יש בחורה אשר בטוחה שכל הזוהר הוא אלכוהול

כסוג של הרגל חדש, הנה המקומות שאליהם שווה לצאת הערב, אנסה לכסות לפחות על 2/3 מהם כי רק כך אפשר לאכול העוגה ולהשאירה שלמה:

Thriller Night!

החבר'ה מהאנדרגראונד אקספריינס מרימים הפקה ענקית כערב מחווה למלך הפופ - מייקל ג'קסון. למי שלא מכיר את האנדרגאונד אקספריינס, ניתן לפגוש אותם מדי יום ראשון בחתול והכלב בליין "סאנדיי סקול", בו כל בחורה חביבה שמגיעה בחצאית בית-ספר זוכה לצ'ייסרים חינם. על הסטים מנצח דיג'יי רותם איילון (שהוא גם מוכשר וגם חתיך), וכך גם הערב בוילה סוקולוב יתן בראש עם דיג'יי ארי די ודיג'יי גוסטמן. בתכנית גם הופעות קאברים למייקל: איזבל, הבנבאונד, סומו אלבטור ושמונה אדום. כמו כן תעלה הופעה מיוחדת של "הולוקאסט", כן, האלה ממופע הקולנוע של רוקי.

הכניסה חינם לפי רשימות. מהרו לשריין: וירה - 0528080018 או אבי - 0542340017.

הוילה סוקולוב - קפלן 4, ת"א, החל מהשעה 21:00.

יהיה לוהט.

Make RAVe NOT WAr

רייב חוף עם דאנסהול, דאבסטפ ודראם'נ'בייס. סביר להניח שזו תהיה ההמלצה היחידה אי פעם שאתן למשהו שקורה מחוץ לעיר ולא סביר שאצליח להגיע לשם, פן אתקלף, אבל זה בכל זאת נשמע נחמד. עוד הסתייגות היא העובדה שבפייסבוק מעל ל-900 איש עשו אטנדינג, והגרוע מכך הוא שכשדברים קורים באיזור חיוג 09, אנשים משעממים מאותו איזור חיוג עשויים להציף את המסיבה. מצד שני, הכניסה לא יקרה יחסית (30 ש"ח עד 01:00, 40 ש"ח אחרי) והחבר'ה של זה טוענים שהאלכוהול זול, ובכלל, רייב בחוף זו הזדמנות מצויינת להשתכר למוות ולהתעורר בבוקר למחרת ולגלות שעיצבו לך ארמונות חול בכוס וכולם עומדים סביבך, מצביעים וצוחקים. הדבר הזה קורה איפשהו לאורך אחד מחופיה של הרצליה פיתוח, אני לא ממש מכירה, אבל זה נקרא חוף הדתיים וזה נמצא איפשהו ליד המרינה. בהצלחה.

Party Monsters - Freak Fest

האמת היא שיצא לי להיות רק במסיבה הראשונה של הליין הזה, כשעוד זרוב נתנה חסות ואבי לוי תקלט (היום הוא אמון על ההפקה של מייקל). אם אני זוכרת נכון זוהי המסיבה השלישית במספר של הליין הזה שמבוסס על סרט הקאלט "פארטי מונסטרס". זכור לי במסיבה מאז שהיתה אחלה אווירה, משולבת במסיבה שידידותית לכל הג'נדרים - סטרייטים, הומואים ולסביות כאחד. המוסיקה כיו"ב נשענת בעיקר על פופ, רוק, אלקטרו וטראש. סוג של מיש-מש שעם מספיק אלכוהול גם יגרום לי לרקוד תוך כדי עלפון. לצערי, לאור המתחרים מעל, קשה לי להאמין שאגיע, אבל היי - אחלה ליין, באמת. לפני ימים מספר פגשתי את זו שמריצה את הליין הזה, ושאלה אותי בנונשלנטיות כך באמצע רוטשילד "תגידי, התמזמזנו פעם, נכון?". מביך ככל שיהיה, צר לי, אינני זוכרת. אלכוהול זה סם נפלא.

המחוגה 4, תל-אביב, החל מחצות. 10 ש"ח כניסה למחופשים כפריקים במיוחד, 20 ש"ח עד השעה 01:00 ו-30 ש"ח אחרי.

Edited: יולי 31, 2009

אלך להילטון, ארגיש כמו פריס

"לא, אל תעזבו אותנו", אמרנו ליהיא ואני למסג'יסטיות בזמן שאחזנו בקרסוליהן, נגררות על הרצפה, עטופות במגבת בלבד, לאורך הפרקט של סייבקס. כל הבורגניות שישבו בעמדת הקפה לא הבינו לפשר המצב, בסופו של דבר נגררנו על-ידי איש אבטחה גדול למרפסת של הילטון שפונה לים, לשכשך את רגלינו בבריכה ולחזור כשאנחנו רגועות.

טוב, זה לא באמת קרה, אבל זה התסריט שרץ במוחי אחרי שהמטפלת הרימה את ידיה מגופי המשומן ואמרה "תודה רבה". את ליהיא אני לא מכירה זמן רב, למעשה גם איננו קרובות כלל. חלקנו את אותו משרד תקופה קצרה כשאני יושבת בקצה האחד והיא בקצה השני. בזמנו עבדתי בפרויקט שכלל בעיקר גברים שדיברו על פוקר וכדורגל, ובצד השני ישבו להן חבורת בנות צווחניות. אני והבנים קראנו להן "התרנגולות". לטובתן יאמר שכל אחת מהן היא עוף מוזר בסופו של יום. ליהיא היא תרנגולת דומיננטית מאד. כזו היא.

בדיעבד שמחתי לגלות שליהיא היא זו שהצטרפה אלי למסג', שכן הזמנתי חדר זוגי שכלל הסרה מוחלטת של הבגדים (לוהט). קיבלנו שתי מסג'יסטיות מקסימות ואדיבות שליטפו ומעכו את גופנו מכל עבר. כמו כן ניצלנו היטב את עמדת הקפה (הסכמתי לשתות פרנץ' ונילה!!! זה הכי קרוב לקפה שאני מוכנה לשתות) ואת הסאונה היבשה. מאד התגעגעתי לסאונה יבשה, היתה לי אחת כזו בחד"כ לפני שהמקום עלה באש, ומאז הסאונה אינה פעילה.

היילייט היום היה בהחלט הישיבה במרפסת המהממת של מלון הילטון, עם הבריכה הרדודה והים הגדול. ליהיא ואני בהחלט למדנו להכיר אחת השניה טוב יותר.

