ספרו לי מי לדעתכם צריכה לזכות בבושם סקרלט

בהמשך לפוסט הקודם "רק על עצמי לספר לא העזתי" בו סיפרתי על הדואליות שבי, שלכאורה היתה אמורה להיות בין 2 התמונות בהן צולמתי, אך למעשה מתגלמת בין 2 התמונות עצמן אל מול מי שראיתי את עצמי בעבר (ולעתים גם בהווה), גם הכרזתי על תחרות בה אחת מהבנות שישתפו אותי בתמונות שלהן שמציגות את 2 הצדדים - הרך והנועז, תזכה בבושם החדש של קשארל - סקרלט. כרגע ההחלטה עבורי מאד קשה כי ישנן הרבה משתתפות, והייתי רוצה את עזרתכם. כל הבנות שתראו בתמונות הבאות הן לאו דווקא במידות פטיט של דוגמניות ולאו דווקא עם האיפור המושלם שיגרום לכם ליפול מהרגליים - אבל הן כולן נשים אמיתיות - בוגרות וחזקות שיודעות בדיוק מה הן רוצות, ולכן אני מבקשת מכם בתגובות לא לבחור מי הכי "יפה" מבין הבנות, אלא מי מייצגת את הדואליות הכי גדולה שבה - מי מצליחה להציג באופן המוצלח ביותר מחד את הצד הרך ומאידך את הצד הנועז.

על הזוכה, שבהחלט אשמח אם תעזרו לי להתגבר על לבטיי ולמצוא אותה, אכריז בסופ"ש הקרוב וכמו כן כל הבנות המשתתפות מקבלות דוגמית "סקרלט" במתנה.

איילי מור

לימור רביב

ליטל שמש

אודיה גנור

סביון דיזנגוף

רויטל אסולין

נועיה וולק

יסמין וולקמיר

שירה ויינברג

ליהיא-נינה מרציאנו

רחלי דביש

אופל

ליז וולפסון

נדיה לדנר

דורין מנדלבאום

מגי ליפשיץ

יערה רנן

שירה שקד

יעל נחום

ואחרונה חביבה, ששימו לב - שאפו על ההשקעה - גם סיפרה על שני הצדדים שבה. מומלץ מאד לקרוא שכן - כמה פעמים עוד יצא לכם לקרוא תוכן אשי ואיכותי כל כך?

לירי אמיר

ובאשר לשאר הבנות שרוצות להתנסות בבושם, אתן מוזמנות לסמס את המילה "סקרלט" ל-6070 (בעלות שליחת הודעה רגילה) ותקבלו קופון לדוגמית סקרלט והנחה ברכישת הבושם.

people like this post.

Like 

ספטמבר 15, 2009 under הכשרת הגוף, ראשי - 22 תגובות. Tags: Cacharel, Scarlett, סקרלט, תחרות

התנועה לקידום המשחק המקדים - לא הלכנו לשום מקום (כי כשיש משחק מקדים, למה לנו ללכת?)

אם חלילה התקבל בעיניכם הרושם שהתנועה לקידום המשחק המקדים נעלמה לה, טעות בידיכם. התנועה עדיין קיימת, בועטת ומצודדת בכם הגברים לשלוח ידיים. כפי שבוודאי ידוע לכם, התנועה עובדת בשיתוף עם חברת דורקס שהשיקה זה עתה במדינתנו את המוצר החדש שלה לשיפור המין האנושי - Durex Play - 2in1. המוצר החדש הוא קצת כמו ביצת הפתעה (ואת ההפתעה אתם בעצמכם צריכים לייצר אם אתם מבינים את כוונתי…) - מדובר בג'ל עיסוי לכל הגוף המשמש גם כחומר סיכה. למרות שזה מאד מפתה, למיטה שלי עדיין לא אתן לכם לחדור, אני רק יכולה לספר לכם שהדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי את המוצר מדורקס לידי היה לטעום אותו. המוצר אמנם נטול טעם - אבל בהחלט בהחלט לא חסר טעם.

כמו כן האתר החדש של התנועה, http://www.4play4u.co.il, עלה לרשת, ומכיל הרבה יותר תכנים מבעבר. האתר מחולק ל-2 חלקים - הראשון מיועד לאשה, שלה אין הרבה מה לעשות מלבד להתרווח אחורה - להוריד סטיקרים, להזמין חברות ולהצטרף לקבוצה. השני מיועד לגברים מביניכם שאינם בטוחים כיצד מתפעלים מה. תוכלו למצוא שם את 10 הדיברות למסג' המושלם ו-6 מהלכים שיובילו אתכם ממסאז' רגוע לסקס סוער.

ואל תשכח על איזה צד של הלחם מורחים את החמאה

בהמשך לפעילות התנועה אנו מחפשות אתכן הבנות שיש להן גבר מושלם (או מפנטזות על אחד כזה), שירצו להסביר לקהל הקוראים (והצופים) מהו משחק מקדים נכון. אל דאגה! לא יהיה צורך בהדגמות חיות (אלא אם ממש תרצו), אך חשוב להבהיר למין הגברי כי גם אנחנו אוהבות פינוקים ומזמוזים (ולהוכיח לגבי גזית שמשוכנע כי לגברים פשוט יש יותר חשק מלבנות בכל מה שנוגע לניצול כלי המיטה…). ניתן לפנות אלי במייל אל supersexit@gmail.com

כמו כן במהלך השבועות האחרונים אני מקבלת עשרות אימיילים גם מנשים וגם מגברים שמתלוננים על בני ובנות הזוג שלהם על כך שאינם משקיעים די במשחק המקדים ושואלים לעצתי. השתדלתי לענות לכל המיילים ואם כי לא תמיד באריכות ועל כך אני מתנצלת. יכולה להבטיח לכם שבקרוב מאד יעלו דברים חדשים ואשמח לחלוק אתכם את חוקי המשחק המקדים שלי - כמובן בתקווה שגם אני, כמו דורקס, אצליח ברמה כזו או אחרת לשפר את המין האנושי. עד אז, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לכם היא לדבר עם בני הזוג שלכם על הדברים האלה. לא להתבייש ולדבר על הנושא בפתיחות. לא לפחד שהצד השני יעלב או ירגיש שהוא לא טוב מספיק, ובעיקר להבהיר בפניו שזה לא עניין של "מקום לשיפור", אלא פשוט להוסיף להנאה של שני הצדדים - וככל שרבה היא הרי זה משובח.

אם לכם יש עצות נוספות כיצד ניתן לקדם את המשחק המקדים ואתם רוצים לחלוק אותן עם השאר - זה המקום וזה הזמן. אל תתביישו וספרו לעולם. העולם לגמרי זקוק לזה. אתם מוזמנים לספר לי כאן בתגובות או לספר ל-800 חברי הקבוצה בפייסבוק מה אתם אוהבים במשחק המקדים.

people like this post.

Like 

ספטמבר 13, 2009 under סקס, ראשי - 7 תגובות. Tags: אג'נדה, דורקס, התנועה לקידום המשחק המקדים, חיי המין, חיי מין, מסג', משחק מקדים, סקס, פורפליי, תנועת מחאה

על אלטרנטיבות, אופנה ויובש סופ"שינאלי

האמת היא שיצאתי מנקודת הנחה שהשבוע הולכים להיות הרבה דברים מגניבים, אבל נוכחתי שלא ולמעשה סוף השבוע הקרוב הוא השקט שלפני סערת ראש השנה. חפרתי מבין האיוונטים שלי בפייסבוק בנסיון לאתר את המסיבות הכי טובות שהולכות להיות השבוע ולמעשה דליתי מעט מאד - לטובתן יאמר שהן חינמיות עד זולות מאד. מסתמן כי ששי הקרוב הולך להיות הששי המת ביותר בתל-אביב בתקופה האחרונה (מלבד אירוע אופנה אחד לוהט במיוחד):

יום ה', 10/09 מ-00:00 האלטרנטיבה הפ'אנקית: ערב פ'אנק בבלוק משנות ה-60 ועד ימינו אנו. כל הבוטילישס מתקבלות בברכה וכל בעלי האפרו מקבלים צ'ייסר בחינם. נשמע כמו דיל טוב? אז ניתן גם להמתיק את הגלולה - הכניסה בחינם עד השעה 01:00 (20 ש"ח אחרי). כל הפרטים כולם באיוונט בפייסבוק.

Funk4Free, הבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

יום ה', 10/09 מ-00:00, האלטרנטיבה האלקטרונית: רוב רנדום, תותחיקו, רזידנט מגרייט בריטיין יגיע ויתקלט בליין של אינפיוז ביום ה' הקרוב בלבונטין. השמועה מספרת כי 50 המגיעים הראשונים זוכים בחולצה חינם, ומי כמוני יודע שדברים בחינם הם כיפיים במיוחד. עד השעה 01:00 הכניסה ב-30 ש"ח ולאחר ב-40 ש"ח. אטנדו.

