאליטי (והדוגמא הקיצונית לכך היא "שוט אוף לאב" עם טילה טקילה, האשה והכריזמה של דיקט, בה 40 גברים ונשים מתחרים על ליבה). כן, המתמודדים בעונה הזו הם מטופשים במיוחד ומתמחים בלשחרר לאוויר משפטים מטופשים במיוחד. כמו כן, גם כל אחד מהמשתתפים מהווה טייפ קאסט בפני עצמו - אם זה עורך הדין המסוקס והחתיך והחזק, החננה ממוקד השירות שחיה בתוך ספרים (שהיא מקסימה מקסימה מקסימה!), הדוגמנית הטפשה, הרווקה המיואשת, הנכה שעושה את הבלתי יאמן וכו' וכו'.

בסוף הערב חזרנו לתל-אביב, באוטובוס חזרה הביתה חלקתי עם פרוזן את שעובר על עולמי הפנימי. הימים האחרונים הופכים אותי לסוג של סינתזה חדשה בכל מה שנוגע לעולם האינטרנט, ומי שצריך להבין מבין. אין ספק שלערוץ 10 יש חלק גדול בכך וסביר להניח שבלעדיהם לא היה קורה לי כל מה שקרה לי בשנה האחרונה בתחום האינטרנט. לטוב או לרע? רק ימים יגידו.

אה, כן, ולגבי הישרדות, אתם יודעים - עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא, וזה; נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד.

הישרדות, מדי יום רביעי ושבת בשעה 21:00, ערוץ 10.

Edited: אוגוסט 27, 2009

מדוע דודו טופז התאבד באמצעות כבל לקומקום שחימם לי מים לתה במסעדה בה אכלתי בחינם?

שתי הערות חשובות לפני שאתם מתחילים לקרוא את הפוסט:

1. דברים שאימא לימדה אותי: 95% מהמאמרים המתפרסמים בעיתונות הכתובה ומחדשות האקטואליה בטלוויזיה לא יהיו אובייקטיביות גם אם נראה שכן, ותמיד יהיו מוטות בגלל אינטרס כלכלי ו/או של דמות ציבורית.

2. כל מה שאתם הולכים לקרוא עכשיו משקף את דעת הקהל הרווחת ותחושות אישיות ולא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אדם או גורם וללא כוונה לפגוע או לייצר דבר דיבה/לשון הרע.

על דודו טופז, יונית לוי ומשפטי שדה תקשורתיים

אתמול דודו טופז הלך לעולמו. השמועה העיתונאית והשב"סית מספרת כי התאבד, ישנם אנשים שסבורים כי הוא למעשה נרצח. ישנה סוג של תמימות דעים בין אנשים רבים שצורכים אקטואליה בדיוק כמוני וכמוכם שאמנם אדם שנוטל את חייו הוא האחראי על כך, אך עם זאת סבורים שמי שדחף אותו למעשה גם לו חלק באחריות. לא, זהו אינו פוסט שיהלל וישבח את דודו טופז. הדרך שבה טופז נקט כדי להתמודד עם נפילתו ככוכב רייטינג אינה מקובלת. שימוש באלימות כנקמה הוא דבר שאינו מקובל ויש להוקיע אותו מהחברה וכמובן שיש למצות עמו את הדין.

הסיפור של דודו טופז הוא טלנובלה שמעולם עוד לא נכתבה, ויום אחד עוד תיכתב - אם בנושא או בהשראת הנושא. כששמעתי על הסיפור לראשונה לא האמנתי שמישהו מסוגל ליצר במציאות סיפור כזה שנוי במחלוקת ורחוק מן המציאות שבדר"כ זוכים לראות רק בטלנובלות - וגם אז, הדמיון לא פרוע כמו המציאות שדודו הצליח לייצר. טרם נתפס על מעשיו, אני משוכנעת שהיו מספיק אנשים ברחבי מדינתנו הקטנטונת ששמחו לאיד על הכאתם של אבי ניר ושירה מרגלית, שכן המכות שהם חטפו היו הנקמה האשית של צרכני הטלויזיה על כך שממלאים להם את השכל בחרא. האדם הממוצע משלם את אחת ממשכורותיו החודשיות (אם הוא נמנה בין 3/5 שכירי ארצנו שמרוויחים שכר מינימום, למשל) בשנה כדי שיסופקו לו תכנים טלוויזיוניים רלוונטיים אך ורק בין השעות 17:00 ל-23:00 וגם הם לכאורה מותאמים אך ורק למסעודה וחבריה משדרות. כשמציגים את זה בצורה כזו, איך אפשר שלא להרביץ לעצמך במצח ולשאול את עצמך "איך לעזאזל עכשיו התחברתי ל"נוט" עם התחייבות ל-50 מליון שנה?"

(הערת ביניים: יש סיבה שלכבלים קוראים כבלים, כובלים אתכם בשירות גרוע בעד מחיר מופרז מדי. התנתקו מהכבלים/הלווין, חברו את עצמכם לממיר דיגיטלי עצמאי עם ערוצים בסיסיים/חיבור לווייני בתשלום חד פעמי/תמנעו לחלוטין ותלמדו להשתמש באינטרנט - ונשמור על תקינות אז לא אדבר על הורדות, אלא על פורטלים באינטרנט כמו נענע 10, מאקו, וואי נט, רשת, יס וואלה וכו' שמספקים לכם וי.או.די כמעט לכל התכנים שמעניינים אתכם. זה יחסוך לכם המון כסף שנשפך סתם. סוגרת אוטוטו 4 שנים בלי טלויזיה ואמנם אין לי כסף אבל לפחות יש לי פחות-פחות כסף בזכות זה!)

בעבר כבר כתבתי פוסט על שידור האינטרנט בלייב של משפטו של דודו טופז. בסופו של דבר הסרתי אותו כי חששתי שהדבר יפגע בסיכויים שלי למצוא עבודה בתחום, ספציפית אצל אותו גוף ששידר את המשפט. אצטט בכל זאת את חלקו, שכן את הנעשה אין להשיב בשום צורה שהיא:

"אני צופה כעת בחדשות באינטרנט במשפט השדה התקשורתי של דודו טופז. אני מבולבלת. בהתחלה, כשנעצר טופז גיחכתי לעצמי שבוודאי גזר הדין שלו יהיה לככב בתכנית ריאליטי מתא הכלא שלו, שתשודר על חורבותיו של ערוץ 24 שהיה מיותר ונותר כזה. עכשיו זה נראה לי כמו דבר שאינו רחוק מן המציאות בכלל. הצפיה במשפטו של דודו טופז ראשית כל נעשית בצורה מאד חובבנית ומאד מביכה. באמת, סחה על האפשרות לשידור חי באינטרנט מחוץ לאולפן, בטח עלה כמו הסכום ששילם טופז כדי לפגוע באושיות כאלה ואחרות, אבל השידור נקטע ללא הרף, היכולת הטכנית מאכזבת מאד, והחדשות נראות כמו משהו שאסי עזר היה מגיש בערוץ נישה (ואסי עזר באמת בסדר, החדשות הן הגרועות).