אז תודה תודה תודה לפיטנס שאפשרו לי סוף סוף לקבל מסג' מדהים בחינם, שאותו כה הייתי צריכה אחרי השנה האחרונה. רק אציין למען הפוליטיקלי קורקטיות שמלבד המסג' הזה כבר שלושה שבועות לא קיבלתי מסג'. מאז שהכרתי את דוגמן הוא לא מרשה לי להירדם בלילות בלי מסג' ברקמות עמוקות, ולא, בלי שמץ של רמיזה לכיוון רקמות עמוקות כאלה ואחרות שאתם יכולים להעלות בדעתכם.

תודה שניה היא לכם שהשתתפתם ואימצתם את מוחכם כדי לחבר לי שיר הייקו, הכל היה מקסים וההיענות היתה מרגשת מאד.

לסיום, הנה כמה תמונות קנאה נבחרות:

Edited: יולי 30, 2009

סופ"ש לוהט שיסתיים בשירה יפנית ומסג'

נוכחתי לגלות שהסופ"ש הקרוב גדוש במסיבות מגניבות יותר ומגניבות פחות. בתור מובטלת למחצה והתבטלות של כמה פרוייקטים שעמדו על הפרק, התפנה לי סוף השבוע הקרוב. עשיתי סדר בין כל ההזמנות למסיבות שקיימות באמתחתי וריכזתי את השוות ביותר. הנה הצצה:

יום ו' -24/07

16:00- מתכוונת להתחיל את הסופ"ש שלי בגנה, בגן העיר, באירוע חגיגת יום ההולדת שנה לאתר "ליהוק".  מי שלא מכיר, "ליהוק" הוא אתר מאגר של שחקנים, ומי כמוני יודע ששחקנים לא קל למצוא כלל וכלל. צ'ייסר ראשון חינם עד השעה 18:00, יהיה לוהט.

00:00 - קבוצת טי-ברייק חוזרת עם מוסיקה שבורה ומפורקת כמו שמיכל אוהבת. הם מביאים לארץ את צמד הבריטים NAPT והם בטוח בטוח יביאו לנו בראש. מתכוונת להיתלות על הבר בשוכרה, אז תבואו להגיד שלום. "הכלב", רח' צקל"ג 8 (מאחורי הכניסה ל"חתול" בקרליבך), כניסה 80 ש"ח, 50 ש"ח לאחר הנחה - כדי להירשם להנחה, כל שצריך לעשות הוא אטנדינג באיוונט בפייסבוק.

יום ש' - 25/07

16:30 -  ליין אחרי-הצהריימי חדש ב-Frida Kahlo. אירוע מלא בטאפאסים וקאוות. יתחיל כאחה"צ שקט והחל מ-18:00 הביטים יעלו ותהיה מוסיקה קופצנית עם מגע של אייטיז. מסיבה של חבר טוב, היג"כ DJ LT. Dan שבאופן כללי יודע להרים מסיבות שוות ביותר. Frida Kahlo, לילנבלום 43.

19:00 - לסיים את הסופ"ש האלכוהוליסטי בקצת תרבות. ערב שירה יפנית ב"חללית", ישלב קטעי שירה וקטעי מוסיקה. הכניסה חופשית. "חללית", הירקון 70. תודה לתומר רץ על ההזמנה!!!

כל זה מהווה הכנה למסג' שאותו אני הולכת לקבל ביום א' הקרוב, ככל הנראה לרגליים עם כל הבילויים הבלתי פוסקים הללו. אם אגב לא ידעתם, הזוכה במסג' היא ליהיא נינה מרציאנו עם שירה המרגש:

ילדה ורדרדה

ביום של שרב נשכב,

או… בעמידה?

כל השירים נבחנו ונמדדו על-ידי צוות השופטות המיומן שכלל אותי, את פרוזן מאי ואת רות סגל.

להלן מספר הייקויים נוספים שעשו לנו את זה במיוחד:

גיא:
ביני לבינך
בשמיכת העננים
השדה בוער

תומר:
כמה את יפה
כשבשרך מתרגש
למול השרב.

ליאור:
לשון עשירה
אוספת אגלי זיעה
בעונג צרוף

שמעון:
הו מיכל! כן, את!
כשהלחות גבוהה, אז
קחי אותי לספא

ליאור:
התקרבת מידי
רעש של קבקבי ים
מביט מרחוק

תומר:
אינך יכולה
לענוד את השמש
על קרסולייך

תודה לכל מי שהשתתף, הייתם מקסימים!!!

Edited: יולי 22, 2009

בקיץ הזה תקבלי מסג'

הבלוג שלי, כפי שניתן לראות, בהחלט מפנק אותי בתקופה האחרונה. אחרי שאכלתי כל-כך הרבה בתקופה האחרונה בזכותו, עליתי ככל הנראה מעט במשקל (האמת היא שלא בדקתי, אבל אני די חרדתית בכל הנוגע למשקל בכל מקרה) וסוף-סוף עברה לי כמעט לחלוטין הפציעה ברגל (כוויה מאגזוז הקטנוע של דוגמן) ככה שיכולתי לחזור להתאמן בחדר הכושר ואני כבר רואה איך מחר הגוף שלי יהיה תפוס לחלוטין (זה שהרמתי 20 קילו בפולי עליון לפני חודש לא אומר שאני כל-כך בריונית גם עכשיו). למזלי כל הזמן שולחים אותי לקבל מסג'ים בכל מיני מקומות (בקרוב ב"בלוק" ובעוד מקום או שניים עליהם תגלו בהמשך). אני שמחה לבשר שהמסג' הקרוב אותו אני עומדת לחוות, לא אחווה לבד - אלא עם אדם נוסף. כאן מגיע החלק בו גם לקוראים שלי משתלם לבזבז את זמנם בקריאת הבלוג שלי. (03:11 דקות בממוצע, לפי הסטטיסטיקות, אתם מבלים בכל דף)

החבר'ה מדגני הבוקר של פיטנס שולחים אותי ופרטנר/ית נוסף/ת לטיפול ספא לוהט בהילטון תל-אביב (סייבקס). הטיפול יכלול מסג' בן 45 דקות, שימוש חופשי במתקני חדר הכושר, סאונות ואספרסו בר חינם (לא שותה קפה, אבל מי שעתיד להצטרף אלי מוזמן).