Infuse Drum'n'Bass, לבונטין, לבונטין 7 ת"א.

יום ה', 10/09 מ-00:00, האלטרנטיבה האלטרנטיבית: ליין אלטרנטיב חדש בסאבליים שלפי הפרטים בפייסבוק נשמע מבטיח במיוחד: אלכוהול בחינם, אלכוהול בחינם ועוד אלכוהול בחינם.  כרגיל תמיד קל הרבה יותר להיות אשה במועדון וניכר כי מחר זה ישתלם במיוחד; ראשית, כולם בכניסה זוכים לצ'ייסר ראשון בחינם, שנית, על כל שד אחד שיש לך, השד השני יועיל - כל הערב לבנות צ'ייסרים 1+1 על הבר. מלבד זאת, שוב, הצ'ייסרים, ב-9 שקלים כל הערב ומובטחים פינוקים בצורת צ'ייסרים על חשבון הבית. צ'ייסרים כבר אמרתי? הכניסה 20 שקלים חינניים בלבד.

Rock Point, סאבליים, סלמה 53 ת"א.

יום ו', 11/09 ועד יום ש' 12/09 מ-11:00 ועד 19:00:

את פלר הכרתי על סט צילומים. אחד הדברים שאני הכי מעריכה אצל אנשים, ברמת עבודה, היא התנהלותם המקצועית. פלר היא אחד מהאנשים האלה שנכללים אצלי בקטגוריה הזו של "התנהלות מקצועית". זו אחת מהפעמים היחידות שיצא לי לעבוד באופן ישיר מול מלבישה. תמיד בסרטים מדמיינים את המלבישה בתור כלבה חסרת הגיון שתוקעת בך סיכון בכל טיפת שומן מיותרת בגופך. פלר אינה כזו, וכאות הערכה (ומלבד זאת העובדה שהלבישה אותי בבגדים מדהימים במיוחד בסט), היה לי חשוב להמליץ על אירוע האופנה שהיא מפיקה בסופ"ש הקרוב. מדובר ביומיים של אופנה, מוסיקה וביליארד בלופט ניו יורקי עצום, מעוצב וממוזג בפלורנטין. פריטי האופנה שימכרו נאספו בפינצטה, וכמו כן במקום יהיו מעצבים צעירים שאינם מוכרים אשר ימכרו את מרכולתם. יהיו קולקציות קיץ במחירי סייל וקולקציות מעבר לוהטות. בנוסף, אוסף פריטי וינטאג' של מעצבי על ועודפי יבוא של שאנל, פראדה, BCBG, מארק ג'ייקובס ועוד במחירי רצפה.

במקום תהיה אפשרות לסטיילינג אישי ומאפרת שתוכל לייעץ לכן הבנות בזמן שבן זוגכן המשועמם ישחק פול להנאתו על איזו בירה או שתיים. ממליצה בחום, ורק כדי להבין על מה אני מדברת וכה מתלהבת, תציצו שוב בשמלה המהממת שיצא לי ללבוש על הסט.

אירוע אופנה ומכירה, מזרחי 26, פלורנטין, ת"א.

יש לכם משהו מעניין לחלוק למען ערב שישי לא יהיה מיובש? דברו אלי.

people like this post.

Like 

ספטמבר 9, 2009 under ברחובות עירנו, ראשי, רוק'נ'רול - 5 תגובות. Tags: drum'n'bass, Fashion Collectors, Funk4Free, Infuse, Rock Point, אופנה, הבלוק, לבונטין, סאבליים

רק על עצמי לספר לא העזתי

אז כן, זה הזמן לקצת גילוי נאות: הפוסט הזה נכתב במסגרת פעילות תוכן, להשקת הבושם החדש של קשארל - "סקרלט". אולי זה לא מובן, אבל לא על כל מוצר חדש אני אכתוב אם מזמינים אותי, אלא אם יש לי חיבור אישי אליו. הרעיון שעומד מאחורי "סקרלט" במהות פעילות התוכן ברשת הוא קצת יותר מתוחכם מ"שיואו תראו איזה יופי צילמו אותי, שיואו הבושם הזה מריח כל כך טוב", ובא לדבר על הדואליות שבאשה, לכן התחברתי אליו כל כך מעומק לבי. התמונות המקצועיות להפליא שקשארל השקיעה בי מציגות עולם מתוק וורוד ועולם סקסי ונועז, שלכאורה היו אמורים ליצור ניגוד זה מול זה. אצלי הדיסוננס הוא לא בין התמונות, הרי בסופו של יום זה רק משחק - יש צלם שאומר לי לפלרטט עם המצלמה, לחייך עם העיניים ומרטש אותי אחר-כך בפוטושופ קמעה. הדיסוננס בא לידי ביטוי בפער של מי שאני מציגה את עצמי כלפי חוץ - כבחורה חזקה, בעלת בטחון עצמי עם הרבה סטריטוויז ולא סופרת אף אחד אל מול מישהי שלאו דווקא הכל אצלה כל-כך מושלם, וכן יש לה מה להגיד על העולם ומשתמשת בדרכה האקסהביציוניסטית להעביר את המסר.

לפעמים אני ילדה טובה...

את מרבית חיי העברתי ככונפינונת אל מול מסך המחשב. כיאות לאותה נערה עם האף הנשרי, הישבן הלא מחוטב, הגשר בשיניים, הטריכוטילומנית במסווה וזו שמרגישה שכולם יודעים משהו שהיא לא, ניסיתי להתמקד בעובדה שאני אינטליגנטית. כן, אם את מכוערת לפחות תהיי חכמה. בעבר כתבתי פוסט על "סוכנות שחקנים ודוגמנים שקר כלשהו" שהוסר גם הוא אחרי שנתתי לאבי לקרוא אותו, וזה הודיע לי חגיגית שככל הנראה תביעת הדיבה תהיה בדרך. בכל זאת היו שם כמה נקודות שנגעו לעולמי האשי בצורה שבה אני רואה את עצמי בעבר, ולכן אצטט חלקים לא-לשון-הרע שבו:

כשהייתי בת 12 בערך איש אחד עצר אותי ברחוב ואמר לי שאני יפה מאד ושהוא סוכן דוגמנות ושהוא יעשה לי בוק. כילדה מאד כונפינית ותמימה האמנתי לו בקלות יתרה ואצתי רצתי הביתה כדי לשכנע את אמי להשקיע מיטב כספה בעתידי כדוגמנית על. הויכוח עם אמי הגיע לטונים מאד גבוהים שכן אמי סרבה בכל תוקף להאמין לנוכל הזה שבטח יקח את כספנו ויברח. אמי החליטה לבחון את הנושא כדי להוכיח לי שמדובר ברמאות לשמה וצילמה אותי מספר תמונות מחמיאות ככל שיכלו להיות. הן לא היו מחמיאות במיוחד שכן קרחת יפהפיה עיטרה את קדמת ראשי מאז כיתה ד'. עד כיתה ד' אמי היתה מכריחה אותי להרכיב על הראש פוני מטופש כשכל שאר הבנות בצופים הסתובבו עם רעמה נאה בקדמת הראש, וככל הנראה כצעד מחאה במקום לגדל את הפוני לשיער ארוך, בחרתי לתלוש אותו באופן אכזרי ובכל פעם ששיערות חדשות צמחו הייתי תולשת אותן מפאת היותן קצרות יותר מהשאר. הנקודה היא לא התלישות שלי, לשם שינוי ולא אדוש יתר על המידה בכל הנוגע לשורש השערה והבעיה. את התמונות אמי שלחה לסוכנות, יתכן והיתה זו סוכנות לוק, יתכן שאחרת - אבל זו היתה סוכנות אמינה בכל מקרה. לאחר המתנה של שבועיים לתשובה שלא הגיעה, יחדיו עם הבוק שלא נוצר מעולם כך גם התרסקה ונמעכה ונכתשה כל פיסה של בטחון עצמי שגם ככה לא היתה פיסה עבה במיוחד.

ולפעמים אני לא...

