"הצינוק" / צוות זרוב, מתוך פרויקט 48 שעות

לאור החיפושים המתרבים בגוגל אני מצרפת בזאת את הסרט המטופש ביותר שנוצר בהיסטורית פרויקט 48 שעות וכמו כן זוכה פרס סרט הקאלט לשנת 2009, כפי שהופיע במחוברות אתמול. תהנו, ואל תגידו שאי אפשר למצוא את זה ברשת, אלא "למה לעזאזל זה נמצא ברשת?!".

הסרט בכיכובה של… וול, זרוב. ביימו דור גרבש וארי פינס, דן קשאני ערך ואני הפקתי. כמו כן השתתפו בועז רימר כבני מצליח, שר ללא תיק, שמעון ראיצ'יק ורן גרינפלד כשוטרים הערס והגיי בהתאמה.

Edited: אוגוסט 13, 2009

דברים כה כיפיים שאפשר לעשות השבוע בתל-אביב

הכל בפאנקי שקל

ראשית אפתח במשהו לא אירועי אך עם זאת חשוב לציינו - כל פקאצה מתחילה מכירה את המותג המעולה Funky Fish, אממה, אם הפקאצה מזויפת ולא נולדה בצפון-כלשהו, סביר להניח שאין לה מספיק כסף בשביל לחלוש בחנות, ואם כן אז החנות בוודאי חולשת את כיס הוריה קשי היום. אז אמנם נולדתי בצפון תל-אביב וגדלתי באיזור של שינקין, אך ברגע שהפכתי להיות סטודנטית, באופן אוטומטי הפכתי גם לפקאצה מזויפת. לפיכך, נאלצתי לרדת ברמתי ולעבור מרכישת מותגים לרכישת מוטגים. יעני, את הנעליים אני קונה בקינג ג'ורג', את התחתונים האמת שגם, בחנויות מותגים אני קונה רק עם תלושים ואת האקססוריז בשוק בצלאל. בעוד פשניסטיות מחפשות מה הדרך הטובה ביותר למגר אותי מהחברה, אפנק את העניות בסוד מתקתק: בשוק בצלאל (רח' בית לחם), אחת לכמה שבועות מתקיים סייל מטמטם לגמרי של המותג (אם כי, לא בחסותו, אם מובנת כוונתי) - כל אקססורי שאי פעם חלמת עליו נמצא שם, וכמו כן גם בגדי ים. האקססוריז, שמחירם נע בין 10-25 שקלים בחנות עצמה, נמכרים בשקל אחד בלבד. כן כן, שמעתן נכון. אני כבר בעליה הגאה של 40 אקססוריז שווים במיוחד מסיילים שונים במהלך החודשים האחרונים, שהיו אמורים לעלות בין 400 ל-1000 שקלים בסה"כ. כמו כן בבסטה הזו נמכרים בגדי ים של המותג ב-15 שקלים, כששוויים המקורי של בגדי הים הוא באיזור ה-170-250 שקלים. אז בנות, מהרו לכן לפני שיגמר או לפני שפאנקי פיש יוציאו צו סגירה על הבסטה בעקבות קריאת פוסט זה.

יום ד', 12/08, 21:25: מחר ישודר פרק מלא על זרוב ב"מחוברות", הפרק יעסוק בפרויקט 48 שעות שלנו עליו עמלנו כה קשות. גם אליזרין וגם ידידי ויטלי הדוגם החביב בישרו לי שבפרק הזה אני מככבת. אני מתרגשת רבות, ומצפה בכליון עיניים לראות כמה הצלחתי להביך את עצמי בפריים טיים בערוץ 3. בינתיים אפשר להציץ על הפרק מחר בוואי-נט, והאמת היא שזה נראה די מגניב. עוד יופיעו בפרק אנשים טובים כמו בועז רימר, רן גרינפלד ושמעון ראיצ'יק.

מחוברות, ערוץ 3 בהוט, 21:25.

יום ד', 12/08, 20:00: השקה לגליון החמישי של מגזין השירה והביקורת "דקה". האמת היא שמדובר במגזין שאני פחות מעורה במה ענייניו וכו', אבל החללית מקום מדליק ומסתמן כ-המקום- לשירה העברית בתל-אביב. משתתפי הגליון ישוררו בעונג וגם יהיו כמה הופעות מוסיקליות. הכניסה חופשית, ומי אני שאגיד לא לחינם.

השקת גליון דקה V. החללית, הירקון 70.