הפיאסקו התקשורתי עובר כל גבול בכל-כך הרבה מובנים. העיסוק בדודו טופז מדיף ריח חריף של נקמנות. ישנו גם מרדף בלתי נגמר אחרי הרייטינג. הערוץ הזה כל-כך צמא לרייטינג שהוא מרשה לעצמו לשחרר לאוויר עבודה כל-כך מביכה ולא מקצועית של חדשות. העם רוצה, אחלה, מסעודה משדרות נועלת נעלי בית פרוותיות ומרימה את רגליה על השולחן עת צופה בחדשות על דודו טופז עם טלויזית ה-42 אינץ' שיכלה להרשות לעצמה בגלל טיוח לאומי-כלכלי.  נהדר.

ערוץ 2 טורחים לתת לדודו טופז את הבמה שהם כל כך נמנעו מלתת לו עד שנשברו כמה ארובות עיניים. למעשה, הגרוע מכל הוא שהעיסוק האובססיבי של הערוץ בטופז רק הופך את מעשיו למקובלים."

אחרי מהדורת החדשות של ערוץ 2 אתמול בערב, אשר סיקרה בהרחבה את התאבדותו של דודו טופז, כבר לא הרגשתי מבולבלת יותר. הרגשתי בחילה וגועל. הרגיש כאילו ערוץ הטלויזיה הגדול במדינה שלנו יודע מה דעת הציבור הרווחת - התקשורת היא זו שרצחה את דודו, ולערוץ 2 יש יד מאד גדולה בתבשיל הזה. האינטרס? מובן מאליו (ע"ע סעיף 1 בתחילת הפוסט אשר עוסק בשאלת האינטרס ע"י דמות ציבורית). אז הם בחשו ותיבלו ושמו יותר מדי מלח ופלפל וחריף, והסעודה הסתיימה בטעם רע למדי.

כדי לנסות ולשנות את אותה דעת ציבור רווחת, מהדורת החדשות של ערוץ 2 עשתה את כל הטעויות האפשריות ועוררה את חמתם של טוקבקיסטים רבים, לפיהם, יונית לוי לא התמודדה עם הנושא ברגישות הרצויה ויצאה קרה, כלבה ומבחילה במהלך הראיון עם עורך-דינו של טופז, אם זה בנסיון שלה להתרכז בהוקעת מעשיו של דודו טופז ולא הוא עצמו והתאבדותו, וכשאמרה את המשפט האלמותי והאירוני "מלים לא הורגות, אלות לפעמים כן."

מלבד זאת, טרחו להציג את כל רגעיו של דודו במהלך חייו בשואו-ביז, ובאופן שהאמת מעט אפילו הפתיע אותי, השתדלו להציג את כל רגעיו הנמוכים והמביכים של טופז, אפילו כאשר הרייטינג שלו נסק.

כל התחושות שהועברו במהלך המהדורה הזו התנקזו אל מקום אחד: מישהו מנסה לרחוץ את ידיו ממש חזק. במקום להצליח ולאמץ את אמפתיית הקהל למעשים האיומים שקרו לאלה שיושבים בחלונות הגבוהים של הזכייניות, התחושות הרווחות הן שאכן נעשה כאן לינץ' עיתונאי.

כמו שדוד אבוטבול אמר בפוסט שלו על דודו טופז, מרגיש כאילו מדובר בטריק שילמדו עליו עוד רבות בלימודי תקשורת. אני מסכימה ומוסיפה:  לימודי תקשורת אשר אינם תלויים כלכלית בגופי הזכיניות.

בכוונתי לקחת חלק בשבעה של דודו טופז. כמובן שאינני מתכוונת להגיע לשבעת המשפחה או משהו כזה, אלא בצורה בה אני הייתי רוצה שיתאבלו אם לי היה קורה כזה דבר: השבוע לא אצפה בערוץ 2. אם אתם מרגישים הזדהות עם הדברים הנ"ל, סביר מאד להניח שהדרך המכובדת ביותר והשקטה ביותר להביע את מחאתכם היא לעשות אותו הדבר - ולא משנה כמה הפיגוריאליטי או תכניות התחקירים גורמות לכם לרייר.

רפרנס נוסף וחשוב שקיבל פרשתו של דודו טופז, הוא תרומת איבריו לאחר מותו לנזקקים כיוון שחתם על כרטיס אד"י. מחזקת ומוסיפה: תרומת איברים היא ככל הנראה הדבר הכי חשוב שתוכלו לעשות במהלך חייכם ומותכם כלפי העולם. הפסיקו להדחיק את הנושא בגלל סיבות כמו "אם אעשה כרטיס אד"י בוודאי אמות שבוע אחרי" או "מאמבל ג'אמבל חזון עצמות יבשות" או "לא רוצה לחשוב על המוות" או "סתם לא בזין שלי". לכו ותעשו משהו טוב עבור העולם, ותחתמו על כרטיס אד"י. אני חתמתי לפני שנתיים, בהסכמה לתרום הכל מלבד העיניים שלי - כיוון שאני סובלת מעיוורון כמעט מוחלט.

על אוכל חינם, מבקרי מזון וחששותיה של העיתונאות הכתובה הקורסת

כמו כן, אתמול פורסמה בהעיר כתבה שכותרתה "כמה זה יוצא, לאכול חינם?". הכתבה עוסקת בבלוגרים שכותבים ביקורות על מסעדות בתמורה לסעודה בחינם. בין הבלוגרים שרואיינו, גם השתתפה עבדתכם הנאמנה. 2 תמונות ורודות וגדולות שלי מעטרות את המאמר באורך 3 עמודים, שזה בהחלט הרבה יותר מדי ביחס לעובדה שנכתבו עלי 9 שורות בדיוק. אתמול הבלוגספרה רחשה אודות הגוון המריר מאד בו הוצגו הבלוגרים בכתבה הזו, בעוד אני עסקתי בשאלה האם יצאתי שמנה מדי בתמונות. והרי, למה לי להיות מוטרדת מתוכן הכתבה בסופו של דבר אם בסה"כ מדובר בכמה אלפי מלים שעד השבוע הבא ישמשו כמצע להשתנה של גורי כלבים/עטיפת מוצרים שבירים/כיסוי חלונות ראווה של חנויות שפשטו רגל?