בגיל 19 גם גיליתי שאני דבה. בהתחלה חשבתי שזה רק החזה שלי והירכיים שלי שקיבלו צורה של אשה, ואחרי תמונות שצולמו בחופשה באילת, הבנתי שאלו לא רק החזה והירכיים אלא גם כל מה שמסביב. מיד פצחתי בדיאטה שתחילה החלה לאט, בתשעה חודשים הסרתי שבעה ק"ג, ואז נרשמתי גם לחדר הכושר והרבצתי את שבעת הק"ג הנוספים בחודש וחצי. איך לעזאזל בן-אדם מוריד 7 ק"ג בחודש וחצי? התשובה פשוטה. הפרעות אכילה. החוקים היו ברורים: ארוחה ראשונה של היום הייתי אוכלת אחרי 13 שעות מהרגע שהתעוררתי, כשהייתי אוכלת גם אז היה מדובר במנה קטנה, שכן אסור לצרוך יותר מ-700 קלוריות ביום, לחדר הכושר הייתי הולכת 3-4 פעמים בשבוע, ורק במקרים האלה היה לי מותר לאכול ארוחה מלאה בטווח שהוא פחות מ-13 שעות מהרגע שהתעוררתי. לא אוכלת בשר אדום, ואם כן בשל הנימוסין, לועסת את הבשר ויורקת בהיחבא, כל בוקר וכל ערב עולה על המשקל וכמה עשרות פעמים ביום חשוב לוודא שהיקף החזה לא עולה על 82 ס"מ, היקף המתניים על 62 ס"מ והיקף הישבן על 86 ס"מ. אם בגד במידה 32 (שזה פחות ממידה 0) לא היה עולה עלי, הייתי יוצאת מדעתי. המחזור שלי הפסיק פעמיים, בכל פעם שהצלחתי לרדת לגבול ה-41 ק"ג ומטה. לא מדובר בסוד גדול, הייתי מאד גאה בהפרעות שלי ואף הייתי נותנת לחברות שלי טיפים איך להיות רזה כמוני, טיפים שלא היו מביישים בלוגרית פרו-אנא בישראבלוג. לפני שנתיים, קצת פחות, הפרעות האכילה שלי חלפו. התחלתי לעבוד בטלמרקטינג ובשביל למכור צריך אנרגיה, אז לא היתה לי ברירה אלא להתחיל לאכול ארוחת צהריים. לאט לאט גם התחלתי לעלות במשקל, בסופו של דבר הוספתי חמישה ק"ג לשלד המהלך שהייתי ומאז אני פחות או יותר בסדר עם עצמי. במבט לאחור אני לעתים מאד מתגעגעת להפרעות האכילה שלי - קיימת בהפרעת אכילה סוג של הגשמה. העובדה שהצבתי לעצמי מטרה ועמדתי בה גרמה לי לתחושת אושר גדולה. הבעיה בהפרעות התנהגותיות מסוג אנורקסיה וטריכוטילומניה (הפרעה התנהגותית בה האדם לא מסוגל לשלוט על מריטת שיער ממקומות שונים בגוף, הראש בפרט), היא שלמי שסובל מובן לחלוטין שהוא מזיק לעצמו, על אף שיש איזה באג בראש שאומר שאם הבטן שלי לא תהיה שטוחה, או אם השערה המסולסלת הזו תישאר על ראשי, ככל הנראה לא אהיה מושלמת. היום אני כבר יודעת: אני לא מושלמת, לא הייתי מושלמת ולא אהיה מושלמת ודווקא בגלל זה אני מושלמת. החשיבות בטיפול בבעיות מהסוג הזה היא גדולה מאד, והנזק שאת עושה לעצמך הוא בסופו של דבר אך ורק לעצמך.

לצערי, על הטריכוטילומניה לא הצלחתי להתגבר מעולם ועברתי אינספור טיפולים, מטיפול פסיכו-דרמתי לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, תרופות, שינוי התפריט, כוח רצון עז מאין כמוהו וכלום פשוט לא עזר. בשנה הבאה בלימודים עלי לעשות סרט דוקומנטרי קצר, אינני יכולה להימנע מלעשות את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבעיה הזו כדי שהעולם יוכל להבין, כשהוא מדבר מאחורי גבי על הגבות המאוירות שלי, שזה לא עניין של סגנון שלא עובד, אלא כי פשוט אינני יכולה לשלוט על כך. וכן, אפשר לשאול אותי "למה?" אני מצטערת, לא תהיה לי תשובה. לפני זמן מה כתבתי פרק לספר שעתיד לצאת בקרוב בארה"ב שעוסק בבעיית הטריכוטילומניה, גם שם אגב, בארץ כל האפשרויות והפתרונות, לא תמצאו את התשובה - לא ממני ולא מאף אמריקאית שחובשת פאות והייר-באנגלז, כמו שהן אוהבות לקרוא לזה. ומדוע התשובה אינה קיימת? פשוט מאד, כי התרופה אינה קיימת. אין לנו תרופה, נדונו להתבוסס עם המחלה הזו ועם עצמנו בתקווה שיום אחד נירפא.

אין אצלי "ילדה טובה" ו"ילדה רעה" בנפרד, אני מיש-מש אחד גדול של הכל ביחד, סוג של כאוס קיומי שמנסה להשתלב בהרמוניה עם הקיום של הכאוס (כן, לפעמים קצת פואטיקה לא תזיק). אי אפשר להפריד אותי בשתי תמונות, לא באמצעות בגדים או מבט משוחק. אולי אפשר לאפיין אותם בין מי שאני ביום ומי שאני בלילה - ביום בחורה צעירה שמנסה להשיג את הצלחתה העסקית, ובערבים נערת מסיבות פרועה ומשוחררת. בתמונה הורדרדה אני מיכל, בתמונה הכחלחלה אני גם מיכל. פשוט בתמונות אני מישהי משוללת משריטות, הכל שם בתמונות האלה כל כך מושלם שהייתי רוצה לתלות אותן על הקיר ולחיות לפי המנטרה הויזואלית שלהן מדי יום תוך השתחוות לאלילי המיכל.  הסקרלט שבי היא זו שמחוץ לסט הצילומים, לבד בבית מול המחשב, ששוקלת אם לתת לכם הצצה כל-כך גדולה לעולם הפנימי שלה.

זה לא פוסט מדכא כלל, אל תתבלבלו. זה פוסט שמדבר על יופי פנימי וחיצוני כך או כך. לא משנה איך את נראית - תמיד בעולם הזה יהיה לפחות אדם אחד שיאהב אותך בדיוק כמו שאת (ולא קוראים לו אימא, אימא שלך לא אוהבת אותך כמו שאת עד שאת מוצאת חתן ועושה ילדים), עם כל השריטות, כל הבעיות, כל הדפקטים החיצוניים ומה לא. את יכולה לשבת ולהתחבא מאחורי מסך מחשב ואת יכולה לעמוד מול מצלמה ולעשות פוזות כאילו אין מחר, בסופו של דבר מה שיוצא ממך תלוי רק בך, וככל שהוא עמוק ונכון יותר, כך יותר אנשים יוכלו להתחבר למי שאת באמת.

ושום מילה על הבושם עצמו, את זה אתן מוזמנות לבדוק בעצמכן בדרכים הבאות:

1. כתבי על הסקרלט שבך בבלוג שלך ותוכלי לזכות בבושם במתנה. יש לי בושם אחד לחלק במתנה לגמרי לגמרי לאחת מן הקוראות שמרגישה שהיא מזדהה עם מה שכתבתי. מה צריך לעשות? פשוט וקל - ואפילו כיף. יש לך בלוג? נהדר. אין לך? לא נורא, תוכלי להשתתף בתחרות גם דרך הנוטס בפייסבוק או לפתוח בלוג פה אצלנו על קורקי.נט. כל שעלייך לעשות הוא לצלם את עצמך ב-2 תמונות, כפי שמופיע פה אצלי מעל - האחת שתציג את הצד הרך, הנעים והתמים שלך, והשניה שתציג את הצד השובב, הנועז והאורבני שבך. כמו כן כתבי מדוע לדעתך 2 התמונות האלה מייצרות את ההבדל המהותי ביופייך הפנימי, ומה עושה אותך לנערת סקרלט. כמו כן הוסיפי את הלוגו של סקרלט לפוסט שלך (שמופיע כאן בצד). לסיום, קשרי את הפוסט לכאן עם כתובת אימייל כדי שאוכל לדעת שהשתתפת בתחרות. הפוסט שאמצא אותו הכי אותנטי והכי אמיתי, יזכה את הכותבת שלו בבושם במתנה. ההנאה שלך מובטחת. שיהיה המון בהצלחה!

2. תוכלי לקבל דוגמית סקרלט מתנה ובושם בהנחה מיוחדת - סמסי את המלה סקרלט ל-6070.

people like this post.