כהרגלי בקודש הבחירה שלי בפרטנר לפינוקים הינה אובייקטיבית לחלוטין. כדי להצטרף אלי למסג' כל שעליכם לעשות הוא להגיב לי, ומבין המגיבים אבחר אחד או אחת שיצטרפו אלי. אבל - זה לא כל-כך פשוט, כדי להצטרף אלי תצטרכו להראות תושיה ויצירתיות ולהלן החוקים: עליכם להשאיר לי תגובה מנוסחת כשיר הייקו (כמו שמיכל אוהבת במיוחד). להזכירכם, שיר הייקו הוא שיר המורכב מ-3 שורות, השורה הראשונה בת 5 הברות, השניה בת 7 הברות והשלישית בת 5 הברות גם.  באחת השורות חייב להופיע תיאור כלשהו של עונת הקיץ, מבלי להזכיר את המלה קיץ (אלא אם כן המלה מוזכרת בשורה נפרדת בהייקו). אפשר לכתוב על מסג', אפשר גם לא - לבחירתכם. ההייקו שהכי ירגש, יצחיק ויהיה הכי יצירתי יזכה את מחברו בטיפול ספא לוהט עם מיכל מהבלוג. אין הגבלה על כמות ההייקוים - השתוללו! תוצאות יוודעו בשבוע הבא! אין משלוח סמסים! או משהו.

למי שמתקשה אגב בהבת מבנה ההייקו אתן דוגמא:

כואב לי הגב

אוי אוי אוי זה

ממש לא כיף. חם.

התפקיד שלכם - לכתוב הייקוים הרבה הרבה הרבה פחות גרועים מזה. זה לא מסתמן כמו משימה קשה, נכון?

לסיום, הנה אני במסג' בעיבוד פוטושופ גרוע, יאי!

Edited: יולי 9, 2009

21 דברים שהרוכב/ת התל-אביבי/ת צריכים לדעת

1. דרך הטרנספורטציה הכי טובה של סוחר סמים הנה באמצעות אופניים. מדוע? התשובה מאד פשוטה. ברגע שאדם עולה על אופניים ומתחיל לרכב הוא מקבל כוחות-על: כיוון ששוטרים לא יכולים לעצור רוכבי אופניים על דבר, מיד רוכב האופניים הופך להיות בלתי נראה בעיניו. אפשר לחלוף על פני ניידת בנסיעה בכיוון ההפוך לתנועה בזמן שיחה בסלולרי ביד אחת וג'וינט ביד שניה, והשוטר אפילו לא יביט לכיוונכם.

2. נשים שמנות חרדות מאד ועושות את מיטב יכולתן כדי להתכווץ בזמן שאני מפדלת לידן בגופי הדקיק.

3. נשים שמנות ורזות כאחד נוטות להביט על חנויות ראווה בחוסר החלטיות, ובדיוק בשניה שבוחרים לעקוף אותן הן מחליטות לצעוד בדיוק לאותה נקודה - בין אם זה שעטה אל תוך החנות או התרחקות איטית ממנה, וחובה באלכסון.

4. הורים שמטיילים עם ילדים ברחוב בדר"כ נמנעים מלאחוז בידם, במיוחד אם הילד מרוח בגלידה ונזלת ורץ במהירות לאורך המדרכה וצווח משהו כמו "יה בה גה פי בוווו פוקימון ודורה עושים ילדים ביחד!". אחרי זה ההורים האלה מתפלאים שהילד שלהם נדרס ע"י רוכב אופניים מבולבל. לטובתי יאמר שטרם דרסתי ילד, ולפעמים ממש מתחשק לי.

5. תמיד יש גבר שנעמד בקו ישר ממני במרחק כמה מטרים, מרים את ידיו באוויר וצווח "תעצרי תעצרי תעצרי תעצרי!" ואני עוקפת אותו בחינניות. לוזר.

6. תמיד כשבא או באה מולי רוכב/ת ועל כל אחד לבחור את הנתיב בו הוא יסע, תמיד המסלול יגמר בכמעט-התנגשות וחיוך קטן ומובך שלא יכול לגרום לאף אחד לכעוס על השני. "זה באשמת הקשיש בן ה-130 מימין", אנו חושבים באותו הזמן.

7. תמיד יש מי שיצרח עלי לנסוע על הכביש, לגמרי בגלל שהמדרכה שייכת לאבאשלו.

8. איך להשיג אופניים בזול/בחינם: למעשה, אין הבדל מהותי בין עיריית תל-אביב ובין גנבי אופניים. שניהם מגיעים באישון ליל עם קאטר ומנתקים את השרשרת שלך מעמוד חשמל אקראי, מעמיסים על משאית ומובילים את האופניים שקנית רק לפני חודש למקום שבו האופניים מאד זולים או לחילופין בחינם לחלוטין. לפני שאני נתבעת תביעת דיבה, אציין שלדבר לא מצאתי סימוכין באינטרנט ומדובר בשמועה אורבנית בלבד: השמועה מספרת שבאישון ליל אופניים נעלמים על-ידי עוברי עירייה. כשם שמכוניות נעלמות בליל, ביום ובכל עת למעשה אל חניון גרירה, האופניים שלכם שקשורים לעמוד חשמל / נורת רחוב בלילה מועמסים אל מחסן מסתורי בחסות עיריית תל-אביב. עוד השמועה מספרת שניתן ליצור קשר עם העירייה כדי לנסות ולאתר את האופניים האבודים. במידה והשמועה נכונה, המשכה מספרת שכל שנותר הוא להגיע ולבחור את הזוג היפה ביותר. במידה והשמועה אינה נכונה, סביר כי עיריית תל-אביב תפנה למחסן המשטרתי, שם מאוכסנים אופניים גנובים שנתפסו. כל הנותר הוא להמתין לאיזו כתבה חדשותית כמו זו, להתקשר למספר הרשום ולמלמל משהו על זה שלפני 3 ימים גנבו לכם זוג שחור מפלורנטין. האופציה הלא-חינמית היא לנסוע ליפו ולרכוש זוג אופניים גנובים. כמובן, שזו אופציה שהיא אינה מומלצת - שכן, תחשבו על הכאב והזעם אותו חש רוכב האופניים הנבזז, ותארו לעצמכם את המבוכה אילו היה תופס אתכם עם האופניים שלו.  (וגם מקרים כאלה קרו מעולם.)

9. למה תמיד כשיתקנו לך פנצ'ר ההילוכים יצאו מכיוון ולמה אף פעם אין לך כח לחזור לחנות ולסדר את זה?

10. לנסוע בחצאית מקנה לאשה על אופניים את הזכויות הבאות:

- זכות קדימה, דבר שנדיר שהולכי רגל בעצמם מקבלים.