העיתונאות הכתובה קורסת. לכתבה הזו אולי יש 50,000 קוראים בסופ"ש הזה, אבל אף אחד לא יזכור את זה בשבוע הבא. לפוסט הזה אולי יהיו 300 קוראים בסופ"ש הזה, אבל גם אם האקרים לבנוניים יפילו את האתר, הוא מופיע באר.אס.אס לפחות בעוד מספר מקומות באינטרנט, וכך יוותר אי שם כעוד ערימת ספרות בינאריות עד השמדת העולם. דקארט אמר שמוח האדם הוא מיוחד במינו, כיוון שהמחשבה האנושית היא עצם שתופס מקום במרחב ובאותו הזמן לא. הרטוריקה בעיתונות הכתובה מממשת את האימרה הזו, אך עם זאת הופכת את אותו עצם מתפשט לבר חלוף. לעומת זאת, הבלוגספרה משדרגת את אימרתו של דקארט והופכת את המחשבה לעצם שתופס מקום גם במרחב וגם בזמן.

בגדול, הכתבה עוסקת במסעדות שפונות אל בלוגרים כדי שיכתבו ביקורת על המסעדה בחינם. בעיני, מדובר בדיל לא רע. אני אוהבת לאכול ארוחות במסעדות יקרות, אבל לא יכולה להרשות את זה לעצמי, אפילו לא לעתים רחוקות כיוון היותי סטודנטית. באופן כמעט ודאי, אם אני מוזמנת למסעדה יוקרתית - אני ככל הנראה אהנה מהארוחה. התמורה שלי לארוחה יוקרתית בחינם? לכתוב על זה כאן בבלוג. הכתבה כמו כן עוסקת בשאלה האתית - האם המסעדה בצורה זו קונה את הבלוגר ולמעשה מסרסרת אותו כדי לכתוב ביקורת אוהדת? הכתבה, שמנסה לכאורה להתמודד עם הנושא באופן אובייקטיבי, טוענת שכן.

דניאל רוגוב, מבקר המסעדות של עיתון "הארץ" קרא לי זונה. ("…וברגע שאתה אוכל חינם אתה זונה.") אז מר רוגוב, תודה על המחמאה, אבל מהבחינה הזו אני כנראה שרלילה אמיתית כי זונה מקבלת כסף, ואני מוכנה לאכול בחינם וכמה שיותר. כמו כן הצטערתי שלא הוכנס המשפט הרלוונטי שלי (שככל הנראה לא הוכנס כי אז הוא היה מחדד את המודעות של הבלוגר להבדל בין ביקורת של בלוגר וביקורת של עיתונאי, ולא רק מציג את ה"מודעות" של מבקרי מזון בתשלום) שבלוגר אינו עיתונאי, ובלוגר שחושב שהוא כן עיתונאי, אז הוא טמבל רציני.

אקורד הסיום שעולה מהכתבה הזו היא שהבלוגרים אינם מקצועיים ואינם אובייקטיביים. שכל העסק הזה בקשר שבין המסעדה לבלוגר אינו אתי  ועולה ממנו ריח מסריח, וגם שאני זונה. העובדה שמתפרסם מאמר בטון כזה באותה עיתונאות כתובה שקורסת, היא הוכחה לכך שלמישהו יש אינטרס. כן, אותו אינטרס כלכלי מסעיף 1.

Edited: אוגוסט 21, 2009

מילקי הפוך על הפוך על הפוך

ברגעים אלה ממש, בזמן שיצאתם להפסקת פרסומות בחדשות, בוודאי נתקלתם בקמפיין החדש ל"מילקי" ממשרד שלמור-אבנון-עמיחי המבוסס על הזוג שעשור אחורה נחשב למלכותי ועם חזרתו לארץ הקודש בחר לפרק את החבילה, הלא הם אקי אבני וסנדי בר.  למי שזוכר, אי שם ב-2004 כיכבו יחדיו, כשעוד היו ביחד, בפרסומת למילקי גם. הפרסומת הנוכחית, שאין ספק לפי המראה שלה שנשפכו עליה סכומים שלא יביישו סרט פיצ'ר ישראלי שמדשדש בין מימוני קרנות, מעלה שאלה אתית חשובה על היחס שבין עולם המדיה ובין החיים הפרטיים של הגרושים. אתמול צפיתי בפרסומת לראשונה ביחד עם דוגמן שלאחר צפיה בפרסומת הפטיר שזה בעיניו דוחה שהזוג משתמש בגירושין שלו כדי לקדם מוצר. בין אם הזוג ביצע את הליך הגירושין באמצעות עורכי דין או לאו, אין ספק שהשכר שקיבלו על הקמפיין הזה מימן להם את ההוצאות ואולי גם כמה רהיטים חדשים למי מבני הזוג שעזב את הבית המשותף.

הפרסומת הזו בעיני עובדת בגלל השימוש ההומוריסטי בטייק אוף על השיר מקרנה, ודווקא בגלל אותה פריסה ופרישה תקשורתית של אקי וסנדי וחייהם האישיים. פרסום מהסוג הזה, לא יעזור כלום, עובד, כיוון שהאישיו פה הוא לא המילקי או כל מוצר אחר שעליהם הזוג היה יכול להתווכח במשפט הגירושין - אלא יחסיהם האישיים שמופיעים לנגד עינינו.

מה שלא מצא חן בעיני בפרסומת היה השימוש הציני במילקי כאילו היה ילד שיש עליו מריבות משמורת, תוך שימוש בקופי הותיק "אל תשאירו אותו לבד". זה בעיקר מצחיק ברגע הראשון, אבל יש הרבה מאד ילדים בעולם שאוכלים חרא, ולא מילקי, בגלל מריבות הגירושין האלה.