יום ד', 12/08/09, החל מ-21:00: בכל מה שנוגע ל"חתול והכלב", ניכר שהכלב הוא לחלוטין האנדר-דוג של החתול. נדיר שיש שם מסיבות, נדיר שמישהו בכלל יודע איך המקום נראה מבפנים, נדיר שיש שם מספיק אנשים בשביל לכסות על פתחי האיוורור. באשר לליין שנפתח שם החל ממחר, זהו ליין שהתחיל ב"בלאקבוק" ז"ל שלומר לכם את האמת, מעולם לא הייתי בו כי חשתי סוג של סלידה כלפיו. תחושת הבטן שלי אומרת שהקהל שבא לסוג המסיבות האלה הוא לא הכי מגניב, גם אם הוא חושב שהוא כן (בעזרת כמה שורות של קוק/חגי/רטל, תלוי בתקציב), אבל התיאור בפייסבוק אכן מושך את העין. מבחינת בידור זול לקהל הרחב, יעלו מופעים בסגנון קברט וקרקס, שזה נשמע רוסי משהו ורוסי משהו זה יכול להיות חמוד אם מתאמצים, וכמו כן מוסיקה מקפיצה בקרוס ג'נריישנז, משנות ה-30 ועד ה-90. העסק יעלה 30 שקלים לנרשמים מראש ואילו 50 שקלים לחסרי-האינטרנט בכניסה.

The Dog Show, הכלב, צקל"ג 8.

יום ד', 12/08 החל מ-22:10: המלצה זו נועדה לחובבי האתים והמזלגות. אם זכור לי נכון, לפני מס' קיצים ליין "קו 4″ היה רץ בג'ואיש פרינסס והתפייד לו עם בוא החורף. השנה הליין חוזר במתכונת חפירות דומה בסימן טכנו, ויתקיים בבית הראשון שנבנה בעירנו היפה תל-אביב, שם הוקם לא מזמן ה"וייס", בר חדש מבית היוצר של הברזילי. הכניסה חינם, חינם, חינם.

קו 4, וייס, הרצל 2 פינת אחד העם.

יום ה', 13/08 החל מ-00:00: Sub Culture @ Levontin. מסיבונת קטנטונת שמנסה לא לעשות יותר מדי רעש, ובכל זאת הצליחה להביא מעל 400 אטנדינג בפייסבוק (מה שאומר שככל הנראה יגיעו רבע מזה). המסיבה תתחיל בבאסים מיושנים למיניהם ותזרום לכיוון הדאבסטפ שהיום הילדים כל כך אוהבים. 30 ש"ח עד 01:00, 35 שקלים אחרי.

לבונטין, לבונטין 7.

יום ה', 13/08, החל מ-23:00: ליין חדש של דראם'נ'בייס-הארדקור (אלוהים ישמור מה יהיה עם השמות המטופשים האלה!). הערב יפתח ב(עוד פעם) טכנו, מה שמעלה סימן שאלה חשוב - עד השעה 00:30 כניסה תעלה 30 שקלים ואילו אחרי כן 40. האם באמת שווה לחובבי הדראם'נ'בייס לחסוך 10 שקלים ובכל זאת לסבול? בכל מקרה, אחרי-כן יהיה קצת מהדבר הזה שילדים אוהבים (נו, דאבסטפ) ורק בסוף בסוף, כשכבר נקיא את נשמתנו מעודף אלכוהול, אלוהי הדיג'יי יפתח בפנינו את הדלת לקצת דראם'נ'בייס. שוב, ליין חדש וזה. אני מניחה שזה שווה בדיקה.

NOISE MEDICINE, בלטינו, כניסה אחורית. קרליבך 29.

יום ו', 14/08, 14:00: השקת הגליון ה-6 של מגזין "פורנו", בנושא BDSM. פורנו הוא מגזין אמנות למבוגרים ומטרתו לייצר קונוטציה חיובית ואמנותית לערכים שלרוב מתקבלים בחברה כמתועבים. במגזין אין פרסומות או טקסטים, מה שמאד מקל על ההתחברות אליו. הגליון הנ"ל יוצא במהדורה מוגבלת של 500 עותקים ובהשקתו ביום ו' הקרוב יתקלט DJ ROSS, שבדרך-כלל אני קוראת לו "דגן, זה שלמד איתי בגן."

השקת גליון 6 לפורנו, אוזן בר, קינג ג'ורג' 48.

יום ו', 14/08 החל מ-00:00: הה. הנה המסיבה המדוברת של עופר שמעולם לא הייתי בה. אני לא יודעת מה קורה שם, אני לא יודעת מה סגנון המוסיקה, אבל עופר כל הזמן כל הזמן מנדנד לי שאבוא. בהתחשב בעובדה שזה בחינם, אני חושבת שהפעם אכן אבוא. בתכנית רטרו, דאנס, אלקטרו, היפ-הופ, אינדי וטראש.

פריזורה, לבונטין, לבונטין 7.