- לנסוע בזיגזגים על הכביש.

-  לנסוע איפה שבא על הכביש.

11. לא משנה כמה צמוד נוסעים לשפת המדרכה, האוטובוסים יעשו הכל כדי למרר את החיים של רוכב האופניים. בדיוק כמו הסטיה הזו לצפות בך במראה רץ לעבר התחנה ביום גשום במיוחד.

12. אה, חבוב, אל תצפור לי, יש מהמורה בכביש ואני מבטיחה לך שמיד תוכל לעקוף.

13. כשאנשים רצים על הכביש שלא יתפלאו שרוכבי אופניים דורסים אותם. כביש הוא מקום צפוף גם ככה.

14. כשאופנוענים חוצים את מעבר החציה ככלל הולכי הרגל ופוגעים בי, הם תמיד בורחים.

15. ביום גשום, אל תעשו ברקס איפה שיש סימונים על הכביש (תודה למפלצת הספגטי הגדולה, לא מנסיון, אבל זה אחד המפגעים האיומים).

16. תמיד יש מי שיצרח עלי לנסוע על המדרכה, לגמרי בגלל שהכביש שייך לאבאשלו.

17. חנויות אופניים טובות במרכז תל-אביב: אופני תל-אביב - פינסקר 62 (מול קולנוע תל-אביב) ופינקי - הירקון פינת הרב קוק.

18. אם תהיתם, רוכבת השודים על האופניים הורודים ברחבי מרכז תל-אביב זו אני.

19. אני מקנאת בזוגות שרוכבים ברומנטיות ברוטשילד.

20. יואו, מה זה חם על אופניים בקיץ!

21. שבילי האופניים בתל-אביב = פיקציה.

Edited: יולי 8, 2009

תסתמי, כלבה - תסריט גמר ביסודות תסריט (דראפט 1)

1. יום. פנים. כיתה.
לוטם, 14, יושבת לשולחנה בכיתתה בגפה, כיתה ח'. בכיתה יושבים עוד תלמידים ומדברים ביניהם בשפת הסימנים לפני תחילת השיעור. לוטם משפילה את המבט לשולחן, גופה מכונס. לכיתה נכנסת מורה, 36, אוחזת כובע מגבעת בידה. היא מכבה ומדליקה את האור כדי להסב את תשומת הלב של התלמידים אליה. כל התלמידים מפסיקים לדבר ביניהם.

המורה (בשפת הסימנים)
בוקר טוב לכולם. כמו שקבענו, היום נתחיל במשחק ענק-גמד, שיימשך על פני השבוע הקרוב. מי שלא יודע – אנחנו נגריל שמות של כל אחד מכם בכובע. התלמיד שאת שמו תקבלו, יהיה עליהם לפנק אותו במתנה מדי יום עד סוף השבוע.

המורה מרימה בחיוך את הכובע ומערבבת את הפתקים עם השמות בפנים. אחד התלמידים מצביע.

המורה (בשפת הסימנים)
כן, דור?

דור (בשפת הסימנים)
אם נקבל שם של מישהו שלא מוצא חן בעינינו נוכל להחליף?

המורה (בשפת הסימנים)
לא, לא תוכלו להחליף, ואני מקווה שגם תהיו מספיק נחמדים זה לזה כדי לא להחליף אחד עם השני.

המורה מתחילה לעבור על התלמידים אחד אחד לפי סדר הישיבה בכיתה.

המורה (בשפת הסימנים)
מיקה, בואי, תוציאי ראשונה.

מיקה, היושבת בשורה הראשונה מימין למורה, ניגשת ומוציאה פתק. היא מביטה בפתק שקיבלה ומנסה להסתיר חיוך קל. כל אחד מהתלמידים אחריה ניגשים לקבל פתק. לוטם מביטה עליהם כדי לנסות לאתר מי קיבל את שמה. לאחר מכן היא קמה גם ומוציאה פתק וחוזרת למקומה.ממקומה היא מביטה על בן, 14, נער גבוה ויפה לבוש בגופית כדורסל. ליה, 14, נערה בלונדינית שיושבת בשורה מאחורי לוטם קמה לאחר כמה תלמידים נוספים, שולחת יד לכובע ושולפת פתק. היא מביטה בפתק ורואה שקיבלה את שמה של לוטם. היא מיישרת מבט ממורמר לחברות שיושבות לצידה בכיתה וצועדת חזרה למקומה, מתיישבת חזרה על הכיסא וחולקת עם חברתה, מאי, מימין את הפתק בזמן שזו לשמאלה, רעות, מציצה וקמה כדי להוציא את הפתק שלה.

ליה (בשפת הסימנים)
די, איזה דיכאון. אני לא מאמינה שקיבלתי את הכלבה הזאת.

מאי (בשפת הסימנים)
אני קיבלתי את החנון הזה, דימה. כאילו מה אני כבר הולכת להביא לו… מה הוא כבר אוהב חוץ ממחשבים.

ליה (בשפת הסימנים)
רוצה להחליף?

מאי (בשפת הסימנים)
נראה לך? איכס איכס איכס, לא רוצה להביא למכוערת הזאת כלום.

ליה (בשפת הסימנים)
אוף, אני לא יודעת מה אני אעשה. מה אני כבר מסוגלת להביא לה.

מאי (בשפת הסימנים)
יש לי רעיון אדיר!

ליה (בשפת הסימנים)
מה?

מאי (בשפת הסימנים)
אבל הוא מרושע לאללה. אסור שאף אחד יראה.

ליה (בשפת הסימנים)
תכתבי לי על דף.

מאי לוקחת עט ורושמת לליה במחברת דבר מה. הן צוחקות ביניהן.

2.יום. חוץ. כניסה לבית-הספר
התלמידים עוזבים את שטח בית-הספר, עומדים בחוץ ומחכים להסעות. חלקם הולכים הביתה ברגל. לוטם מתקדמת באטיות לעבר שער בית הספר, ראשה מושפל לאדמה. היא עוברת בשער ונתקלת באחד התלמידים האחרים, בעל מראה של ערס. הוא הודף אותה בדחיפה והיא נופלת לאדמה, התא הקטן של התיק שלה נקרע ומתפזר על האדמה.

תלמיד ערס (תנועות שפתיים בלבד)
לכי, יא מפגרת, מה את נוגעת בי.

לוטם, מופתעת, לא עונה בחזרה לנער, ומתחילה לאסוף את החפצים שלה, ביניהם נגן MP3 ישן מחובר לאזניות.

התלמיד הערס עומד ליד חבר אחר שלו.