Edited: אוגוסט 16, 2009

Real Babe - סרט הגמר שלי

ווה! נראה כי הלילה אני מפציצה בוידאוים נוצצים. בשעה טובה סרט הגמר שלי לשנה א' במנשר עלה לאוויר והנה הוא כאן מוצג בפניכם. שיחקו בסרטי עידו הראל, פרוזן מאי, שולץ האיום ואמי היקרה שתחיה. אני רוצה להודות (וזה עוד לפני האוסקר!) מקרב לבי לכל החברים שלי שבאו, תמכו ועזרו - נתי כהן שעזר לביים, גל קוצקי שהפיק, יוני רובינס שצילם, דוגמן ושלג שערכו, רון שושני שהתנדב לחלוטין להשתתף וצילם את תמונות הסטילס המקסימות, רועי קלבו על המשחק והתאורה (ואהוד איתן גם!), שירה, יסמין, ארתור, שרון, דייב, לאון, יהודה, אסיף, שאול, בועז, אריה, ברנץ, אחי יהונתן וכל מי שעזר בדרך על מנת שהסרט הזה יצא לפועל. כמו כן תודה ענקית למפיקה האמיתית של הסרט שבאה ושמה את הכסף על השולחן, הלא היא סבתי המדהימה. עכשיו דמיינו את האשה הזו, במרומי גיל ה-82, רוקדת כמו טום קרוז בסצנה האחרונה של "רעם טרופי"!

כבו את האורות. שקט באולם. כבו את הפלאפונים.

Edited: אוגוסט 13, 2009

"הצינוק" / צוות זרוב, מתוך פרויקט 48 שעות

לאור החיפושים המתרבים בגוגל אני מצרפת בזאת את הסרט המטופש ביותר שנוצר בהיסטורית פרויקט 48 שעות וכמו כן זוכה פרס סרט הקאלט לשנת 2009, כפי שהופיע במחוברות אתמול. תהנו, ואל תגידו שאי אפשר למצוא את זה ברשת, אלא "למה לעזאזל זה נמצא ברשת?!".

הסרט בכיכובה של… וול, זרוב. ביימו דור גרבש וארי פינס, דן קשאני ערך ואני הפקתי. כמו כן השתתפו בועז רימר כבני מצליח, שר ללא תיק, שמעון ראיצ'יק ורן גרינפלד כשוטרים הערס והגיי בהתאמה.

Edited: אוגוסט 13, 2009

דברים כה כיפיים שאפשר לעשות השבוע בתל-אביב

הכל בפאנקי שקל

ראשית אפתח במשהו לא אירועי אך עם זאת חשוב לציינו - כל פקאצה מתחילה מכירה את המותג המעולה Funky Fish, אממה, אם הפקאצה מזויפת ולא נולדה בצפון-כלשהו, סביר להניח שאין לה מספיק כסף בשביל לחלוש בחנות, ואם כן אז החנות בוודאי חולשת את כיס הוריה קשי היום. אז אמנם נולדתי בצפון תל-אביב וגדלתי באיזור של שינקין, אך ברגע שהפכתי להיות סטודנטית, באופן אוטומטי הפכתי גם לפקאצה מזויפת. לפיכך, נאלצתי לרדת ברמתי ולעבור מרכישת מותגים לרכישת מוטגים. יעני, את הנעליים אני קונה בקינג ג'ורג', את התחתונים האמת שגם, בחנויות מותגים אני קונה רק עם תלושים ואת האקססוריז בשוק בצלאל. בעוד פשניסטיות מחפשות מה הדרך הטובה ביותר למגר אותי מהחברה, אפנק את העניות בסוד מתקתק: בשוק בצלאל (רח' בית לחם), אחת לכמה שבועות מתקיים סייל מטמטם לגמרי של המותג (אם כי, לא בחסותו, אם מובנת כוונתי) - כל אקססורי שאי פעם חלמת עליו נמצא שם, וכמו כן גם בגדי ים. האקססוריז, שמחירם נע בין 10-25 שקלים בחנות עצמה, נמכרים בשקל אחד בלבד. כן כן, שמעתן נכון. אני כבר בעליה הגאה של 40 אקססוריז שווים במיוחד מסיילים שונים במהלך החודשים האחרונים, שהיו אמורים לעלות בין 400 ל-1000 שקלים בסה"כ. כמו כן בבסטה הזו נמכרים בגדי ים של המותג ב-15 שקלים, כששוויים המקורי של בגדי הים הוא באיזור ה-170-250 שקלים. אז בנות, מהרו לכן לפני שיגמר או לפני שפאנקי פיש יוציאו צו סגירה על הבסטה בעקבות קריאת פוסט זה.

יום ד', 12/08, 21:25: מחר ישודר פרק מלא על זרוב ב"מחוברות", הפרק יעסוק בפרויקט 48 שעות שלנו עליו עמלנו כה קשות. גם אליזרין וגם ידידי ויטלי הדוגם החביב בישרו לי שבפרק הזה אני מככבת. אני מתרגשת רבות, ומצפה בכליון עיניים לראות כמה הצלחתי להביך את עצמי בפריים טיים בערוץ 3. בינתיים אפשר להציץ על הפרק מחר בוואי-נט, והאמת היא שזה נראה די מגניב. עוד יופיעו בפרק אנשים טובים כמו בועז רימר, רן גרינפלד ושמעון ראיצ'יק.

מחוברות, ערוץ 3 בהוט, 21:25.

יום ד', 12/08, 20:00: השקה לגליון החמישי של מגזין השירה והביקורת "דקה". האמת היא שמדובר במגזין שאני פחות מעורה במה ענייניו וכו', אבל החללית מקום מדליק ומסתמן כ-המקום- לשירה העברית בתל-אביב. משתתפי הגליון ישוררו בעונג וגם יהיו כמה הופעות מוסיקליות. הכניסה חופשית, ומי אני שאגיד לא לחינם.

השקת גליון דקה V. החללית, הירקון 70.

יום ד', 12/08/09, החל מ-21:00: בכל מה שנוגע ל"חתול והכלב", ניכר שהכלב הוא לחלוטין האנדר-דוג של החתול. נדיר שיש שם מסיבות, נדיר שמישהו בכלל יודע איך המקום נראה מבפנים, נדיר שיש שם מספיק אנשים בשביל לכסות על פתחי האיוורור. באשר לליין שנפתח שם החל ממחר, זהו ליין שהתחיל ב"בלאקבוק" ז"ל שלומר לכם את האמת, מעולם לא הייתי בו כי חשתי סוג של סלידה כלפיו. תחושת הבטן שלי אומרת שהקהל שבא לסוג המסיבות האלה הוא לא הכי מגניב, גם אם הוא חושב שהוא כן (בעזרת כמה שורות של קוק/חגי/רטל, תלוי בתקציב), אבל התיאור בפייסבוק אכן מושך את העין. מבחינת בידור זול לקהל הרחב, יעלו מופעים בסגנון קברט וקרקס, שזה נשמע רוסי משהו ורוסי משהו זה יכול להיות חמוד אם מתאמצים, וכמו כן מוסיקה מקפיצה בקרוס ג'נריישנז, משנות ה-30 ועד ה-90. העסק יעלה 30 שקלים לנרשמים מראש ואילו 50 שקלים לחסרי-האינטרנט בכניסה.