Like 

אוגוסט 30, 2009 under הכשרת הגוף, צילום, ראשי - 11 תגובות. Tags: Cacharel, Scarlett, הפרעות אכילה, טריכוטילומניה, יופי חיצוני, יופי פנימי, סקרלט, פעילות תוכן

אם אין לכם מזגן, הנה כמה המלצות איפה יש

באופן רשמי ועל הנייר ניתן לומר שהסופ"ש הזה הוא למעשה הסופ"ש האחרון של הקיץ - אם זה עבור בני הנוער או ההורים הממורמרים על כך שהם עשו ילדים שגדלו ויצאו לחופש הגדול. עבורנו, אנשי הביניים, החיילים, הסטודנטים, סתם אנשים חסרי מטרה בחיים, הרווקים והרווקות מדובר בסופ"ש האחרון בו מרכז תל-אביב גדושה בדרדקים לאורך יותר מדי שעות היום. מלבד זאת, הקיץ לגמרי עוד כאן. יוצא לי לעתים לנסוע בשעות הלילה המאוחרות עם דוגמן על הקטנוע, כבר די קריר. לעומת זאת בשעות הצהריים אני עדיין ממשיכה להזיע ממקומות שלא יכולתי להעלות בדעתי שהגוף מסוגל לייצר בהם זיעה. לפיכך, לכבוד סוף השבוע האחרון של הקיץ (באופן רשמי), אחלוק עמכם אירועים בהם תוכלו לבלות תחת המזגן הקריר, ועד שתצאו שיכורים אך מרוצים באישון ליל, מזג האוויר כבר יהיה קליל.

הכלבו, יום ו', 28/08 מ-10:00 עד 19:00 ויום ש', 29/08 מ-10:00 ועד 23:00: אוקי, אז אמנם היום כבר שרוף, אבל מחר עוד לחלוטין צעיר. הכלבו הוא שוק מעצבים צעיר, שכל פריטיו נמכרים עד לסכום של 99 ש"ח בלבד. בין המעצבים יהיה ניתן למצוא את שירלי ירושלמי, פלינה, מיידלה, אורלי בורר, שלומית אופיר, דנה סידי, ula, Ginger, Le-sac.com, סיון אורן - So! , Absece , Mar jewelry, Pupil, morVEyos, Eva Teffner, Duende, אנומליה, איולה, לידיה רנר, fauna&flora, מירב לב רן, אמנון ורד, מיטל טולדו, DN, אורית חדד, אורית ברזילי, forte art design , L&J , I Glam, לליב שלו ועוד רבים וטובים. מארגני האירוע מבטיחים שהפריטים באירוע עברו בדיקה קפדנית כדי לוודא שאף אחד מהם לא ברמה ירודה ולשים דגש על העובדה שזול זה לא זבל. הכניסה לאירוע תעלה שקל אחד בלבד, מה שאומר שכל אחד יהיה יכול לצאת מהשוק עם פריט אחד לפחות, שבמקרה הזה יעלה לא יותר מ-100 שקלים. שווה כל כיס, ואם 100 שקלים זה כל מה שיש לכם, תשתדלו לקנות פריט שאין בו כיסים.

מועדון האומן 17, אברבנאל 88, תל-אביב.

מסיבה בסגנון חופשי, יום ו', 28/08, החל מ-23:00: אני לא יודעת מי עדיין מאזין לרדיו, אני רק יודעת שיצא לי להתראיין לכמה כאלה השבוע. למרות זאת, לא יצא לי להתראיין השבוע לתחנת הרדיו הכי שווה בתל-אביב, שהיא למעשה 106 אף אם, כנראה בגלל ששם מוסיקה טובה הרבה יותר חשובה ממשחק מקדים. החבר'ה של 106 חוגגים 14 שנים להיווסדם, והמסיבה הזו היא חלק מהחגיגות. מי שלא מכיר את 106, או נוסע צפונית לרמה"ש ופשוט לא יכול לקלוט את התחנה הזו, לא יודע שמדובר בתחנה עם גוון מאד אלטרנטיבי. בין ים הגל"צ, השמל"צ והפלייליסט, ישנו אי קטן של נחת עם מוסיקה טובה, מגניבה ומחתרתית. המסיבה הזו תתקיים הערב בקולטור קלאב בתל-אביב, הכניסה תעלה 30 ש"ח ותהיה מחולקת לכמה מפלסים. 106 חמודים, אז שווה לפרגן להם.

קולטור קלאב, הארבעה 16, תל-אביב.

מסיבת ניינטיז, יום ש', 29/08, 21:30: ליין חדש ללימה לימה יתחיל להיתזז לו בערבי השבת. הכניסה חופשית לחלוטין ותתבסס על מיטב להיטי ההיטמנים למיניהם. כמי שגדלה במסיבות כיתה שתמיד הסתיימו בבכי, עבורי זו עוד נוסטלגיה כואבת, ודרך לבצע תיקון נאות לעברי הצורב. מסיבה בגוון שפונה לכל הג'נדרים באשר הם. צח זמרוני יתקלט. יהיה להיט.

לימה לימה, לילינבלום פינת הרצל, תל-אביב.

סאנדיי סקול, יום א', 30/08,  החל מחצות: רבות נכתב פה כבר בעבר על החבר'ה של אנדרגראונד אקספריינס, אך מעולם לא יצא לי עוד לכתוב על ימי ראשון ולכן לא להמליץ באופן רשמי על הליין החביב עלי בתל-אביב לבילוי באמצע השבוע. עד כה הסאנדיי סקול היה מתרחש ב"חתול והכלב" ולפני שבועים ביצע רילוקיישניזציה לעבר הפינגווין. מסיבה מעולה שתסגור לכם את הקיץ נהדר, כיוון שהבנות טובות מראה, והמקום אינו צפוף כיוון שכל הביג שוטס דמיקולו מימי חמישי ושישי חוזרים לעבודות המשעממות וחסרות ההשראה שלהם. כל מי שמגיעה במדי בית-ספר, חשופים או לאו, זוכה במשקה חינם. הכניסה, כמובן, חינם לחלוטין.

הפינגווין, יהודה הלוי 43, תל-אביב.

שיהיה לכולם סופ"ש קסום ותשתדלו לא לדחוף קרטיבים לשום מקום שאני לא הייתי דוחפת. זה לא שהקונספט לא נשמע נחמד, אבל אני לא חושבת שיש מה לעשות עם חריצים בניחוח לימון או דובדבן.

people like this post.

Like 

אוגוסט 28, 2009 under ברחובות עירנו, ראשי - תגובה אחת. Tags: 106FM, Culture Club, Underground Experience, האומן 17, הכלבו, הפינגווין, לימה לימה, ניינטיז, תל אביב

הרכש החדש לאופניים שלי

היום הלכתי לי להנאתי ברחוב הירקון וחלפתי על פני חנות אופניים. מול עיני התגלו אופניים של ילדה קטנה עם בובת צפצפה מהממת של הלו קיטי. נכנסתי מייד לחנות ודרשתי לקבל אותה. על אף סירובם של המוכרים שאמרו שהילדה הקטנה שתקנה את האופניים לא תוכל להנות מהם באופן מלא, התעקשתי שאני חייבת לקבל אותה ובלעדיה לא אוכל להנות מהאופניים שלי באופן מלא. בסוף הם התרצו. דברים שקונים בעשרה שקלים ולגמרי עושים לך את היום:

תגידו שלום לחברה החדשה של דולי

people like this post.

Like 

אוגוסט 27, 2009 under ברחובות עירנו, צילום, ראשי - 4 תגובות. Tags: האופניים הורודים שלי, הלו קיטי, צילום

ותודה לערוץ 10 שעזרו לי לשרוד את יום שלישי

אם עוד מישהו אחד יגיד על העונה החדשה של הישרדות ש"נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד", באימא שלו, אני אדקור אותו בטחול. ניכר שערוץ 10 הצליחו להחדיר היטב למוחותינו הפצפוניים שהצטמקו גם כך בזכות הטלויזיה את הסלוגן האלמותי שהם הדביקו למה שמתעתד להיות עמוד התווך הכלכלי של ערוץ 10 בסתיו הקרוב. אז כן, ראיתי את פרק הבכורה של הישרדות 3, וכן, זה היה בלי פרסומות, וכן, עדיין לא עשו פיין קאט לסאונד, אבל למי פאקינג אכפת?!  העיקר שאני, גרוסברג מיכל, הצליחה להשיג את המסג' המליון שלה לקיץ זה בחינם! אז איך בעצם אני מקבלת את כל המסג'ים האלה בחינם? התשובה פשוטה למדי - פשוט יש לי בלוג. אז קוראים יקרים, הגיע הזמן להרים את האצבעות ולהקליק כאן, לפתוח לעצמכם בלוג ולהתחיל לטנף את הרשת. זוהי מערכת הבלוגים שלנו כאן על קורקי.נט - מדובר בפלטפורמת וורדפרס שמאפשרת לכם כמו כן לבחור עיצובים מדליקים כמו העיצוב שלי.