תלמיד ערס (בשפת הסימנים)
תראה את זאתי, איבדה גם את השמיעה וגם את הראיה באותו זמן. תאמין לי, מצבנו יותר טוב אפילו שבאנו ככה.

חברו מהנהן כאות להסכמה. לוטם מתרוממת לאחר שסיימה לארוז את חפציה, יוצאת מהשער ועוזבת את בית הספר.

3.יום. פנים. החדר של לוטם
בחדרה של לוטם ישנה מיטה, טלוויזיה, שולחן עבודה, מערכת סטראו כבויה וסינתסייזר ועליו מטרונום. לוטם שוכבת על מיטתה, ממולה הטלוויזיה. היא מזפזפת בין הערוצים ולא מוצאת אף ערוץ עם תרגום לשפת הסימנים. היא מתעכבת על ערוץ מוזיקה, בו מופיע הקליפ של השיר DON'T WORRY, BE HAPPY. מנקודת מבטה ניתן לשמוע שמדובר בשקט מוחלט. היא מתחילה לזמר לעצמה את השיר, לא תמיד זוכרת את המלים אבל לפי השפתיים של הזמר מדי פעם מצליחה להשלים. היא קמה ממיטתה ועוברת על החפצים שלה בשולחן העבודה, מעבירה יד על המדפים – בשמים, מגזינים ומחברות. היא מגיעה אל הבובות ובמדף עם הבובות ישנה משרוקית. לוטם לוקחת את המשרוקית בידיה ומסתכלת עליה מקרוב. היא מחייכת לעצמה, מתיישבת על כיסא לצד השולחן, מוציאה דף ממכתביה ומוסיפה פתק: "אם יום אחד תגלה שאתה בעצם שופט בכדורסל, אל תהסס לשרוק. שלך, הגמד.”

4.יום. פנים. כיתה.
תלמידים נכנסים לכיתה שמלאה בחלקה. ליה, מאי ורעות יושבות במקומן. לוטם נכנסת לכיתה, היא מביטה למקומו של בן ורואה שהוא כבר נמצא במקומו. על שולחנה מונחת מתנה עטופה. היא מתיישבת במקומה ומתחילה לפתוח את המתנה. ליה, מאי ורעות מביטות עליה. כשהיא מסיימת לפתוח את המתנה היא מגלה שם קולר שחור של כלב עם ניטים שטוחים. היא מרימה את הקולר ומביטה עליו במבט לא מבין, מאחוריה הבנות צוחקות וליה ומאי נותנת כיף אחת לשנייה. בן גם הוא מביט עליה פותחת את המתנה ומלגלג לה. לוטם משפילה את מבטה ולא מנסה לאתר בין הפנים בכיתה מי אחראי למתנה.

5.יום. חוץ. כניסה לבית הספר.
בסיום יום הלימודים, כל התלמידים עוזבים את שטח בית הספר. בן צועד אל השער ונעצר. הוא מתחיל לשוחח עם אחד הנערים האחרים.

בן (בשפת הסימנים)
אז אתה בא למשחק?

נער (בשפת הסימנים)
יאללה, בוא זריז, אני צריך לחזור הביתה מוקדם, אימא שלי עושה לי סרטים בתקופה האחרונה.

לוטם חומקת מאחוריו וכשאינו שם לב, מניחה בכיס הילקוט שלו את המשרוקית עטופה בשקית מתנה. היא יוצאת מבית הספר וצועדת לביתה. היא חולפת על פני גדר בית הספר והולכת לבד, משפילה את מבטה.

6.יום. חוץ. מגרש בית הספר.
בן והנער מגיעים למגרש בית הספר. הם מניחים את התיקים ובן פותח אותו כדי להוציא ממנו כדור. הוא מגלה בכיס של הילקוט את המתנה. הוא מרים אותה ביד ומחייך אל הנער השני. בן פותח את המתנה ומגלה את המשרוקית בפנים ואת הפתק. הוא מתעצבן וקורא הוא קורא אותו בקצרה, מקמט אותו ואת עטיפת המתנה וזורק את הכל לפח.

בן (בשפת הסימנים)
איזה טמטום, מי הביא לי את השטות הזו. מה אני אמור לעשות עם החרא הזה. זה נראה כמו בדיחה ממש לא מוצלחת.

נער (בשפת הסימנים)
יאללה, עזוב שטויות. זה לא שיש הרבה הבדל בין חרש למפגר. יאללה. משחק זריז.

בן מתחיל לכדרר את הכדור והם רצים לעבר קשת הכדורסל במגרש.

7. יום. פנים. החדר של לוטם.
לוטם יושבת לשולחנה ומכינה שיעורים. נראה שהיא חווה סערת רגשות ואינה מסוגלת להשלים את המשפט אותו היא כותבת. היא נעצרת עם העיפרון ומתחילה להקיש אתו על השולחן בעצבנות. היא מניחה את העיפרון וקמה מהשולחן. היא פותחת את התיק ומוציאה ממנו את הקולר. היא ניגשת למראה וקושרת אותו לצווארה. היא בוחנת את הקולר רתום לצווארה, משנה את זוויות צווארה וגופה מול המראה. היא מעבירה יד על שערה, מושחת אותו מאחורי אוזניה ולאחר מורידה את היד לצווארה ונוגעת בו ובקולר.

8. יום. פנים. כיתה.
לוטם נכנסת לכיתה באיחור. בכיתה מתנהל שיעור גאוגרפיה, על הלוח תלויה מפה של ישראל ב-4 גרסאות (משקעים, למשל, כפי שמופיע באטלס) המורה והתלמידים מביטים אליה בזמן שהיא מתנשפת.

המורה (בשפת הסימנים)
לוטם. זה לא מקובל. תכנסי בבקשה ותשבי. בפעם הבאה שאת מאחרת תצטרכי להביא אישור מאימא שלך.

לוטם נכנסת לכיתה בשקט ובעדינות, כאילו כדי להיות בלתי נראית. על שולחנה ממתינה מתנה נוספת. היא מביטה לצדדיה כדי לראות מי נמצא בכיתה, ומבחינה שהכיתה די מלאה ואין ביכולתה לזהות מי אחראי למתנה.

המורה (בשפת הסימנים)
נראה שאני לא מצליחה למצוא את המפה. כנראה ששכחתי אותה בחדר המורים. אני מיד אחזור, אני מבקשת מכולם לשמור על סדר.

המורה עוזבת את הכיתה. בן מסתובב אל התלמיד שיושב מאחוריו ומתחיל לשוחח אתו. לוטם מסבה את תשומת לבה אליו.