The Dog Show, הכלב, צקל"ג 8.

יום ד', 12/08 החל מ-22:10: המלצה זו נועדה לחובבי האתים והמזלגות. אם זכור לי נכון, לפני מס' קיצים ליין "קו 4″ היה רץ בג'ואיש פרינסס והתפייד לו עם בוא החורף. השנה הליין חוזר במתכונת חפירות דומה בסימן טכנו, ויתקיים בבית הראשון שנבנה בעירנו היפה תל-אביב, שם הוקם לא מזמן ה"וייס", בר חדש מבית היוצר של הברזילי. הכניסה חינם, חינם, חינם.

קו 4, וייס, הרצל 2 פינת אחד העם.

יום ה', 13/08 החל מ-00:00: Sub Culture @ Levontin. מסיבונת קטנטונת שמנסה לא לעשות יותר מדי רעש, ובכל זאת הצליחה להביא מעל 400 אטנדינג בפייסבוק (מה שאומר שככל הנראה יגיעו רבע מזה). המסיבה תתחיל בבאסים מיושנים למיניהם ותזרום לכיוון הדאבסטפ שהיום הילדים כל כך אוהבים. 30 ש"ח עד 01:00, 35 שקלים אחרי.

לבונטין, לבונטין 7.

יום ה', 13/08, החל מ-23:00: ליין חדש של דראם'נ'בייס-הארדקור (אלוהים ישמור מה יהיה עם השמות המטופשים האלה!). הערב יפתח ב(עוד פעם) טכנו, מה שמעלה סימן שאלה חשוב - עד השעה 00:30 כניסה תעלה 30 שקלים ואילו אחרי כן 40. האם באמת שווה לחובבי הדראם'נ'בייס לחסוך 10 שקלים ובכל זאת לסבול? בכל מקרה, אחרי-כן יהיה קצת מהדבר הזה שילדים אוהבים (נו, דאבסטפ) ורק בסוף בסוף, כשכבר נקיא את נשמתנו מעודף אלכוהול, אלוהי הדיג'יי יפתח בפנינו את הדלת לקצת דראם'נ'בייס. שוב, ליין חדש וזה. אני מניחה שזה שווה בדיקה.

NOISE MEDICINE, בלטינו, כניסה אחורית. קרליבך 29.

יום ו', 14/08, 14:00: השקת הגליון ה-6 של מגזין "פורנו", בנושא BDSM. פורנו הוא מגזין אמנות למבוגרים ומטרתו לייצר קונוטציה חיובית ואמנותית לערכים שלרוב מתקבלים בחברה כמתועבים. במגזין אין פרסומות או טקסטים, מה שמאד מקל על ההתחברות אליו. הגליון הנ"ל יוצא במהדורה מוגבלת של 500 עותקים ובהשקתו ביום ו' הקרוב יתקלט DJ ROSS, שבדרך-כלל אני קוראת לו "דגן, זה שלמד איתי בגן."

השקת גליון 6 לפורנו, אוזן בר, קינג ג'ורג' 48.

יום ו', 14/08 החל מ-00:00: הה. הנה המסיבה המדוברת של עופר שמעולם לא הייתי בה. אני לא יודעת מה קורה שם, אני לא יודעת מה סגנון המוסיקה, אבל עופר כל הזמן כל הזמן מנדנד לי שאבוא. בהתחשב בעובדה שזה בחינם, אני חושבת שהפעם אכן אבוא. בתכנית רטרו, דאנס, אלקטרו, היפ-הופ, אינדי וטראש.

פריזורה, לבונטין, לבונטין 7.

יום ו', 14/08 החל מ-22:00: טוב, אז על החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס כבר כתבתי בשבוע שעבר בהקשר של מסיבת מייקל ג'קסון. מסיבת המייקל ג'קסון היתה כשלון מהדהד. בסופו של יום בגלל חוזה שלא נסגר בין החבר'ה ובין הוילה סוקולוב, הוילה סוקולוב בסופו של יום עשו מה שהם רוצים. כלומר, הלכו בשיטה הבריונית שלהם בכל מה שנוגע לסופ"ש. "הגבלות גיל" למיניהן ובאופן כללי הכנסת קהל שאין לו שום קשר וואט-סו-אבר למייקל ג'קסון. ביום ששי הקרוב לא אגיע לשמונה (סתם כי זה עוד מקום כזה כמו הוילה סוקולוב ושות'), ואכן מעדיפה להגיע בימי ראשון לחתול והכלב (איפה שיש פחות אנשים והאווירה הרבה יותר טובה), אבל אני אוהבת את החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס אז אני אפרגן להם. אז הנה!

סשנז @ שמונה, אילת 8.

יום ו', 14/08, החל מ-23:55: טוב. נשמע שזה הולך להיות גרוע אבל כבר הרבה זמן אני מחפשת איפה לחפור דראם'נ'בייס והבטחתי לעופר שאני אקח אותו לכבוד המעבר שלו לתל-אביב, אז כנראה שזה סגור ששם אבלה את עיקר ערב שישי. למה אני חושבת שיהיה גרוע? כי כל הדיג'יים הם ישראלים כאן, ויש לישראלים נטיה להתנהג כאילו הם מחממים מישהו מחו"ל אפילו שלא. למה אני חושבת שיהיה טוב? כי זה יהיה באוויר הפתוח ואני אהיה שיכורה. נפלא.

אינפיוז סאמר סטייל, ברזילי, הרכב 13.

יום ש', 15/08, 16:00: יצא לי להגיע למסיבה הקודמת של "הקשר הקאריבי" באופן די ספונטני יחד עם הפרוזן, גילינו מקום מאד נחמד לעת שקיעה עם דאנסהול ורגאיי וקאוות בזול. הסקנו מספר מסקנות:

1. כל הגברים שם נראים כאילו הם נשלפו מאיזור חיוג 09. כל מיני רעננה-כפ"ס-הרצליה למיניהם עם חבילה קטנה במיוחד. אבל חוצמזה הם נראים נחמדים מאד.

2. להרבה גברים שם יש כובע על הראש והרי זו עובדה ידועה שגברים שחובשים כובע הם מניאקים.

לכן, בעת הגעתך לאלפסי 20 למסיבה נחמדת לעת שקיעה עם קאוות זולות במיוחד, הישמרי לך מפני הגברים שם, הם מה זה סתם. 15 ש"ח עד 18:00, 25 ש"ח אחרי.

הקשר הקאריבי 3, הגג באלפסי 20.