אז למה בעצם שלשום קיבלתי מסג' בחינם וראיתי את הפרק הראשון של הישרדות 3 לפני כולם? בין מלאן הפעילויות ששלשום ביניהן התרוצצתי למען הבלוג היקר שלי, הזדמן לי גם להגיע למפגש הבלוגרים ה-11 של ערוץ 10 שהיה ללא ספק הכי מושקע והכי גדול שאי פעם מחלקת הניו-מדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 הפיקה. אספתי את כנופייתי המהממת דוגמן, פרוזן מאי ושרון ממם, ועלינו לאוטובוס של ערוץ 10 שהרגיש לגמרי כמו טיול שנתי - רק עם הרבה מאד גיקים מהאינטרנט. אפשר היה לקרוא לזה - האוטובוס של כיתת המחוננים אפילו. כיאות לילדים המגניבים של הבלוגספרה התיישבנו במושב האחורי ועשינו הרבה רעש והשתדלנו לא להשתמש במשפט "זה מצריך טוויטפיק", כי בכל זאת - לשם שינוי כשבלוגר עוזב סוף סוף את המחשב שלו, מוטב כי ידבר על דברים שקורים בעולם האמיתי ולא רק בבלוגספרה. האמת היא שזה מזכיר לי את הפרק של "גולשים בזמן" (כן כן קאלט הניינטיז הזה!) שהיה בעל תימה מאד סייבר-פאנקית, שעסק בחלוקת המעמדות של העולם אליו קווין וחבריו גלשו - אנשי האונליין, בעלי הצווארון הלבן, ואנשי האופליין, שהם פאנקיסטים שחיים ברחובות ומנותקים מהרשת. סוג של תאוריה נחמדה על איך עולם מקביל היה עשוי להיראות בעתיד. אצלי הפנטזיה הסייבר-פאנקית מתארת עולם בו אנשים מחזיקים למעשה את המחשב בצ'יפ מיוחד בתוך ראשם וכך נגלוש באינטרנט. אפילו כתבתי על זה פעם תסריט, על גבר ואשה שנמצאים על אדמת הירח וצופים בזריחת כדור הארץ, הגבר שקוע בסוג של מונולוג קורע לב על אהבתו לבת זוגו, ואילו היא באותו הזמן נמצאת באמצע סייבר-סקס סוער עם החבר הכי טוב שלו, כל זאת כמובן במחשב שבתוך ראשה, וברגע שהוא מציע לה נישואין הוא נוכח לגלות שהיא באמצע אוננות מוטרפת.

אנחנו מכוסי עיניים, לא, אנ'לא נהנית מזה.

אז עד שהעולם שלנו יראה כך, כנראה עדיף להתרכז בהווה, או בעבר הקרוב. האוטובוס של ערוץ 10 הסיע אותנו ליעד סודי אותו סרב לחלוק איתנו עד הגעתנו ליעד. נסענו לאבן יהודה שאני אפילו לא בטוחה שאני יודעת איפה זה (טוב, לא צריך להגזים, משהו עם נתניה, כן? זכור לי שבתחילת שנות ה-2000 היה ניתן לרכוש במושבים הסמוכים כבשים קטנים ב-13 ש"ח בלבד לחתיכה). עינינו כוסו במטפחות שחורות כפי שמופיע בפרומואים של הישרדות והובלנו איש איש אל המיקום הסודי בו התרחש מפגש הבלוגרים. באיזשהו שלב בו עיני היו מכוסות אני משוכנעת שחשתי את ידיו הגדולות של איתי צמיר, מנהל הניו מדיה ואינטראקטיב, עוטפות את זרועי. זה היה נחמד.

המקום אליו נלקחנו היה בית מרגוע וספא בשם פסיפס ספא. במקום קיבלו אותנו בעלי המקום שהיו מקסימים ונחמדים וצוות ענק של מסג'יסטים שהיו מוכנים ומשומנים לעסות את שרירנו עד רדת החשכה. כמו כן היו פינוקי בופה שהיו מעולים וזה היה בדיוק הדבר שהייתי הכי צריכה אחרי היום המטורף הזה שעברתי (טלפונים עם כל העולם ואחותו וצילומי אופנה לבושם החדש של קשארל שיעלו בקרוב מאד כאן לבלוג).

דוגמן ואני מתרגעים

"זה מצריך טוויטפיק!"

אז תחילה כמובן זללתי מכל טוב ואחרי כן קצת השתכשכתי בבריכה. אחרי שסיימתי לנצל את הנ"ל עברתי לקבל מסג'. נכנסתי לביתן שהיה רשום עליו מסג' שוודי וברקמות עמוקות אך המעסה שקיבלה את פני כלל לא עסקה במסג'ים הללו. אמרתי לה שעבר עלי יום ממש קשה ושאני חייבת שהיא תחפור לי בשרירים עד שאני אשתנק ואפרפר לה על מיטת המעסים. היא הציעה לי מסג' סיני כלשהו וחפרה לי את הצורה. יצאתי רגועה ומרוגשת הישר להקרנת הפרק הראשון של הישרדות. מה אומר על הסדרה? לא יודעת. טוב, אולי אני תיכף אדע, נראה איך המלים יזרמו לי. אני בכלליות לא צופה בטלוויזיה כיוון שאין לי אחת ובעיקר אין לי זמן (הדבר האחרון שצפיתי בו בטלויזיה היה פרשת דודו טופז ולפני כן הפרק במחוברות שאני משתתפת בו במחוברות - וזה פחות או יותר הדברים היחידים שראיתי בטלוויזיה החודש). הישרדות היא תוכנית ריאליטי שלא התחברתי אליה יותר מדי כי היא מתעסקת בדברים שאני לא יודעת לעשות, כמו להיות חזקה או לרוץ מהר או לדרוך על אנשים בדרך (אוקי, הלדרוך נכנס תחת דברים שאני לא רוצה לעשות). הפרק לכשעצמו עשוי באותה תבנית רגילה של ריאליטי, והישרדות בפרט. זה מדהים איך זה נראה כאילו ההפקה התאמצה למצוא את האנשים שהם הכי קלולס. ככל שהעונות של הישרדות עוברות, זה מתחיל להיראות כאילו ההפקה מתרכזת בלמצוא אנשים שהם כמה שיותר קרובים לקלולסים

האמריקאים שמשתתפים בריאליטי (והדוגמא הקיצונית לכך היא "שוט אוף לאב" עם טילה טקילה, האשה והכריזמה של דיקט, בה 40 גברים ונשים מתחרים על ליבה). כן, המתמודדים בעונה הזו הם מטופשים במיוחד ומתמחים בלשחרר לאוויר משפטים מטופשים במיוחד. כמו כן, גם כל אחד מהמשתתפים מהווה טייפ קאסט בפני עצמו - אם זה עורך הדין המסוקס והחתיך והחזק, החננה ממוקד השירות שחיה בתוך ספרים (שהיא מקסימה מקסימה מקסימה!), הדוגמנית הטפשה, הרווקה המיואשת, הנכה שעושה את הבלתי יאמן וכו' וכו'.

עייפות אך מרוצות. תודה לערוץ 10 שחסכו לי כביסה.

בסוף הערב חזרנו לתל-אביב, באוטובוס חזרה הביתה חלקתי עם פרוזן את שעובר על עולמי הפנימי. הימים האחרונים הופכים אותי לסוג של סינתזה חדשה בכל מה שנוגע לעולם האינטרנט, ומי שצריך להבין מבין. אין ספק שלערוץ 10 יש חלק גדול בכך וסביר להניח שבלעדיהם לא היה קורה לי כל מה שקרה לי בשנה האחרונה בתחום האינטרנט. לטוב או לרע? רק ימים יגידו.

אה, כן, ולגבי הישרדות, אתם יודעים - עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא, וזה; נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד.

הישרדות, מדי יום רביעי ושבת בשעה 21:00, ערוץ 10.

people like this post.

Like 

אוגוסט 27, 2009 under האינטרנט ואני, קאוץ' פוטאטו, ראשי - 3 תגובות. Tags: הישרדות 3, מסג', מפגש בלוגרים, ספא, ערוץ 10

בשביל דו-קיום צריך משחק מקדים

החיים שלי ביומיים האחרונים הפכו לטירוף מוחלט. אתמול הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל ותיבת האימייל שלי הוצפה בעשרות אימיילים מאנשים רבים ששמעו על התנועה לקידום המשחק המקדים וגם כמובן מעיתונאים שרק רצו לשמוע עוד על ההפגנה והתנועה ומה מטרותיה. אחרי הפרסום בוואי-נט לא אחרו לבוא גם שאר הפניות: כתבו עלינו גם בישראל פוסט, התראיינתי בשלוש תחנות רדיו, עלה אייטם ב"היום שהיה" בערוץ 10, התעניינו גם בשלומנו מאקו (ברשת ובטלויזיה) וערוץ 9. כמו כן התנועה כל כך הרעישה שכתבו עלינו בבלוגים בחו"ל ואפילו קיבלתי בקשה לראיון מעיתון שוויצרי! לא אתפלא אם בקרוב תתפרסם כתבה באיזה עיתון שוודי שינפיץ כי התנועה לקידום המשחק המקדים בישראל סוחרת בגפיים עליונות של פלסטינים כי הגברים הישראלים פשוט לא יודעים מה לעשות עם שלהם.