יום ו', 14/08 החל מ-22:00: טוב, אז על החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס כבר כתבתי בשבוע שעבר בהקשר של מסיבת מייקל ג'קסון. מסיבת המייקל ג'קסון היתה כשלון מהדהד. בסופו של יום בגלל חוזה שלא נסגר בין החבר'ה ובין הוילה סוקולוב, הוילה סוקולוב בסופו של יום עשו מה שהם רוצים. כלומר, הלכו בשיטה הבריונית שלהם בכל מה שנוגע לסופ"ש. "הגבלות גיל" למיניהן ובאופן כללי הכנסת קהל שאין לו שום קשר וואט-סו-אבר למייקל ג'קסון. ביום ששי הקרוב לא אגיע לשמונה (סתם כי זה עוד מקום כזה כמו הוילה סוקולוב ושות'), ואכן מעדיפה להגיע בימי ראשון לחתול והכלב (איפה שיש פחות אנשים והאווירה הרבה יותר טובה), אבל אני אוהבת את החבר'ה של האנדרגראונד אקספריינס אז אני אפרגן להם. אז הנה!

סשנז @ שמונה, אילת 8.

יום ו', 14/08, החל מ-23:55: טוב. נשמע שזה הולך להיות גרוע אבל כבר הרבה זמן אני מחפשת איפה לחפור דראם'נ'בייס והבטחתי לעופר שאני אקח אותו לכבוד המעבר שלו לתל-אביב, אז כנראה שזה סגור ששם אבלה את עיקר ערב שישי. למה אני חושבת שיהיה גרוע? כי כל הדיג'יים הם ישראלים כאן, ויש לישראלים נטיה להתנהג כאילו הם מחממים מישהו מחו"ל אפילו שלא. למה אני חושבת שיהיה טוב? כי זה יהיה באוויר הפתוח ואני אהיה שיכורה. נפלא.

אינפיוז סאמר סטייל, ברזילי, הרכב 13.

יום ש', 15/08, 16:00: יצא לי להגיע למסיבה הקודמת של "הקשר הקאריבי" באופן די ספונטני יחד עם הפרוזן, גילינו מקום מאד נחמד לעת שקיעה עם דאנסהול ורגאיי וקאוות בזול. הסקנו מספר מסקנות:

1. כל הגברים שם נראים כאילו הם נשלפו מאיזור חיוג 09. כל מיני רעננה-כפ"ס-הרצליה למיניהם עם חבילה קטנה במיוחד. אבל חוצמזה הם נראים נחמדים מאד.

2. להרבה גברים שם יש כובע על הראש והרי זו עובדה ידועה שגברים שחובשים כובע הם מניאקים.

לכן, בעת הגעתך לאלפסי 20 למסיבה נחמדת לעת שקיעה עם קאוות זולות במיוחד, הישמרי לך מפני הגברים שם, הם מה זה סתם. 15 ש"ח עד 18:00, 25 ש"ח אחרי.

הקשר הקאריבי 3, הגג באלפסי 20.

יום ש', 15/08, 19:00: השקת ספרו של עידו הרטוגזון בחללית (כן, שוב החללית). לתריסר המגיעים הראשונים יחולקו סמים (חוקיים לחלוטין, כך נאמר) ואלו יודרכו על ידי מנחים לעשות כל מיני דברים לא ברורים. לאחר יתקיים פאנל בנושא טכנולוגיה ותודעה, והערב יסתיים במסיבה מקפיצה. נשמע שיהיה כבד.

השקת "טכנומיסטיקה" / עידו הרטוגזון, החללית, הירקון 70.

יש לכם אירוע מגניב לחלוק גם? אל תתביישו.

Edited: אוגוסט 12, 2009

עזבו שטויות, הכי טוב להישאר בבית

אחרי שזה נשמע כאילו אתמול הייתי עצבנית כשכתבתי את הפוסט (למרות שבעיקר הייתי עצבנית על מי שהפריע לי להפציץ בפרץ מלים כתובות ברשת), אני שמחה להודיע שחזרתי רגועה. חוץ מעבודה שיש לי להגיש היום (באיחור של חודשיים) ועדיין לא עשיתי אותה, ושאני צריכה לאסוף את הכרטיסים ללאונרד כהן (שאינני הולכת להופעתו בכלל), אמצא לנכון להתרוצץ למקומות הבאים בסופ"ש הקרוב, ממליצה גם לכם:

יום ה', 06/08, 21:00 וחצות, צוותא, ת"א: אמנם ההמלצה הזו היא כבר סולד אאוט לחלוטין אבל מצאתי לנכון לפרגן לאבא שלי ואח שלי שמפיקים את שתי ההופעות האלה. היום בצוותא כפול 2 יעלו בזה אחר זה 3 דורות של מוסיקאים - הצ'רצ'ילים, סטלה מאריס ושליחי הבלוז ויבצעו קאברים ללד זפלין. אתרוצץ שם עם מצלמת המיני די.וי ואצלם את הלהקות והאנשים להנאתי, ואחשוף לראשונה לעולם את חצובתי הורודה (ותודה לזרוב על ההשראה). אושיית אינטרנט נוספת שאתלווה אליה לצילומים הוא יובל אראל היג"כ tlvcops. איש חביב שמנהל את אתר משטרת מחוז תל-אביב, ובכלל צלם הופעות מושבע. על אף שם האינטרנט המאיים ממליצה לעקוב. אגב, האירוע הבא יהיה מופע קאברים לדורז. התעדכנו לכם.