בן (בשפת הסימנים)
וואו אתה לא תאמין איזו מתנה מפגרת קיבלתי מהגמד שלי.

תלמיד (בשפת הסימנים)
מה?

בן (בשפת הסימנים)
קיבלתי משרוקית מחורבנת ואיזה הקדשה מטופשת – לזה שחלומות יכולים להתגשם ואני יכול להיות מאמן כדורסל ובלה בלה בלה. מי שנתן לי את החרא הזה חייב להיות מפגר ודפוק בראש לגמרי.

תלמיד (בשפת הסימנים)
תסתכל על הצד החיובי, אולי היום תקבל מערכת סטראו במתנה.

לוטם משפילה את מבטה. היא מסבה את מבטה למתנה ושולחת אליה יד. היא מתחילה לפתוח אותה באטיות, בזמן שליה, מאי ורעות מביטות עליה בריכוז. היא מסיימת לפתוח את העטיפה ומגלה צעצוע חוטים לכלב. שוב היא אינה טורחת להביט בשאר תלמידי הכיתה וממשיכה להשפיל את מבטה. ליה ומאי מחייכות אחת לשנייה בריצוי. המורה בינתיים חוזרת לכיתה, מסירה את המפה מהלוח ופותחת ותולה מפה חדשה של ישראל עם פרמטרים אחרים.

המורה (בשפת הסימנים)
טוב, אפשר להמשיך בשיעור.

9.יום. פנים. חדרה של לוטם.
לוטם שוכבת במיטתה, משחקת עם הצעצוע. היא פורמת את החוטים ומשחקת אתם בין אצבעותיה ועל פניה ניכר מבט עצוב. היא משליכה את הצעצוע הצידה. היא ניגשת לסינתסייזר הישן שלה, שעליו מונח המטרונום. היא מפעילה אותו ומניחה את ידיה עליו. קולות התקתוק הקצביים נשמעים ומלבד לכך לא נשמע דבר. באמצעות הקולות ניתן להבין שהיא חשה את מקצב המטרונום. היא מכבה אותו ומכניסה אותו לילקוט שלה.

10.יום. פנים. כיתה.
לוטם מגיעה לכיתה מוקדם יותר מכולם והכיתה ריקה. היא מוציאה מהתיק את המטרונום שבינתיים כבר עטוף במתנה ומניחה אותו על שולחנו של בן.

11. יום. חוץ. חצר בית הספר.
היא יוצאת מהכיתה ומתיישבת בחצר עם קפוצ'ון לראשה. ליה, מאי ורעות נכנסות ביחד דרך שער בית-הספר. לוטם עוקבת במבטה אחריהן. ליה מביטה אליה בחזרה ומאי מציצה גם ומיד הן מתחילות לרכל.

ליה (בשפת הסימנים)
תקשיבי, התכנית שלך פשוט הייתה גאונית. הבחורה הזאת נראית אומללה יותר מיום ליום.

מאי (בשפת הסימנים)
לגמרי, מגיע לה, לכלבה המוזיקלית. מה הבאת לה היום?

ליה (בשפת הסימנים)
חכי ותראי…

ליה מחייכת אל מאי.

12.יום. פנים. כיתה.
לוטם חוזרת לכיתה. בכיתה בן כבר נמצא, משחק עם המטרונום בניסיון להבין איך מפעילים את זה. היא סוקרת את הכיתה ורואה שהכיתה עדיין לא מלאה, ומצליחה לצמצם כך אפשרויות במידה ותקבל מתנה. המורה בינתיים נכנסת לכיתה, מכבה ומדליקה את האור. לוטם מתיישבת במקומה.

המורה (בשפת הסימנים)
בוקר טוב לכולם, אני רואה שיש הרבה מאחרים. בכל מקרה אנחנו לא מחכים, יש לנו את בחינות סוף הסמסטר שמתקיימות בקרוב והגיע הזמן להתקדם בחומר.

לוטם ממשיכה להביט על בן משחק עם המטרונום. היא מנופפת אליו בידה כדי להסב את תשומת לבו. הוא מתעורר מן המטרונום והיא מורה לו בידיו להביא לה את המטרונום. הוא נותן לה אותו והיא מפעילה אותו מאחור. היא מאגפת את כפות ידיה סביב המטרונום ומביטה אל בן. בן מביט אליה ועל המטרונום בחזרה. היא מושיטה לו את המטרונום בעודו פועל והוא אוחז אותו בידיו, חש גם הוא את הקצב. היא מחייכת אליו. לוטם מפהקת ומניחה את ידיה על השולחן, ואת ראשה ביניהן וחיש מהר נרדמת.

13.יום. פנים. כיתה.
לוטם מתעוררת, הכיתה ריקה לחלוטין. כל התלמידים יצאו כבר להפסקה. על שולחנה מונחת מתנה נוספת עטופה. היא מתחילה לפתוח אותה בחשש ומגלה בפנים עצם לכלב. היא מתרגזת ומטיחה את העצם בחוזקה בשולחן ומשחררת צעקת זעם. העצם נופלת מידה, היא תופסת את ראשה בשתי ידיה ומתחילה לבכות.

לוטם (בקול)
מה! מה עשיתי לכם, ילדים מטומטמים. מה אתם רוצים ממני? מה?!

14.יום. פנים. חדרה של לוטם.
המראה של לוטם בחדרה נראית, לוטם ניצבת מול המראה כשהקולר רתום לצווארה והעצם בידה. היא שוב בוחנת את עצמה כיצד היא נראית עם הקולר על הצוואר, מעבירה יד על שערה, על הצוואר ועושה פוזות למראה. היא מניחה את העצם בפיה בין שיניה ומתחילה לנהום בזמן שהיא מנענעת את ראשה מצד לצד. היא מוציאה את העצם מהפה ומחזיקה אותה שוב בידה. היא מתקרבת למראה כמה שיותר קרוב, מביטה לעצמה בעיניים ומתחילה לנבוח.

15.יום. פנים. כיתה.
כל התלמידים נמצאים בכיתה ויושבים במקומם, חלקם מדברים זה עם זה בשפת הסימנים. לוטם יושבת במקומה כשמבטה זועם, לצווארה רתום הקולר והבנות ליה, מאי ורעות מתגלגלות מצחוק מאחוריה. המורה נכנסת לכיתה, מכבה ומדליקה את האור כדי להסב את תשומת לב התלמידים לבואה.