כמו כן ישנו עדכון קטן אך חשוב: התנועה לקידום המשחק המקדים נמצאת בשיתוף פעולה עם חברת דורקס. כן, כן. אלה שעושים קונדומים וכל מיני מוצרים מגניבים לשיפור חיי המין. הסיסמא שלהם היא "לשיפור המין האנושי" והם מאוד מחוברים לתנועה ולאג'נדה שלנו. הפתעות ופרטים נוספים יגיעו ממש ממש בקרוב.

ובאשר לכן הבנות, מה אתן עשיתן היום לקידום המשחק המקדים? האם הצטרפתן וצירפתן חברות נוספות למאבק? כמה גברים חינכתן שמשחק מקדים זה לא מושג בכדורגל ביומיים האחרונים? אנחנו צריכות להמשיך ולהיאבק על זכותנו הטבעית וההיסטורית לגמור. כי בכל זאת, לא סתם הקמנו את מדינת ישראל לפני 60 שנה. לא באנו הנה להישאר יבשות כמו אקליפטוסים בביצות, אלא ליהנות ולהירטב!

אפרופו הקמת מדינת ישראל, בקריאת אחד הבלוגים בחו"ל היה דיון סביב העובדה שבישראל, מדינה שמוקפת במדינות איסלאמיות שמאד מגבילות את הנשים שלהן, הנשים משוחררות מספיק כדי לקום ולהפגין בכזה נושא. עלתה לי מחשבה משעשעת; מישל וולבק, סופר מדהים ופילוסוף משעשע, כתב בספרו "אפשרות של אי" על כך שדת האיסלאם בסופו של דבר תתמוטט בגלל הפלסטיניות שקצו בטיפוח שאהידים והחלו לקנא בשכנותיהן הישראליות  והחליטו להתחיל להזדיין בחופשיות (מילים שלו). אני לא יודעת אם השמועה על ההפגנה שלנו הגיעה עד אחת מהגדות, אבל אם כן, מאד אשמח לקחת חלק בידיעה שוולבק צדק, ולא כי אני רוצה שהאיסלאם יתמוטט או משהו כזה חלילה, אלא כי וולבק באמת סופר אדיר וכי גם לפלסטיניות מגיע משחק מקדים.

בכל מקרה, היכנסו לאתר שלנו - http://www.4play4u.co.il והצטרפו למאבק. הרימו את קולכן כפי שהייתן רוצות להרימו במיטה - כי אם תתנו לו ישר להיכנס, לא יהיה משחק מקדים.

people like this post.

Like 

אוגוסט 26, 2009 under האינטרנט ואני, סקס, ראשי - 5 תגובות. Tags: 4play or 4get it, אג'נדה, אייטם, אפשרות של אי, ג'ל סיכה, דו-קיום, דורקס, התנועה לקידום המשחק המקדים, חיי המין, חיי מין, מישל וולבק, משחק מקדים, סקס, פורפליי, קונדומים, תנועת מחאה, תקשורת

התנועה לקידום המשחק המקדים - מה אנחנו בעצם רוצות?!

היום בצהריים היתה הפגנה שקטה שמסתבר שעשתה המון רעש. אני ועוד מספר בנות מהתנועה לקידום המשחק המקדים הנפנו שלטים ובקול תרועה רב הכרזנו שגם אנחנו רוצות משחק מקדים. את הקבוצה פתחנו כדי להרים קול מחאה, שללא פורפליי, פשוט אין לנו שום כוונה טו גט איט גואינג. ואם כבר גואינג, התהלכנו לנו היום בשוק הכרמל, בחום וביזע, והתחלנו להתחרט שלא דחינו את כל העסק לחורף. התגובות בשוק כמובן היו משעשעות, כיאות לבסטיונרים היקרים שמציעים לנו ממרכולתם בכל המוזיל במחיר, וצעקו עלינו שהם באים עייפים בלילה וכל מה שבא להם זה רק חפוז. זה בסדר, אם הם תהו לרגע, לא אתם הייתי רוצה לקיים את מצוות המשחק המקדים, אבל אני מקווה שקצת הצלחנו לשכנע אותם לחזור היום בלילה ולפנק את האשה שלהם, באמצעות ססמאות כגון "בוז לחפוז!". אתם יודעים - חומר למחשבה. לעת ערב הטלפונים והאימיילים החלו להשמיע קולות מוזרים. מסתבר שהתקשורת לא התעלמה מההפגנה הקטנה שלנו והיתה צמאה לדעת עוד. בתור מישהי שיכולת ההתמודדות שלה עם התקשורת מזכירה את יכולת ההתמודדות שלה עם יציאה מתל-אביב, מצאתי את עצמי מתלבטת מה הדרך הכי דיפלומטית להתבטא בה לא אצא מפגרת (או רווקה חרמנית ומתוסכלת). אני חושבת שכשלתי - את התוצאות תוכלו ככל הנראה לקרוא מחר בוואי-נט.

בכל מקרה, עד שהדי התקשורת יגיעו אליכם ותמצאו את עצמכם מגגלים "התנועה לקידום המשחק המקדים" ולמעשה מגיעים לכאן - הגיע הזמן לענות על השאלה הגדולה - מה אנחנו בעצם רוצות?

הייתי רוצה לשתף אתכם ב-2 אימיילים שקיבלתי מאז פתיחת הקבוצה. את הראשון קיבלתי מבחור נחמד בשם מישאל שהתנצל בקבוצה בשם כל המין שלו על היותם אגואיסטים חזיריים במיטה, וכך הוא כתב לי:

מזל טוב על פתיחת התנועה, ורק שאלה אחת. מה גרם לך לפתוח כזאת תנועה? שנים של קיפוח ואגינלי זה הדבר היחיד שעולה לי בראש. מישאל

ובכן מישאל, כפי שהבטחתי לך במייל חוזר - להלן תשובתי לשאלתך:

ראשית כל, לא, ואגינתי אינה מקופחת. שאלתי אותה מה העניינים והיא מוסרת שהכל בסדר וד"ש רטוב וכאלה. למעשה לאורך רוב שנות חיי אני נמצאת במערכות יחסים ארוכות ויציבות שהתמוטטו והתפוררו להן בסופו של דבר, אבל הסקס היה אחלה והן היו יציבות בעיקר בזכות הפורפליי. גם כרגע יש לי חבר, קוראים לו דוגמן, והוא לא יאהב שאני אומרת את זה, אבל כן, הוא תותח כמו שהוא נראה. כאשה פוסט-פמיניסטית אני מאמינה שמטרתי היא להשריץ ילדים, לגדלם לאנשים טובים ולתמוך בבעלי לעתיד ללא חת. מאידך גיסא, אני עדיין לא מתחתנת ועדיין לא מתעתדת להשריץ שום דבר, ועד שזה יקרה, הגבר שישא אותי לאשה כבר יכיר את גופי ואת הדברים שאני אוהבת באופן מושלם. הסיבה שהוא יכיר אותי מהבחינה הזו כל כך טוב היא כי אינני פוחדת לדבר איתו על הדברים שאני אוהבת. בתור גבר, אתה בוודאי לא מסוגל להזדהות עם התחושה הזו, אבל ישנן כל כך הרבה נשים אאוט-דר שמוצאות את עצמן בוהות בתקרה, זעות בחוסר נוחות במיטה, ומובכות מדי מכדי לספר לגבר שנמצא מעליהן מה הן באמת אוהבות. התנועה הזו לא נועדה רק לגברים שיבינו שהם צריכים לתת יותר - אלא גם לנשים, שיבינו שכדאי לומר איפה הן רוצות שהגבר שלהן יתן יותר. והרי, אם חיי המין שלי מופלאים וחלומיים, למה שלשאר הנשים גם לא יהיו כאלה? יותר מהקושי של גברים להבין שאשה היא יותר מנקב, יש נשים שקשה להן להבין שהן יותר מנקב - ועל כך המודעות חשובה. מקווה שסיפקתי תשובות לתהיותיך, ובפעם הבאה שמתגלגלת איזו בחורינה לחדר השינה שלך, אם מספיק אכפת לך כמובן, תטרח לשאול אותה "היי, חבובה, אז ספרי לי, מה התחביבים שלך? כלומר, במיטה?"