יום ש', 15/08, 19:00: השקת ספרו של עידו הרטוגזון בחללית (כן, שוב החללית). לתריסר המגיעים הראשונים יחולקו סמים (חוקיים לחלוטין, כך נאמר) ואלו יודרכו על ידי מנחים לעשות כל מיני דברים לא ברורים. לאחר יתקיים פאנל בנושא טכנולוגיה ותודעה, והערב יסתיים במסיבה מקפיצה. נשמע שיהיה כבד.

השקת "טכנומיסטיקה" / עידו הרטוגזון, החללית, הירקון 70.

יש לכם אירוע מגניב לחלוק גם? אל תתביישו.

Edited: אוגוסט 12, 2009

הפוסט שהולך לעצבן את כולם, בטוויטר הקרוב לעכברכם

בואו נדבר קצת על כנות לא כנה. עשרות בלוגרים כתבו על זה כבר לפני, עכשיו גם הגיע תורי. כל מי שישן בתקופה האחרונה ככל הנראה לא מודע לטרנד הלוהט ביותר ברחבי הרשת שנקרא "סושיאל מדיה", או בעברית צחה "מדיה חברתית". מהי אותה מדיה חברתית אשר כולם מדברים עליה? איפה טוויטר ופייסבוק נכנסים בכל העסק? איך אני קשורה לכל הסיפור? כל התשובות כאן.

לתחום הסושיאל מדיה התוודעתי לראשונה לפני שנה, עם הקרנת "שיטת השקשוקה" בסינמטק. בזמנו פנו אלי מערוץ 10, מחלקת מדיה ואינטראקטיב, בבקשה להזמין אותי לכל מיני אירועים שקשורים לערוץ. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הזמנה זוגית לאותה הקרנה של "שיטת השקשוקה", מה שבדיעבד החזיר אותי גם לכתוב בבלוג אחרי תקופת נתק ארוכה. באותו הפוסט ליהגתי מעט אודות העובדה שאני ועוד כמה אנשים חשובים קצת יותר ממני קיבלו מעטפות על שמם שהיו ריקות, בעקבות אוברבוקינג מוגזם לאותה הקרנה. הקשר האירוני בין הון ושלטון ובין ברנז'ה לתרבות היה צורב למדי באותם הימים בעיני, שכן חוויתי את הכוויה על עורי. כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי טלפון מערוץ 10 להזמין אותי למפגש בלוגרים מהראשונים שהתקיימו בזמנו וסיפרתי להם אודות עניין ההזמנה, אלו הודו שהם דאגו להזמנה שלי להקרנה בסינמטק והוכו תדהמה לגלות שזה היחס שקיבלתי. בתקופה אז, אף אחד עוד לא דיבר על מדיה חברתית וכמובן שום מלה על פייסבוק, טוויטר וכפתורי "share" למיניהם.

בלוגים זה פאסה. בלוגים היו דבר לוהט באיזור 2005. היום, אני חייבת להודות, הטראפיק שלי לא מי יודע מה. יש מי שיאמרו ש-2,700 קוראים בחודש הוא סכום מכובד, אבל אין מה להשוות בכלל כאשר ב-2005 הייתי מכסה את הכמות הזו ב-3-4 ימים. עם זאת, משום מה חברות פרסום מצאו לנכון לגלות ולנצל את המדיום המהמם הזה רק בסוף שנת 2009 - באיחור של 4 שנים. למה? הסיבות מאד פשוטות:

1. הקהל רווי מהפרסום בטלוויזיה; מקבצי פרסומות למיניהם. הקהל היום מזפזפ בקלילות לערוצים אחרים בזמן מקבצי הפרסומות (לא שזה משנה הרבה, שכן יש קרטל פרסומי בין 2 הערוצים המסחריים, אשר יוצאים באותו הזמן למקבצי הפרסומות כך שלכם לא יהיה לאן לברוח). מלבד זאת היום יש מספיק טכנולוגיות טיבו למיניהן (הוט וי.או.די וכו') שמאפשרות בעד סכומים זעומים (תלוי מי סופר) לצפות בתכנית האהובה עליכם בכל זמן שתרצו, להריץ אחורה, להריץ קדימה ויותר מהכל: ללא פרסומות. כל זה אגב, לפני שדיברנו בכלל על תוכן שיווקי סמוי בטלוויזיה שעדיין עובד בגדול. לדוגמא: יום אחרי השקת מכשיר ה"מודו" של סלקום, ב מ ק ר ה שודר פרק של "מחוברות" בו דנה ספקטור מבקרת את בעלה במשרד שלו, שהוא כמובן, משרד המפתחים של אותו מכשיר היג"כ "מודו". עד עכשיו פספסתם את הקשר? עכשיו נראה לכם שזה אולי מקרי? תחשבו שוב, עין מזויינת תוכל לדעת בקלות שככל הנראה גורם כלשהו שפך מספיק כסף כדי שהפרק הזה ישודר בדיוק יום לאחר ההשקה.

2. הטכנולוגיה כבר כאן: בשנים האחרונות שיטת הפרסום הנפוצה באינטרנט היתה באמצעות באנרים, פופ-אפים, פרסומות מזמרות ומה לא. הסיבה היחידה שגרמה לנו ללחוץ על אותן פרסומות היתה אם האתר ידע למקם מספיק טוב את הפרסומת בצמוד ללינקים עליהם הייתם רוצים ללחוץ. דהיינו, בטעות. גם השיטה הזו עברה מן העולם והתגלתה כלא יעילה ובעיקר מעצבנת את הגולש הממוצע.

3. הארץ שלנו מלאה ביותר מדי אנשים לא קריאייטיבים שלמדו פרסום, ולכן התעוררו רק עכשיו.

לפני כמה חודשים הייתי בפגישה עם העורך של אחד השבועונים המובילים בארץ, מפה לשם גם התגלגלנו לדבר קצת על כל העניין של סושיאל מדיה והוא מצא לנכון לציין שאכן החבר'ה במדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 יודעים מה הם עושים. כשסיפרתי להם את זה הם הסמיקו כמו נערה מתבגרת שגבר בשל אומר לה שהגשר שלה בשיניים סקסי למדי. אותו עורך, שלא משנה מי הוא ואיזה מגזין הוא עורך, נתפס בעיני כאדם אינטליגנט ומוכשר מאד שיודע מה הוא עושה, ולכן אני נוטה להאמין שהוא גם יודע על מה הוא מדבר. בגדול, השיטה של ערוץ 10 עובדת, ויסלחו לי אם אני נשמעת קצת ממורמרת למרות שאני לא, שכן אני מנסה להיות בעיקר כנה. ערוץ 10 איגדו סביבם חבורה של בלוגרים מוצלחים מאד, רובם בעלי קוראים רבים ורובם מוכשרים. אותם בלוגרים תמיד מאד שמחים להגיע למפגשי בלוגרים שהם עושים, ואני גם ביניהם, לא אכחיש. בסופו של יום ערוץ 10 זוכה לכמה וכמה פוסטים שעוסקים באותו מפגש בלוגרים וכך הם משלבים בין SEO מוצלח ובין סושיאל מדיה מוצלח בכל הממעיט במחיר. הרי, אנחנו לא מקבלים שום תשלום וואט-סו-אבר על העבודות שאנחנו עושים, וכך אנחנו מקדמים את התכנים שלהם בצורה הכי פשוטה ורלוונטית לימינו אנו - באינטרנט ובחינם!