יום ה', 06/08 מ-18:00  עד יום ש', 08/08 ב-23:00, הקישון 76 בפלורנטין, ת"א: לפני מספר ימים שוחחתי עם חברתי נטע נתן באיזה בוקר הזוי ב-7 בבוקר. היא התלבטה אילו וילונות לקרוא ואילו אני אכלתי טונה מקופסא. אחרי שמדדנו את החלונות בדירתה בה מתקיים גם האירוע הזה, ואחרי שתהינו איך לעזאזל טונה מקופסא שורדת כל כך הרבה זמן בלי חומר משמר, סיכמנו שאולי אתרום לה זוג נעליים לאירוע ושכמובן אגיע לבקר. מיותר מלציין שמנעליים אשה לא נפרדת כל כך בקלות אז תסלח לי נטע. על כל פנים כל העניין עם הנעליים והוילונות והטונה הם רק הכנה למוטו של נטע: זבל של בחורה אחת הוא לחלוטין לא האוצר של בחורה אחרת. נטע כועסת על השיטה הזו של חנויות יד שניה שמוכרות בגדי ויטנטאג' ביד שניה ובאיכות ירודה במחירים מופקעים. אצל נטע, שאני יכולה להבטיח לכם שעשתה עבודת סינון ותמחור מטורפת, יהיה ניתן למצוא בגדי וינטג' יד שניה ויד ראשונה באיכות שהיא לא זבל ובמחירים שפויים לכל כיס. המחירים ינועו בין 15 ל-150 ש"ח, תוך הבטחה של נטע שממתינים כמה פריטים נדירים מאד. בכלל, יבואו אנשים טובים, גם אם לא יוצאים עם קניה, הרי לכם בילוי קולי לסופ"ש.

יום ו', 7/8 מ-14:00 עד יום ש', 8/8 בחצות, החתול והכלב, תל-אביב: הפסטיבל הזה מסתמן כאחד הפסטיבלים הבולטים שהתקיימו בשנים האחרונות לשירה בארץ. המדהים הוא שבכל אירוע שירה ספק בוהמייני ספק פסאודו-בוהמייני (לא, כי אי אפשר שלא להשתמש במלים של מבוגרים כשמדברים על שירה), תזכו לראות בדיוק אותו הדבר ממה שתזכו לראות בפסטיבל הזה, תפרשו את זה איך שתרצו - לטוב או לרע. אני מרגישה כאילו אני לא מצליחה לייצר יח"צ טוב לאירוע הזה במלים הללו. (זהירות, הולך לעשות שימוש מאד לא יאה בעיני במקלדת.)

בכל מקרה עורך האירוע הוא יהודה ויזן, שבפני קהילת המשוררים בארצנו תל-אביב ממש אין צורך להרחיב מי הוא. הפסטיבל יפתח בהופעות מוסיקה, וככל הנראה יתחרה על ליבם של הקהל שגם בטח ימצאו את עצמם במסיבת הביקיני הורודה והמטופשת של זרוב. אחה"צ והערב יזרמו לפאנלים של קריאות שירה ופילוסופיה, ואחרי שיסתיים מה שמסתמן כחפירה לאדם הממוצע, האירוע יגלוש למסיבת פאנק לילית. ביום למחרת יתבצע תאטרון קריאה ל"המלט" בתרגומו של דוד אבידן ופאנל אודות תפקידה של הביקורת בעיתונות היומית. אם תשרדו את כל זה, מובטחת לכם עוד מסיבה אל תוך הלילה. אני מכינה את השופל.

יום ו', 7/8 מ-14:00, הבלוק, דוד חכמי 35 ת"א: נו באמת, האם אני צריכה להרחיב? חברתי הורודה, המחוברת, הלוהטת והמטופשת עושה מסיבה וסוחפת את כל העולם אחריה בצורת גלים קטנים בבריכות מתנפחות. הכניסה 30 שקלים, הנחה למתלבשים בהתאם. אתם כבר בטח התכוננתם להגיע אתי או בלעדי.

ומה יש לעשות בששי לילה? אה, כלום. ולא, ברזילי לא יהיו שווים את הכסף או את פיצוץ האוכלוסין שתחוו. השמועה גם מספרת שיש איפשהו לחפור דראם'נ'בייס, אבל לא מצאתי שום עדויות על כך מלבד איזה פוסטר מסכן מרוח על איזה קיר.

יש לכם משהו מעניין לחלוק איתי למען לא אשתכר לבד בבית עם בקבוק ג'יימסון בחיקי בערב ששי? ספרו לי וכנראה אבוא.