המייל השני שקיבלתי היה לפני חודש לערך, הרבה לפני שהקבוצה תפסה תאוצה. קיבלתי את האימייל מבן הזוג של חברה טובה שלי, שלא אזכיר את שמם למען צניעות הפרט ולמען הפתעתה של החברה, והנה הוא:

מיכל שלום, קוראים לי **** ואני החבר של ****. חשבתי להפתיע אותה בצעצוע סקס, רוקט פוקט או משהו. היא סיפרה לי שפתחת את התנועה לקידום המשחק המקדים אז את נשמעת לי כמו הבנאדם המתאים לקבל ממנו אינסייד אינפורמיישן. ראיתי שיש מלא סוגים ואני די הולך לאיבוד. יש לך המלצות? ממש תודה!

נתתי לו כמה המלצות, וכדי לא להרוס לחברה את ההפתעה אם טרם קיבלה אותה, אמנע מלפרט מה הן, אבל אני מאד מקווה שהיא היתה מרוצה. אז **** יקר, אני מקווה שהצלחת לפנק ולהפתיע אותה באחת ומי יתן ויהיו לכם מלא ילדים יפים כי שניכם חתיכים לאללה, וכמובן שאין שמחה ממני שהתנועה עוררה בך השראה למקדמי-השרצה.

אז זהו, אחרי שסיימתי לכתוב על מין כאילו היה לפחות הנהלת חשבונות, אני מאחלת לכולכם לילה נעים ומחרמן, ואל תשכחו, בנות, הגיע הזמן להתחיל להניע את העניינים ולהפסיק לשתוק, והשמיעי את קולך במיטה - 4play or 4get it!

people like this post.

Like 

אוגוסט 24, 2009 under האינטרנט ואני, סקס, ראשי - 14 תגובות. Tags: 4play or 4get it, הפגנה, התנועה לקידום המשחק המקדים, משחק מקדים, פורפליי, פייסבוק

מדוע דודו טופז התאבד באמצעות כבל לקומקום שחימם לי מים לתה במסעדה בה אכלתי בחינם?

שתי הערות חשובות לפני שאתם מתחילים לקרוא את הפוסט:

1. דברים שאימא לימדה אותי: 95% מהמאמרים המתפרסמים בעיתונות הכתובה ומחדשות האקטואליה בטלוויזיה לא יהיו אובייקטיביות גם אם נראה שכן, ותמיד יהיו מוטות בגלל אינטרס כלכלי ו/או של דמות ציבורית.

2. כל מה שאתם הולכים לקרוא עכשיו משקף את דעת הקהל הרווחת ותחושות אישיות ולא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אדם או גורם וללא כוונה לפגוע או לייצר דבר דיבה/לשון הרע.

על דודו טופז, יונית לוי ומשפטי שדה תקשורתיים

אתמול דודו טופז הלך לעולמו. השמועה העיתונאית והשב"סית מספרת כי התאבד, ישנם אנשים שסבורים כי הוא למעשה נרצח. ישנה סוג של תמימות דעים בין אנשים רבים שצורכים אקטואליה בדיוק כמוני וכמוכם שאמנם אדם שנוטל את חייו הוא האחראי על כך, אך עם זאת סבורים שמי שדחף אותו למעשה גם לו חלק באחריות. לא, זהו אינו פוסט שיהלל וישבח את דודו טופז. הדרך שבה טופז נקט כדי להתמודד עם נפילתו ככוכב רייטינג אינה מקובלת. שימוש באלימות כנקמה הוא דבר שאינו מקובל ויש להוקיע אותו מהחברה וכמובן שיש למצות עמו את הדין.

הסיפור של דודו טופז הוא טלנובלה שמעולם עוד לא נכתבה, ויום אחד עוד תיכתב - אם בנושא או בהשראת הנושא. כששמעתי על הסיפור לראשונה לא האמנתי שמישהו מסוגל ליצר במציאות סיפור כזה שנוי במחלוקת ורחוק מן המציאות שבדר"כ זוכים לראות רק בטלנובלות - וגם אז, הדמיון לא פרוע כמו המציאות שדודו הצליח לייצר. טרם נתפס על מעשיו, אני משוכנעת שהיו מספיק אנשים ברחבי מדינתנו הקטנטונת ששמחו לאיד על הכאתם של אבי ניר ושירה מרגלית, שכן המכות שהם חטפו היו הנקמה האשית של צרכני הטלויזיה על כך שממלאים להם את השכל בחרא. האדם הממוצע משלם את אחת ממשכורותיו החודשיות (אם הוא נמנה בין 3/5 שכירי ארצנו שמרוויחים שכר מינימום, למשל) בשנה כדי שיסופקו לו תכנים טלוויזיוניים רלוונטיים אך ורק בין השעות 17:00 ל-23:00 וגם הם לכאורה מותאמים אך ורק למסעודה וחבריה משדרות. כשמציגים את זה בצורה כזו, איך אפשר שלא להרביץ לעצמך במצח ולשאול את עצמך "איך לעזאזל עכשיו התחברתי ל"נוט" עם התחייבות ל-50 מליון שנה?"

(הערת ביניים: יש סיבה שלכבלים קוראים כבלים, כובלים אתכם בשירות גרוע בעד מחיר מופרז מדי. התנתקו מהכבלים/הלווין, חברו את עצמכם לממיר דיגיטלי עצמאי עם ערוצים בסיסיים/חיבור לווייני בתשלום חד פעמי/תמנעו לחלוטין ותלמדו להשתמש באינטרנט - ונשמור על תקינות אז לא אדבר על הורדות, אלא על פורטלים באינטרנט כמו נענע 10, מאקו, וואי נט, רשת, יס וואלה וכו' שמספקים לכם וי.או.די כמעט לכל התכנים שמעניינים אתכם. זה יחסוך לכם המון כסף שנשפך סתם. סוגרת אוטוטו 4 שנים בלי טלויזיה ואמנם אין לי כסף אבל לפחות יש לי פחות-פחות כסף בזכות זה!)

בעבר כבר כתבתי פוסט על שידור האינטרנט בלייב של משפטו של דודו טופז. בסופו של דבר הסרתי אותו כי חששתי שהדבר יפגע בסיכויים שלי למצוא עבודה בתחום, ספציפית אצל אותו גוף ששידר את המשפט. אצטט בכל זאת את חלקו, שכן את הנעשה אין להשיב בשום צורה שהיא:

"אני צופה כעת בחדשות באינטרנט במשפט השדה התקשורתי של דודו טופז. אני מבולבלת. בהתחלה, כשנעצר טופז גיחכתי לעצמי שבוודאי גזר הדין שלו יהיה לככב בתכנית ריאליטי מתא הכלא שלו, שתשודר על חורבותיו של ערוץ 24 שהיה מיותר ונותר כזה. עכשיו זה נראה לי כמו דבר שאינו רחוק מן המציאות בכלל. הצפיה במשפטו של דודו טופז ראשית כל נעשית בצורה מאד חובבנית ומאד מביכה. באמת, סחה על האפשרות לשידור חי באינטרנט מחוץ לאולפן, בטח עלה כמו הסכום ששילם טופז כדי לפגוע באושיות כאלה ואחרות, אבל השידור נקטע ללא הרף, היכולת הטכנית מאכזבת מאד, והחדשות נראות כמו משהו שאסי עזר היה מגיש בערוץ נישה (ואסי עזר באמת בסדר, החדשות הן הגרועות).

הפיאסקו התקשורתי עובר כל גבול בכל-כך הרבה מובנים. העיסוק בדודו טופז מדיף ריח חריף של נקמנות. ישנו גם מרדף בלתי נגמר אחרי הרייטינג. הערוץ הזה כל-כך צמא לרייטינג שהוא מרשה לעצמו לשחרר לאוויר עבודה כל-כך מביכה ולא מקצועית של חדשות. העם רוצה, אחלה, מסעודה משדרות נועלת נעלי בית פרוותיות ומרימה את רגליה על השולחן עת צופה בחדשות על דודו טופז עם טלויזית ה-42 אינץ' שיכלה להרשות לעצמה בגלל טיוח לאומי-כלכלי.  נהדר.

ערוץ 2 טורחים לתת לדודו טופז את הבמה שהם כל כך נמנעו מלתת לו עד שנשברו כמה ארובות עיניים. למעשה, הגרוע מכל הוא שהעיסוק האובססיבי של הערוץ בטופז רק הופך את מעשיו למקובלים."