עד כאן חינם.

תיבת האימייל שלי מדי יום מפוצצת בפניות של חברות פרסום שרוצות שאכתוב על המוצרים שהן משווקות בבלוג שלי. מי שקורא כאן ומרגיש שהוא מופצץ בתוכן שיווקי, שיחשוב שוב - כמות התכנים השיווקיים שמועלים לכאן הם אפילו לא עשירית מכמות הפניות שאני מקבלת. בעבר כבר סרבתי לחברות גדולות מאד לביצוע תוכן שיווקי גלוי. מדוע? הסיבה מאד פשוטה. אני לא משלמת בשביל אף אחד כדי לעשות עבודה, צריך לשלם לי. כשחברת פרסום פונה אלי בבקשה להתנסות במוצר חדש ומדליק ולכתוב על זה בבלוג שלי - ללא תשלום וללא שמירה על המוצר אצלי, חברת הפרסום תמיד תסביר את זה בכך שהיא רוצה לשמור על שקיפות מלאה של בלוגר אל מול הקוראים שלו. במלים אחרות - היינו יכולים לקחת את זה לגורם שיווקי או לעיתונות, אבל אז היינו צריכים לשלם כסף. מה יוצא מכך? אוקי, אני מקבלת מכשיר חדש ומגניב, אני מתנסה בו, משקיעה מזמני לכתוב עליו בבלוג שלי, מחזירה את המכשיר ולא מקבלת על כך דבר. זו רק אני או שכרגע שילמתי כסף לחברה שמפיצה את המוצר שעליו כתבתי?

תמיד אני משתדלת להסביר באופן מנומס שאני לא בת 16 ואין לי גב כלכלי כזה שנקרא "הורים". כן, אני לא מכחישה - הבלוג שלי מהווה עבורי פיסה קטנה של פרנסה. אני חושבת שזה לגיטימי, הרבה אחרים חושבים שלא. אני אגב מאמינה שקהל הקוראים שלי בוגר מספיק כדי להבין את הלגיטימיות שבעניין. כשאני מפרסמת מוצר, אני לא עושה את זה כדי להראות לחברים הבלוגרים האחרים שלי - "וואו, תראו איזו מגניבה אני, קיבלתי גאדג'ט לוהט לחודש ואתם לא." להיפך, כשאני מפרסמת מוצר אני חושבת על שני אלמנטים: קודם כל, מה יוצא לי מזה. שנית, מה יוצא לקוראים שלי מזה. אני לא יכולה לזבל את השכל לקוראים שלי בחומר פרסומי שממנו הם כל כך מנסים לברוח. הרי הקהל נוהר בהמוניו למדיה האינטרנטית שכן הוא מנסה לברוח מהמדיה הטלוויזיונית שרוויה בפרסום ושיווק.

הנה עוד דוגמא על תוכן שיווקי, גם הוא בחינם: חברת הפרסום הגדולה בארץ, לא משנה מי, הריצה קמפיין אינטרנטי למכשיר סלולרי מוביל כלשהו, לא משנה איזה. במהלך אותו צעד פרסומי הורצה קופסת קרטון כלשהי, לא משנה איזו, בין "מובילי דעה" באינטרנט. לאחד ממובילי הדעה האלה, לא משנה מיהו, חיכה המכשיר הסלולרי הנכסף והוא למעשה זכה בו. אך אל לחברת הפרסום, לא משנה מיהי, לאכזב את שאר מובילי הדעה, לא משנה מי הם, שלא ירגישו שנותרו עירומים לאחר שצילמו אותם עם קופסא, לא משנה איזו, ריקה ביד. אותה חברת הפרסום, לא משנה מיהי, העניקה את המכשיר, לא משנה איזה, לכל המשתתפים מובילי הדעה, לא משנה מיהם, להתנסות של חודש ימים במכשיר. התנאים? אין. הבנפיט? פסיכולוגיה פשוטה: תראו איזה מגניב אני, קיבלתי גאדג'ט לוהט לחודש ואתם לא." כלומר, חברת הפרסום, לא משנה מיהי, לא הכריחה אף מוביל דעה, שלא משנה מיהו, לכתוב על אותו מכשיר, שאין זה משנה מהו. אבל אותה חברת פרסום (וכן אפשר להיפטר מהסופרלטיב המטופש מקודם) לא ביקשה מאף אחד מהם לומר דבר בנושא, שכן הדבר הטבעי הוא שכאשר אדם שמעורה בחיי הקהילה באינטרנט יקבל גאדג'ט לוהט ונחשק - הוא ירוץ ויצייץ על זה בטוויטר או בפייסבוק. וכן, נחשו שוב, כל זה ב ח י נ ם.

חברות הפרסום בצורה הזו מעליבות את האינטליגנציה של הבלוגרים. לא, אנחנו לא עיתונאים (למרות שחלקנו מתיימרים להיות כאלה וזה די מגוחך), וכן, פתחנו בלוג כדי לתת לקוראים הצצה לתוך העולם הפנימי שלנו וככל שמעוות הוא מה יותר טוב. אתם רוצים שנשחק את המשחק הקפיטליסטי שלכם? אין שום בעיה, SHOW US THE MONEY!

זה באמת היה על קצה המזלג על הדברים שמתרחשים מתחת לפני השטח בעולם הסושיאל מדיה והתוכן השיווקי. זוהי נגזרת קטנה מאד מטרנד מטורף שרץ כרגע בארץ. בכל פינה תוכלו למצוא היום חברות סושיאל מדיה שצצות כפטריות לאחר הגשם ועושות בדיוק את מה שכתבתי עד כאן וגם הרבה מעבר לזה. כמות החברות האלו עולה על כמות היצרנים והמשווקים שהבינו את הכוח הגלום באינטרנט ולכן סופן של רוב החברות האלו להיעלם, ורק החזקות והקריאטיביות ביניהן (ואלו שיגלו מה יהיה הטרנד הבא באינטרנט) ישרדו.