המורה (בשפת הסימנים)
בוקר טוב לכולם. כמו שהבטחתי לכם, הגיע סוף השבוע והגיע הזמן לחשוף מי היה הגמד של מי. בואו נתחיל ממיקה. מיקה, בואי לכאן ותצביעי מי היה הענק שלך.

מיקה קמה ממקומה, נעמדת ליד המורה. היא מצביעה על אחד התלמידים והוא קם ממקומו וניגש אל מיקה ומחייך אליה. מיקה חוזרת לשבת במקומה והתלמיד מצביע על תלמיד אחר. כך מתחלפים ביניהם מספר תלמידים כשהם מפנים אחד לשני ג'סטרים של ריצוי. באיזשהו שלב אחת התלמידות מצביעה על מאי, מאי קמה ממקומה ומצביעה על דימה. דימה מתחלף אתה והוא מצביע על ליה. ליה ומאי מחליפות ביניהן מבטים משועשעים. ליה קמה ממקומה ונעמדת ליד המורה. היא מצביעה לעבר לוטם ולוטם קמה ממקומה. על פניה של ליה חיוך ניצחון וריצוי. לוטם מתקרבת אליה וליה מתכוננת לחזור למקומה. לוטם תופסת את זרועה של ליה בכוח ומושכת אותה. ליה מביטה אליה.

ליה (בתנודות שפתיים)
מה את עושה?!

לוטם מזנקת על ליה, מפילה את שתיהן לרצפת הכיתה. לוטם רוכנת מעל ליה, מצמידה את שתי ידיה לקרקע בכוח. היא מתחילה לנהום עליה וליה מתחילה לצרוח בקול של חרש שמעולם לא ידע כיצד קול של אדם שומע צריך להישמע. לוטם נוגחת בראשה של ליה ומתחילה לנשוך אותה בפרצופה ובכתפיה, תוך כדי היא עוזבת את הידיים שלה ומתחילה לשרוט אותה בחלקים שונים בגוף תוך כדי שהיא נוהמת ונובחת עליה. שאר תלמידי הכיתה קמים ממקומם כדי להתבונן על המתרחש ונמצאים בשוק ולא נעים ממקומם, גם המורה עצמה קופאת במקומה ולא יודעת כל-כך מה לעשות. לוטם וליה מתקוטטות על הרצפה, לעתים ליה מצליחה לעלות מעל ולהוריד סטירה ללוטם, ולוטם מיד הודפת אותה בשריטות, נשיכות ואגרופים – כל זאת בזמן שהיא ממשיכה לנבוח עליה ולנהום לעברה. באיזשהו שלב בן מזנק לעברן ומפריד ביניהן, תופס את לוטם ולוקח אותה אחורנית. מאי ורעות חשות לעזור לליה שבינתיים מלאה בשריטות אדומות בכתפיה ובחזה ומזווית פיה יורד דם. לוטם וליה עומדות במרחק זו מזו, מתנשפות מן ההתקוטטות אחת בשנייה. לוטם משתחררת מהאחיזה של בן ומסתובבת אליו מתנשפת. היא מביטה בעיניו ומצביעה עליו. הוא לא מבין את פשר ההצבעה. היא מורידה את ידה, מסירה את הקולר מצווארה וזורקת אותו על הרצפה. היא יוצאת מהכיתה מותירה מאחוריה את התלמידים והמורה המומים. מבחוץ ניתן לשמוע את לוטם מפזמת מנגינה שככל הנראה פעם ידעה לנגן.

Edited: יולי 7, 2009

Chuchoter "poisson" dans mon oreille

תבנית הסמיכות (מושג מטופש במבע קולנועי) הנה דבר בעייתי במסעדת פורלין. השולחנות שלהם מאד גדולים, ולכל דבר יש יתרון וחסרון - כשמגישים  הרבה אוכל, יש מספיק מקום, אבל כשמסיימים את הארוחה ורוצים לנקות את השיניים משאריות פסטו באיזו נשיקה צרפתית לוהטת, המשימה מתגלית כבעייתית לביצוע. למרות הכל, לא הלכתי לפורלין כדי לבדוק את הקונסטרוקציה האדריכלית של המקום, אלא כדי לאכול דגים ופירות ים, וכמה שיותר מהם כך ייטב.

ארזתי עמי את דוגמן לעבר המסעדה הממוקמת בפרישמן 10 בתל-אביב. תחילה התיישבתי בפינה והוא מול החלון אשר פונה לים. מהר מאד הבנו שהוא דווקא טיפוס הפינות ואני טיפוס הצפיה בשקיעה. מיד ארבו לנו מספר מלצריות אנרגטיות, שתחילה היו מעט מבולבלות מהסתערותה של הבלוגרית מיכל מהבלוג של מיכל (!) על רצון המימוש האלכוהוליסטי.

למעשה, הוזמנתי לפורלין, מסעדת ביסטרו צרפתית, כדי לבדוק את תפריט חודש יולי של המסעדה במחיר בסיסי של 69 ש"ח. כיוון ש-69 זה מספר שמיכל אוהבת במיוחד, לא היססתי כלל ומיד הסכמתי להגיע. טוב, גם פירות הים עשו לי את זה. התפריט, כאמור, מורכב בעיקרו ממנות דגים ופירות ים, ולצידן גם מנות עוף ובקר. את כל המנות דוגמן ואני השתדלנו לבדוק לעומק, וכך הסיפור מתחיל:

המנה הראשונה שקיבלנו, פטה כבד עוף עם לחמניות בריוש בריבת ענבים, לא נכללת בתפריט המיוחד של פורלין, וחבל שכך. כמה דקות לאחר מכן הוגשה לנו גם מנת הפטה עוף שכן כלולה בתפריט - בריבת שרי וללא לחמניות הבריוש, וההבדל היה עצום. הפטה היה טעים, אבל ברמת הריבה לא היה ניתן בכלל מה להשוות - ריבת הענבים לקחה, ובערבוב עם לחמניות הבריוש המתוקות, כל העסק היה לחגיגה מתקתקה בפה.

לאחר מכן התחלנו להאביס על עצמנו 3 מנות ראשונות נוספות, בראשן מרק דגים ופירות ים בנוסח השף.  בכל מה שנוגע למרקי דגים קשה מאד לטעות - אם הבסיס הוא ציר דגים, ככל הנראה שהמתכון בדרך הנכונה. דוגמן ואני גמענו את המרק בשקיקה, וכמובן זללנו את פירות הים ששחו בו - קלמרי, שרימפס ומולים ומאד נהנינו. הדבר היחיד שציער במנה הזו היה שהיא נשארה ברמת ציר הדגים בלבד. פירות הים היו טריים וההשרייה במרק הוסיפה לטעמם, עם זאת היה חסר טעם נוסף - ושנינו הסכמנו שעל הטעם הזה להיות חריף. משהו בסגנון טעם של חריימה היה גורם לשרימפסים החמודים במנה להצמיח כנפיים.