אחרי מהדורת החדשות של ערוץ 2 אתמול בערב, אשר סיקרה בהרחבה את התאבדותו של דודו טופז, כבר לא הרגשתי מבולבלת יותר. הרגשתי בחילה וגועל. הרגיש כאילו ערוץ הטלויזיה הגדול במדינה שלנו יודע מה דעת הציבור הרווחת - התקשורת היא זו שרצחה את דודו, ולערוץ 2 יש יד מאד גדולה בתבשיל הזה. האינטרס? מובן מאליו (ע"ע סעיף 1 בתחילת הפוסט אשר עוסק בשאלת האינטרס ע"י דמות ציבורית). אז הם בחשו ותיבלו ושמו יותר מדי מלח ופלפל וחריף, והסעודה הסתיימה בטעם רע למדי.

כדי לנסות ולשנות את אותה דעת ציבור רווחת, מהדורת החדשות של ערוץ 2 עשתה את כל הטעויות האפשריות ועוררה את חמתם של טוקבקיסטים רבים, לפיהם, יונית לוי לא התמודדה עם הנושא ברגישות הרצויה ויצאה קרה, כלבה ומבחילה במהלך הראיון עם עורך-דינו של טופז, אם זה בנסיון שלה להתרכז בהוקעת מעשיו של דודו טופז ולא הוא עצמו והתאבדותו, וכשאמרה את המשפט האלמותי והאירוני "מלים לא הורגות, אלות לפעמים כן."

מלבד זאת, טרחו להציג את כל רגעיו של דודו במהלך חייו בשואו-ביז, ובאופן שהאמת מעט אפילו הפתיע אותי, השתדלו להציג את כל רגעיו הנמוכים והמביכים של טופז, אפילו כאשר הרייטינג שלו נסק.

כל התחושות שהועברו במהלך המהדורה הזו התנקזו אל מקום אחד: מישהו מנסה לרחוץ את ידיו ממש חזק. במקום להצליח ולאמץ את אמפתיית הקהל למעשים האיומים שקרו לאלה שיושבים בחלונות הגבוהים של הזכייניות, התחושות הרווחות הן שאכן נעשה כאן לינץ' עיתונאי.

כמו שדוד אבוטבול אמר בפוסט שלו על דודו טופז, מרגיש כאילו מדובר בטריק שילמדו עליו עוד רבות בלימודי תקשורת. אני מסכימה ומוסיפה:  לימודי תקשורת אשר אינם תלויים כלכלית בגופי הזכיניות.

בכוונתי לקחת חלק בשבעה של דודו טופז. כמובן שאינני מתכוונת להגיע לשבעת המשפחה או משהו כזה, אלא בצורה בה אני הייתי רוצה שיתאבלו אם לי היה קורה כזה דבר: השבוע לא אצפה בערוץ 2. אם אתם מרגישים הזדהות עם הדברים הנ"ל, סביר מאד להניח שהדרך המכובדת ביותר והשקטה ביותר להביע את מחאתכם היא לעשות אותו הדבר - ולא משנה כמה הפיגוריאליטי או תכניות התחקירים גורמות לכם לרייר.

רפרנס נוסף וחשוב שקיבל פרשתו של דודו טופז, הוא תרומת איבריו לאחר מותו לנזקקים כיוון שחתם על כרטיס אד"י. מחזקת ומוסיפה: תרומת איברים היא ככל הנראה הדבר הכי חשוב שתוכלו לעשות במהלך חייכם ומותכם כלפי העולם. הפסיקו להדחיק את הנושא בגלל סיבות כמו "אם אעשה כרטיס אד"י בוודאי אמות שבוע אחרי" או "מאמבל ג'אמבל חזון עצמות יבשות" או "לא רוצה לחשוב על המוות" או "סתם לא בזין שלי". לכו ותעשו משהו טוב עבור העולם, ותחתמו על כרטיס אד"י. אני חתמתי לפני שנתיים, בהסכמה לתרום הכל מלבד העיניים שלי - כיוון שאני סובלת מעיוורון כמעט מוחלט.

על אוכל חינם, מבקרי מזון וחששותיה של העיתונאות הכתובה הקורסת

כמו כן, אתמול פורסמה בהעיר כתבה שכותרתה "כמה זה יוצא, לאכול חינם?". הכתבה עוסקת בבלוגרים שכותבים ביקורות על מסעדות בתמורה לסעודה בחינם. בין הבלוגרים שרואיינו, גם השתתפה עבדתכם הנאמנה. 2 תמונות ורודות וגדולות שלי מעטרות את המאמר באורך 3 עמודים, שזה בהחלט הרבה יותר מדי ביחס לעובדה שנכתבו עלי 9 שורות בדיוק. אתמול הבלוגספרה רחשה אודות הגוון המריר מאד בו הוצגו הבלוגרים בכתבה הזו, בעוד אני עסקתי בשאלה האם יצאתי שמנה מדי בתמונות. והרי, למה לי להיות מוטרדת מתוכן הכתבה בסופו של דבר אם בסה"כ מדובר בכמה אלפי מלים שעד השבוע הבא ישמשו כמצע להשתנה של גורי כלבים/עטיפת מוצרים שבירים/כיסוי חלונות ראווה של חנויות שפשטו רגל?

מדגימה עצם מתפשט במרחב ובזמן, אבל בלבוש מלא

העיתונאות הכתובה קורסת. לכתבה הזו אולי יש 50,000 קוראים בסופ"ש הזה, אבל אף אחד לא יזכור את זה בשבוע הבא. לפוסט הזה אולי יהיו 300 קוראים בסופ"ש הזה, אבל גם אם האקרים לבנוניים יפילו את האתר, הוא מופיע באר.אס.אס לפחות בעוד מספר מקומות באינטרנט, וכך יוותר אי שם כעוד ערימת ספרות בינאריות עד השמדת העולם. דקארט אמר שמוח האדם הוא מיוחד במינו, כיוון שהמחשבה האנושית היא עצם שתופס מקום במרחב ובאותו הזמן לא. הרטוריקה בעיתונות הכתובה מממשת את האימרה הזו, אך עם זאת הופכת את אותו עצם מתפשט לבר חלוף. לעומת זאת, הבלוגספרה משדרגת את אימרתו של דקארט והופכת את המחשבה לעצם שתופס מקום גם במרחב וגם בזמן.

בגדול, הכתבה עוסקת במסעדות שפונות אל בלוגרים כדי שיכתבו ביקורת על המסעדה בחינם. בעיני, מדובר בדיל לא רע. אני אוהבת לאכול ארוחות במסעדות יקרות, אבל לא יכולה להרשות את זה לעצמי, אפילו לא לעתים רחוקות כיוון היותי סטודנטית. באופן כמעט ודאי, אם אני מוזמנת למסעדה יוקרתית - אני ככל הנראה אהנה מהארוחה. התמורה שלי לארוחה יוקרתית בחינם? לכתוב על זה כאן בבלוג. הכתבה כמו כן עוסקת בשאלה האתית - האם המסעדה בצורה זו קונה את הבלוגר ולמעשה מסרסרת אותו כדי לכתוב ביקורת אוהדת? הכתבה, שמנסה לכאורה להתמודד עם הנושא באופן אובייקטיבי, טוענת שכן.

דניאל רוגוב, מבקר המסעדות של עיתון "הארץ" קרא לי זונה. ("…וברגע שאתה אוכל חינם אתה זונה.") אז מר רוגוב, תודה על המחמאה, אבל מהבחינה הזו אני כנראה שרלילה אמיתית כי זונה מקבלת כסף, ואני מוכנה לאכול בחינם וכמה שיותר. כמו כן הצטערתי שלא הוכנס המשפט הרלוונטי שלי (שככל הנראה לא הוכנס כי אז הוא היה מחדד את המודעות של הבלוגר להבדל בין ביקורת של בלוגר וביקורת של עיתונאי, ולא רק מציג את ה"מודעות" של מבקרי מזון בתשלום) שבלוגר אינו עיתונאי, ובלוגר שחושב שהוא כן עיתונאי, אז הוא טמבל רציני.

אקורד הסיום שעולה מהכתבה הזו היא שהבלוגרים אינם מקצועיים ואינם אובייקטיביים. שכל העסק הזה בקשר שבין המסעדה לבלוגר אינו אתי  ועולה ממנו ריח מסריח, וגם שאני זונה. העובדה שמתפרסם מאמר בטון כזה באותה עיתונאות כתובה שקורסת, היא הוכחה לכך שלמישהו יש אינטרס. כן, אותו אינטרס כלכלי מסעיף 1.

people like this post.

Like 

אוגוסט 21, 2009 under האינטרנט ואני, ממלכת הקולינריה, קאוץ' פוטאטו, ראשי - 24 תגובות. Tags: אוכל, אינטרנט, בלוגים, דודו טופז, העיר, טלוויזיה, יונית לוי, מדיה, עיתונאות, ערוץ 2, תוכן שיווקי, תקשורת