על כל פנים, אחרי שב-1300 המילים האחרונות הצלחתי להבריח כל גורם שיווקי מהבלוג שלי, אגש לעניין שבגללו מלכתחילה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה (זהירות, תוכן שיווקי מגיע):

ביום א' האחרון התקיים המפגש העשירי במספרו של הבלוגרים של ערוץ 10. במפגש פגשנו את עפר שלח ורביב דרוקר, וכל המפגש כמו כן שודר בסטרים לייב באינטרנט. אני, שלא ידעתי שהמפגש משודר בסטרים באינטרנט, הצלחתי להביך את עצמי באופן מיידי מול 55  גולשי הסטרים כאשר הצגתי את עצמי בתור "מיכל, מהבלוג של מיכל, כותבת על הדבר הכי חשוב בעיני שזה למעשה אני. כותבת פוסטים פעמיים-שלוש בשבוע, כי באמת שקורים לי דברים מעניינים."

ברובד העליון כל המפגש בעצם נעשה כדי שיתאפשר לשאול את שלח ודרוקר שאלות - באמצעות הבלוגרים שנכחו והטוויטר. כולם כמובן שאלו אותם שאלות נוקבות ומשעממות על חדשות ואילו אני שאלתי אותם מדוע שלא יגישו מהדורה נודיסטית, שכן שלח נראה כמי שבנוי היטב. שלח הסמיק מעט והם מלמלו על כך שלא מתכוונים להופיע בעירום והמשיכו הלאה לשאלות הרציניות האלה שלהם על תחקירים ובלה בלה בלה.

ברובד התחתון, כל המפגש בעצם נעשה כדי לקדם את תחרות הטוויטר שמתקיימת בין שלח ודרוקר ועינב גלילי וגורי אלפי. כמובן, שהמגמה היא ששלח ודרוקר ינצחו, אחרת למה כל המפגש הזה נועד. כל הסיפור הזה הוא במסגרת כתבת תחקיר שנסלי ברדה החתיכה עושה על הטוויטר והמגמות שלו במדינת ישראל הקטנה.

אני אשית הייתי מאוכזבת כי כולם היו רציניים מדי, ולכן אני פונה בשאלה נרגשת לעינב גלילי וגורי אלפי:  מדוע שלא תגישו את תכנית הרדיו שלכם בעירום? שניכם נראים כמי שבנויים היטב.

הראשונים שיתערטלו יזכו לפולו ממני בטוויטר, והבטחה לסחוף אחרי את כל חובבי הנודיזם במדינה.

Edited: אוגוסט 5, 2009

באמת סליחה שאני נקבה

בערב פסח השנה לקחו אותי למסיבה של אוהדי הפועל במינוס 1. מסתבר שמדי רביעי במקום האפלולי הזה מסתתרת לה חגיגה מטריפת חושים ומהממת של אוהדי כדורגל חסרי מעצורים על עודף אלכוהול ועו"ד ארי שמאי סקסי אחד על הבר.  אני חייבת להודות שיותר מכך אינני מבינה בכדורגל. אוקי, אני גם יודעת שיש שער וקרן ודיוויד בקהאם לוהט. יתרה מכך, אני לא מאמינה במשפט "כשאני משחק פרו-אבולושן את סותמת את הפה שלך", אלא במשפט "כשאני משחק פרו-אבולושן את מרכינה את הראש ועדיף שזה יהיה סמוך לפלג גופי התחתון." רגע, פרו-אבולושן זה כדורגל, כן?

אניוואי, יס בימים אלה מפרסמים את הממיר החדש שלהם, YES MaxHD, באמצעות קמפיין מגניב שעוסק בהתנצלויות של שופטים למשחקי עבר ומטילים את האשמה בכך שלא היתה להם האפשרות לצפות במשחקים הללו ב-HD. האמת היא, שאני בסך הכל אשה, וזה לא אומר לי שום דבר. לכן, אני פונה בפניה נרגשת אל יס שיארגנו התנצלויות קצת יותר קונקרטיות לבנות מיני, למשל:

- התנצלות על מגישות טלויזיה שונות ומשונות, שעד עתה בטלויזיה רגילה נראו רזות וגרמו לי להרגיש חרא עם עצמי.

- בהמשך להנ"ל, התנצלות על זה שכשנינט ניצחה בכוכב נולד עוד לא היה HD, על כל צמיגוגיה ונמשושיה. (למען האמת היה, אבל מערכת עריכה לפורמט HD בזמנו עלתה פי 5 יותר מהתואר שלי, שאוכל את המפונקים מהבינתחומי בלי מלח.)

- התנצלות על כך שאת "שורדות בבית" כן אאלץ לראות ב-HD ביום מן הימים. לעזאזל, התנצלות על כך שאאלץ לראות את התכנית הזאת ביום מן הימים ב-HD או מפוקסל!

- התנצלות על כך שהקלטת הכחולה (או ליתר דיוק הירוקה) של פריס מעולם לא שודרה ב-HD בארץ. חייבת ללמוד כמה מובז ממנה (ועם כל הכסף שיש לה ב-רור שהקלטת צולמה בפורמט HD).

- התנצלות על כך שאת ערוץ הקניות ככל הנראה לא אזכה לראות ב-HD, פשוט נורא חשוב לי לראות בבירור את המטאטא-הרובוטי-שיבריק-לי-את-הבית-שקר-כלשהו לפני שאני רוכשת אותו.

- התנצלות על כך שאת דני הוליווד בשנות ה-60 נאלצנו לראות בטלויזיה רגילה ואילו את שנות ה-80 ב-HD, כי גם ככה כל הקטע הזה עם קפיצות בזמן טימטם אותי.

- התנצלות על כך שעם HD ניווכח לגלות עד כמה רוב משתתפי תוכניות הריאליטי לא עוברים מסך.

- התנצלות על כך שעד היום הטיפים של אודטה לא היו מספיק ברורים ללא HD, על אף הקלוז-אפים. היי, בזכותה למדתי שלכבס סוודר בתוך ציפית של כרית מונע את הריסתו ואיך כדאי לנעוץ מזלג בעגבניות שרי.

- התנצלות על כך ש-HD לא ניתן לשים בכיס וללכת לעשות אתו סיבוב שוויצים.

- התנצלות על כך שעדיין אין קמפיין ל-YES MaxHD עבור ערוץ E! (כי בואו נודה בזה בנות, אין באמת שום דבר מעניין בטלויזיה עבורנו מלבד הערוץ הזה).

Edited: יוני 30, 2009