Edited: אוגוסט 6, 2009

48 דברים שלמדתי ב-48 שעות

משחלף שבוע מסיום פרויקט 48 שעות סיימתי לעכל את מה שעבר עלי באחד מהיומיים המטורפים שחוויתי בחיי.  למי שלא יודע, פרויקט 48 שעות הוא תחרות בינלאומית בה מתאגדים לצוותים ועל כל צוות לעשות סרט תוך 48 שעות - כתיבת תסריט, צילום הסרט, עריכה והגשה. את הפרויקט תחילה התעתדתי לעשות עם חברים מהלימודים, אבל מאחר שהתמהמהנו על שם קבוצה איחרנו את מועד ההרשמה. אי לכך, הצטרפתי לצוות של חברתי הטובה אליזרין - צוות זרוב. במהלך 48 השורות הבאות יתכן ותלמדו למה כדאי או לא כדאי לכם להשתתף בפרויקט הנ"ל בשנה הבאה:

1. פרויקט 48 שעות מהווה עילה מצויינת לפיטורין. במהלך 48 השעות הללו איבדתי את העבודה שלי.  (זה בסדר, נו הארם דאן)

2. המורה שלי לעריכה, הקטור, מפרגן לי לאללה וחושב שאני עורכת תותחית. בכך הוא קנה אותי, ושנה הבאה אני ממשיכה ללמוד אצלו פוסט. האמת, טרם החלטתי אם זו הסיבה או שמא החגורה הורודה שלו שהוא מסרב להחליף איתי בעד פרט ורוד אחר. אם אשאר בקרבתו ואמשיך לנדנד לו בטוח אזכה בסוף לקבל אותה. הקטור, בחייך, זה כולה ברטר לחגורה, לא החלפת נדרים בחופה!

3.  קבעון מחשבתי מבחינה יצירתית עשוי להוליד סרט גרוע מאד. כמפיקה בחרתי לשמור על ראש קטן מבחינת התוכן ולתת לחבר'ה האחרים את השרביט על היצירתיות. בתוצר המוגמר (שהשתנה ללא הרף) הדיאלוגים היו שנונים. כל השאר פחות. מזל שהיה לנו עורך תותח (דן קשאני, א.ק.א איש השקית)

4.  אנשים שצעירים ממך ב-3 שנים אבל מנטלית מבוגרים ממך ב-50 יגרמו לך לרצות לדקור מישהו. תעשה איתם קולנוע רק אם הם צעירים ממך מנטלית ב-20 שנה ביחס לגיל הכרונולוגי שלך, ונמצאים בגיל המנטלי שלך. כלומר, גיל הנזלת המידלדלת.

5. כשאתה מקים תאורה של 7 נורות (משהו באיזור 10 קילו-ואט) במשך 7 שעות אל תתפלא שחם לך.

6. קשה לשלוט על ניצבים בנחמדות. צריך להיות כלבה, להטיל עליהם מרות ואימה, למרות שרוב הניצבים שגייסנו היו מקסימים ומדהימים וקשובים.

7. I get by with a little help from my friends. מעגל החברים שלי בהחלט הועיל לנו המון בלהוציא את הסרט הזה לפועל. תודה לבועז רימר, שמעון ראיצ'יק ורן גרינפלד שבאו ונתנו אחלה עבודה במשחק. לארתור מירוזיאן, ליאור בורלא ושירי כפתור שבאו בכוונה לעזור וניכוו ע"י סנוביות; אל תדאגו, זכיתם לקרדיט בסרט!

8. חמישה רדבולים ליום אכן מותירים אדם ער לזמן רב.

9. אוכל זה לא באמת דבר נחוץ, אפשר גם לחיות על אדרנלין.

10. במהלך התעסקות עם טופסולוגיה הייתי צריכה להחתים כל אחד ממשתתפי הסרט - אם ברמת הקאסט או ברמת הצוות, על טופס שמשחרר את החותם מכל זכות או דרישה כל שהיא כלפי הסרט. לחזור 50 פעמים על המשפט "הטופס שאתה עומד לחתום עליו, משמעותו שאין לך שום זכויות כלפי הסרט, לא תוכל לדרוש תשלום בעבור השתתפות בו ובמידה של פציעה לא תהיה לך שום דרישה כספית בעדה." גרם לי להתפלא איך למען השם אני חתמתי על הטופס הזה. שלושה אנשים דרשו לקרוא את המסמך עליו עמדו לחתום, אחת סירבה ולבסוף לא השתתפה בסרט.

11. אפרופו סירוב, מאחר ומדובר בצוות חברים קרוב, להבא מומלץ להשכיל שלא לדחוק לפינה אדם רק כדי שיסכים לבצע דבר מה. כמה חבר'ה נפלו עליה בנסיון לשכנע אותה לחתום לחתום לחתום בשיטות מכירה שלא יביישו חברת כבלים/סלולאר/פיננסים אכזרית. מיותר לציין שהסיפור הסתיים בדמעות והרבה רגשות מעורבים.