המנה הראשונה שלקחה מבין המנות הראשונות הללו, היתה באופן מפתיע מנת הסרדינים. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שאכלתי דגי סרדינים, ואחרי החוויה הזו ניכר שזו גם לא תהיה האחרונה. האם ידעתם שמארסיי נכבשה על-ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה? אם לא, אז העובדה המרתקת הנ"ל מצטרפת למידע החשוב הבא: הסרדינים כבושים בנוסח מארסיי. ניסיתי לחפש בגוגל מהי המשמעות של כבישה מסוג זה, אך לצערי לא מצאתי. האמת, שזה גם לא משנה. את קיבתי המנה הצליחה לכבוש.

בשלב הזה דוגמן ואני טרם עיכלנו את האוכל ואת העובדה שעוד מנות רבות בפנינו ומיד ביקשנו לעצור את הגשת המנות למען החלקת הדגיגים בעישון אגרסיבי בחוץ. בכל מה שנוגע לפינת העישון של פורלין, הם שיחקו אותה. מדובר בפינה שקטה, חמודה ורומנטית עם המון חתולונים קטנים וחמודים. יש הרבה אנשים שנגעלים מחתולי רחוב שמסתובבים בכניסה למטבח של מסעדה, אבל אני חושבת שזה הדבר הכי חכם לעשות בנוסף לריסוס נגד מזיקים.

על כל פנים, גם שם ניתן לשבת ולאכול, ושם תבנית הסמיכות (שוב המושג המטופש הזה ממבע קולנועי) הרבה יותר אינטימית. היה יכול להקסים יותר אילו הפינה הקטנה והשקטה הזו היתה פונה בדרך כלשהי לכיוון הים.

מששבנו לשולחן האוכל המתינה לנו מנת ביניים של סרבה אשכוליות אדומות. אינני נמנית כאוהדת גדולה של כל מה שקשור לאשכוליות, פומליות וחברות אבל כן מצאתי את החן הראוי בהחלקת המנות הראשונות בדרך למנות העיקריות.

שלום, כאן מיכל מהאגודה למלחמה בסרטן

המנות העיקריות הוגשו חיש מהר לשולחננו, שתי המנות - סטייק סינטה 250 ג' (בתוספת 10 ש"ח) וחגיגת פירות ים (בתוספת 20 ש"ח) הוגשו על פלנצ'ות ועשו קולות שעוררו את קיבתנו והשכיחו את כל המנות הראשונות וצרותינו. החלוקה מיד היתה ברורה - אחריות הבשר מוטלת על דוגמן ואילו מלאכת פירוק הסרטנים הוטלה עלי. אך ראשית - החלפנו נדרי מטעמים וטעמנו זה מצלחת זו וכן ההיפך. לטובתו של הסטייק יאמר שרוטב הדיז'ון היה מעולה, לרעתו של הסטייק יאמר שהוא היה עבה מדי, וקיים קושי רב בצליית סטייק בעובי כזה בדרגת מדיום. התוצאה היתה שהסטייק היה רך מדי על כל צדדיו. בכל הנוגע למנת פירות הים, המלים נעתקו מפי שכן הייתי עסוקה בבליסתם בהנאה. המנה הוגשה ברוטב קרם שום (ניתן גם להזמין ברוטב פרובנסיאל). ראשית, מאד נדיר שמסעדה מגישה מנת פירות ים במחיר שפוי שבאמת משביעה. בנושא הזה פורלין שיחקו אותה. המנה היתה גדולה וגדושה בכל טוב. בפלנצ'ה נחו שני נתחי סרטנים גדולים וכמו כן הוגשו כלים מתאימים (אה, איזמל?) שחסכו קולות מציצה מביכים של זרועות סרטן שבורים. שנית, הסרטן היה סופני. תנסו לא לקרוא את זה בקטע רע. הסרטן באמת היה סופני. הוא היה טעים וגדוש בשר והיה נפלא לאכול אותו. אם הייתי יכולה, הייתי אוכלת עוד עשרה כאלה. גם הקלמרי, השרימפס והמולים היו נפלאים. אינני בטוחה אם זוהי מנת הדגל של המסעדה, אבל בין אם כן ובין אם לא - שאפו על הביצוע, שאפו על הכמות, שאפו על הטעם, שאפו על הכל.

את הארוחה בחרנו לסיים עם שני קינוחים (בתוספת 15 ש"ח) - ראשית, כמי שמחזיקה מתכון לקרם ברולה בתא השירותים, אצלי מדובר בקינוח חובה ולכן זה היה הקינוח הראשון שהזמנו. לצידו גם הזמנו פירמידת שוקולד, אספרסו וברנדי. אם להיות כנים, קרם הברולה היה ממוצע לחלוטין. לא שממוצע זה רע, בכל זאת מאד נהניתי מהמנה, אבל לא התעלפתי ממנה. מאידך, פירמידת השוקולד באה בדיוק בזמן ובמקום. הקינוח הזה "הושיב" את כל הקלמארים במקומם, ובכלל, איך אפשר להגיד לא לשוקולד מריר? (פויה שוקולד חלב! חכבו"ש = חצ'קונים, כאב בטן ושומן). בכך צלחנו את תפריט יולי של מסעדת פורלין ובסופו של דבר זחלנו את דרכנו החוצה על הגחון.

מלבד האוכל וטיבו חשוב לציין שהשירות היה נפלא. המחירים במסעדה שפויים לחלוטין ובשילוב עם השירות המעולה ומנות נבחרות בהחלט מצריכות שם ביקור. המקום בהוויתו מתאים לפגישות עסקיות ומפגשים רומנטיים לעת שקיעה. אני בחרתי באפשרות השניה והיה מושלם למדי. אוף, כל הפוסט הזה עשה אותי רעבה אול אובר אגיין, ושום מילה על סבתא.

Edited: יולי 7, 2009

השיר הזה פג תוקף

היית לי לחולב,

מיששת לי עטינים קטנים בגסות

ואני לא געתי אלא התייגעתי בשקט

ותמיד הגעתי ליעד הדלי

ומעולם לא בעטתי בו,

גם כשנחלבתי דם.

הלב שלי נחמץ.

Edited: יולי 3, 2009