12. ספינינג זו דרך נפלאה להוציא אגרסיות ויאוש. ניצלתי שעות מתות לספינינג וקללות.

13. ע. הפקה זה דבר חשוב לבל יתואר. בן אשחר, עוזר ההפקה המאולתר שלי ליום הצילומים הראשון, עשה עבודה מדהימה. הרצתי ורוצצתי אותו ממקום למקום והוא לא התלונן אפילו פעם אחת. שאפו.

14. מפיקה שצריכה להתמודד עם ילדה בת 17, שלא תתפלא שהילדה שונאת אותה לפחות כמו את אימא שלה (במיוחד כשהמפיקה אומרת לה שבלי אישור מאימא היא לא יכולה להצטלם.)

15. שינה היא דבר מיותר. אפשר לחיות  על אדרנלין.

16. בכל בניין בתל-אביב יש את השכן הדפוק, המרושע, המשוגע והמטומטם שהורס לכולם את החיים. בבניין בו גדלתי היה את ברקוביץ' מקומה ראשונה שהיה צועק עלי ועל אחיי בילדותינו והטיל בנו אימה עד כדי כך שלמדתי שאת דלת הכניסה אף פעם לא משאירים פתוחה ובחצר האחורית לא ניתן לשחק. בגיל ההתבגרות לימד אותי כי אין להתמזמז בכניסה לבניין, זה יעלה לי בשפריץ של מים, ולא בשפריץ רצוי אחר. בבניין בו צילמנו היה מדובר באשה מזדקנת בת 50 ומשהו לערך, מרוקאית עם ציצים נפולים שמגיעים לברכיים ויכולות התנסחות של חציל בשק תפוחי אדמה (וואו, זו המטאפורה הכי גזענית שהצלחתי להגות בחיי, וזה כולה ירקות). לה ולבעלה דוד, כל-כך כאב שקיבלנו את האישור לצלם במקלט של הבניין שהם עשו ככל יכולתם כדי להרוס לנו את הסט. ציצי-נפול שפכה עלינו מים במטרה שנתחשמל למוות, דוד ירד במדרגות והחליק על המים, החל לדמם וסרב לעזוב את הסט עד שוידא שכל אחד מאיתנו הודבק באיידס. ציצי-נפול איימה עלי ברצח, והגנים המזרחיים המזעריים מאד מאד מאד שלי (צאצאית של יוסף קארו וזה) החלו לזלוג עד כדי סינון "יו וואנט אה פיס אוף מי, ביץ'?", דוד שמר על שתיקה מופתית בכל פעם שהיה אקשן והתחיל לצרוח "יאללה יאללה יאללה עופו לי מהבניין" לאחר עשר שניות. אף אחד בצוות לא השכיל להבין שאם היינו פשוט מציעים להם להשתתף בסרט ככל הנראה הם היו סותמים את הפה. ניחא, הם בכל מקרה לא עוברים מסך.

17. על סט חשוב לעבוד עם אנשים טובים, שמבינים שלפעמים צריך לוותר קצת על האגו לרווחת כולם. למזלנו היו לנו כמה חבר'ה כאלה שנשארו מאחורי הקלעים (למשל, ענת וגיאר, שעזרה עם פרופס, הפקה וניהול הסט)  שיודעים איך כדאי וצריך להתנהל על סט. לא שוכחים אתכם, ומפגרנים המון.

18. "אני רוצה למות" הוא לא משפט גס, סיננתי אותו כל 5 דקות לערך.

19. כל הציוד היקר שבעולם, וכל הצוות המוכשר שבעולם לא יגרמו לסרט שלך בהכרח להיראות יותר טוב. נכון, הפריימים שלך אולי יראו מדויקים, התאורה שלך תיראה טבעית, לא יהיו לך דרופים בסאונד, אבל זה לא יעשה אותך פחות דיק-הד, וירגישו את זה בתוצר המוגמר.

20. המיטה של אחד הבמאים יותר נוחה מהמיטה שלי. 3 שעות שינה בין רביעי לחמישי חשפו זאת בפני.

21. חלק מהצוות שעבדנו איתו היה כל-כך אליסטיסטי, שהם אפילו לא הסריחו מזיעה אחרי הצילומים. חבל, זה סקסי לאללה. עכשיו הם גם אליטיסטיים וגם א-מיניים בעיני.

22. להתברבר 3 שעות וחצי על כך שחומרי הגלם שצולמו אמש ממש ממש גרועים, זה ממש ממש בזבוז זמן. סתמו את הפה, ובואו נמשיך לצלם.

23. לפרוש באמצע, ותבוסתנות ככלל, גורמים לי להרגיש כאילו אני גידלתי ביצים בעוד החבר'ה שפרשו גידלו פות. טיפ לעתיד: בגישה כזו, אל תתפלאו שמזיינים אתכם.

24. כשאת גם מפיקה, גם מצלמת וגם מביימת שחקנים שעושים כמיטב יכולתם להרוס לך את המשך צילומי הסרט, אל תתפלאי אם הסצנה יורדת מהעריכה. עדיף כך.

25. קשרים בתעשיה זה דבר נפלא. הודות לדורון צברי (במאי "מחוברות", התוכנית בה אליזרין משתתפת) התארגנו בשעה 23:00 על לוקיישן חדש אחרי שהלוקיישן הקודם נפל (שוב, צוות שפרש שעשה כמיטב יכולתו להרוס לנו את המשך צילומי הסרט), באולפני אדיט.

26. אולפני אדיט הם מקום מ-ד-ה-י-ם. אני רוצה לעבוד שם. רוצה רוצה רוצה. אוי אלוהים, אני כל-כך רוצה. מצידי שיתנו לי לנקות רצפות, משם הדרך לדיגיטציה, עריכה והשתלטות על העולם בטוח לא ארוכה.

27. רחוב לבונטין זה לא רחוב ברזילי.

28. כשאני עוטה לראשי מסכת ארנב ענקית אני כוסית הרבה יותר.

29. אם אין משפחתי לי, מי לי. ב-2 לפנות בוקר של ליל חמישי, עת התיישבנו לערוך את החומרים שצולמו עד כה, אימא שלי הרימה אלי טלפון בהול להגיע לאיכילוב. אבי חטף התקף אסטמה חמור ונאלצתי לבלות איתו את כל הלילה במסדרון מעופש בפנימית כ' (כושלאמא). אבא שלי, בניגוד לשאר המשפחה, הבין את המצב בו הייתי נתונה והחליף אתי - אני ישנתי במיטת החולה ואבי על הכורסא הלא נוחה.

30. האחיות והאחים של איכילוב בחדר המיון הם אנשים לא אדיבים. כשהגעתי לחדר המיון עוד הייתי בפאזת המפיקה. אבא שלי ביקש כוס מים, ואף אחד לא טרח להגיש לו אחת במשך 10 דקות כי כוווווולם היו עסוקים בלשבת בפייסבוק ולהביט בתמונות של איזו אחת שהשריצה לא מזמן ילד. רק אחרי שצרחתי עליהם שפייסבוק זה נורא נחמד, אבל יש להם עבודה לעשות, טרחו להחיש מים לאבי המשתנק.

31. האחיות והאחים של איכילוב בפנימית כושלאמא גם לא נחמדים. כשהתעוררתי בבוקר יום ו' וידעתי שתוך שעה וחצי עלי לחזור לסט לצילום הסצנה האחרונה, וגיליתי שאין בכוונתו של אף אחד להגיע לבית החולים להחליף אותי, הגיעה התמוטטות העצבים. יש לי סצנת סיום לכתוב, לא עישנתי סיגריה קרוב ל-6 שעות ובאופן כללי הייתי מאד מאד עייפה (בתחילת אותו השבוע הכרתי בחור מהמם שהדיר שינה מעיני מידי לילה). כשהתחלתי לצרוח ולבכות על אימא שלי בטלפון ובאופן כללי על כל אדם שהיה ברדיוס ה-10 מטרים שלי, האחיות הפטירו שכנראה איני מבינה שאבי הוא זה שמאושפז, ולא אני. אבא שלי ציווה עלי להסתגר בשירותים ולעשות שאכטה לפני שאשתגע. אחרי שעישנתי סיגריה ונרגעתי כתבתי את סצנת הסיום הכי מגניבה בעולם.

32. איכילוב זה חור חור חור חור. עד שהבנתי איך יוצאים משם, הספקתי לעשן עוד 5 סיגריות.

33. הבית של זרוב מטונף כמו שלי. זה גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.

34. ללבוש את אותם בגדים במשך יומיים, ספוגי זיעה ומחלות, זה לא כ-ז-ה נורא.

35. לפעמים לוקיישנים מדהימים נמצאים ממש מולך. מול הבית של זרוב בר"ג יש גבעה מגניבה, טיפסנו עליה והצילומים שם יצאו סופניים.

36. ספאנקים בטוסיק זה כיף, אבל את זה ידעתי גם לפני. תודה לך ניצב יקר!

37. טמבור יכול לשמש כאחלה פרופס לדם, במיוחד אם הדם ורוד. סצנת הסיום למעשה כללה את הוצאתה להורג של זרוב, באמצעות סקילה. סקילה זה נפלא. לה לה לה.

38. פרויקט 48 שעות בקיץ יכול לגרום לסרטן העור. חבל שחתמתי על מסמך שמשולל ממני כל אפשרות לתבוע ממישהו כסף.

39. לעצור ולנוח זה דבר נפלא. אחרי שסיימנו לצלם את הסצנה האחרונה קפצתי למאראבו, שם זכיתי לארוחה מפנקת על חשבון ערוץ 10.

40. עריכה זה דבר נורא. כל בישי-המזל בעולם יקרו לך בזמן העריכה. הדיגיטציה תמיד מתעכבת, הרינדור לוקח שנים, והאקספורט - הו האקספורט! המחשב תמיד יקרוס באמצע, זה יקח הרבה זמן וזה יגרום לך למרוט את כל שערות ראשך גם אם אתה לא סובל מטריכוטילומניה.

41. ביום ששי אחה"צ כבישי תל-אביב פתוחים. כל הפרובינציה סיימה לחפש חניה לשווא בתל-אביב, לעבור באור אדום בכל צומת אפשרי וללכת לאט בשינקין, מה שאפשר לנו להגיע לסינמטק בזריזות.

42. השנה לא זכיתי להינות מהרגע בו אני יושבת בחוץ אחרי ההגשה של הסרט ולהסתכל במפגרים כמוני שועטים בריצה לעבר תיבת ההגשה. מילא, אולי בשנה הבאה.

43. אם לא ישנת זמן רב, סביר להניח שתיתקל בחפצים. יש לי שטף דם בשלל צבעי הקשת כדי להזכיר לי שספות זה כואב.

44. בסינמטק יש בעית אוחצ'יזם קשה. רציתי לצלם את כל הטפסים של הפרויקט כדי שישאר לנו עותק מהכל, כשניגשתי למודיעין ישבה שם אחת היסטרית שהתעצבנה מזה ששואלים אותה כל הזמן שאלות. זרוב ואני עמדנו כעלמות חן חמודות והמתנו בסבלנות שיתפנה אלינו. כששם לב לקיומנו שאל בעצבים "מה אתן רוצות?!", הסברתי לו שלהיות אדיב לא יהרוג אותו וארשת פניו השתנתה מעט, כאילו הבין שהוא אכן מתנהג בצורה לא הולמת - בין אם כעובד של הסינמטק, או כבן-אדם באופן כללי. שאלתי אותו אם יש מכונת צילום בסינמטק, הוא אמר שהוא לא יודע ושנלך לשאול את אחראי המשמרת שיושב במזנון ואוכל פסטה. אף אחד לא אכל פסטה במזנון. האוחצ'ה פשוט שיקרה בלי להניד עפעף. איזה בת זונה אוכלת בתחת.

45. הסינמטק זה חרא בכל מקרה, אין להם פופקורן. מה זה השטויות האלה. אליטיזם אעלק.

46. גילה אלמגור אשה קטנה, אך מרשימה במציאות. מה היא עשתה בסגירת הפרויקט 48 שעות? אינני יודעת.

47. אחרי ההגשה ישבנו ברכב של מעיין וצפינו בסרט. דור היה מאוכזב מאד ואילו אני הייתי מאושרת עד הגג. התוצר המוגמר של עבודה מוטרפת של 48 שעות היה מופלא בעיני. אילו היה מדובר בתוצר מוגמר של 48 ימים, או אפילו 5 ימים - סביר להניח שהייתי מאוכזבת. יצא לנו סרט קליל, מצחיק, סקסי ו-ורוד במיוחד.

48. זו היתה אחת החוויות המדהימות בחיי. לא אשכח אותה בחיים. היה לי צוות מדהים לעבודה. כל אחד מצוות הגרעין - דור, זרוב ודן, הוא אדם רגיש ואינטליגנט ויצירתי. לא הייתי מחליפה את הצוות הזה בעד שום דבר בעולם. כל אחד נתן את הנשמה ו-200% מהאנרגיות שלו. היה לנו כיף מאד לעשות את הסרט הזה, והדבר ניכר בתוצר הסופי.

את אחורי הקלעים של הפרויקט הזה סביר להניח שתזכו לראות ב"מחוברות" בעוד זמן מה בהוט3, תזכו לגלות איך אנשים יפים מצליחים להתכער תוך 48 שעות של חוסר שינה, חוסר אוכל וחוסר מין.

את ההקרנה של הסרט שלנו, "הצינוק", יהיה ניתן לראות באתר "מאקו" החל מתחילת יולי וביום ד', ה-8.7 ב-20:00 בסינמטק תל-אביב. העלות 25 שקלים בלבד. אנחנו נהיה הסרט הרביעי שמוקרן. תבואו, יהיה ורוד.

Edited: יוני 25, 2009

עזרו למיכל לצאת לחופשה בתל-אביב, פרק 3

הידד, היאח. הנה עוד מישהי שהיתה רוצה להצטרף איתי לחופשה בבלוק!

כל התמונות צולמו ע"י נעמן סתוי, כפרה עליו, ותמונות נוספות שצילם הנ"ל ודור גרבש ניתן לראות כאן, התמונות צולמו במסיבת המפלצות בשבוע שעבר במחוגה. היה לוהט.

Edited: יוני 5, 2009