סיוט ברחוב יונה הנביא

יש לי בעיה כזו שאני סובלת רק מסיוטים בלילה. אין לי חלומות טובים או ניטרליים -רק סיוטים. את כל הפחדים שאני מדחיקה היטב במהלך היום אני מעלה באוב בלילות בין 6 שעות ל-12 שעות שינה. אני מאד אוהבת לישון, בשבילי לילה עם פחות מ-10 שעות שינה הוא פשוט לא לילה. הסיוטים שלי התחילו בגיל 17 בערך, קצת אחרי שעזבתי את הבית של ההורים שלי. אני זוכרת שהחלומות הראשונים היו על בגידות ותחושות חוסר אונים בלתי נסבלות. התקופה היחידה שבה לא היו לי סיוטים היתה כשהחלטתי בפעם האחרונה שאני מפסיקה לעשן לחלוטין ובכל הלילות הייתי חולמת שאני מעשנת ג'וינטים ושאני מסטולה מהתחת ויש מסיבות ויש מוסיקה וכולם נהנים ואלה היו החלומות הכי נפלאים והכי מתוקים שהיו לי אי פעם. חשוב לציין שמאז חזרתי אבל הפסקתי שוב באופן טבעי ומרצון אבל החלומות האלה לא חזרו על עצמם. רק נשארו סיוטים.

רוב הסיוטים שלי נעים בין דברים מאד טבעיים לחלום עליהם - מלחמות, חייזרים, אלימות, פשע, איחורים לעבודה או ללימודים… בלילה בין רביעי לחמישי חלמתי למשל על כמה דברים ביחד - חלמתי שאני צריכה להגיע ללימודים ב-9:30 (כפי שאכן היה בחמישי בבוקר) אבל בדרך האוטובוס לא מגיע (למרות שאני בכלל רוכבת על אופניים ביומיום) ושוכחת הכל בבית, ומבקשת מבועז לאסוף אותי - ואז אני מגיעה הביתה. בכל חלום בו אני מגיעה הביתה, פורצים לי אליו. יש דלת אחורית שלא באמת קיימת במציאות היומיומית אבל בחלומות שלי היא קיימת, והיא רופפת וככה פורצים לי לבית. בחלום הזה לשם שינוי לא גנבו כלום, אבל ממש בילגנו הכל. לפעמים כשיש לי בלגן בבית אני חולמת שפורצים לי הביתה וגונבים הכל אבל על הדרך גם מנקים. 

החלומות שהכי מטרידים אותי הם כשחייזרים משמידים את כולנו. בפעם האחרונה שחלמתי על זה מתי מקרן לייזר חייזרית הישר אל התודעה של הערות. החלומות האלה נוטים ללוות אותי כל היום ולפעמים אפילו יותר. המכנה המשותף של כל החלומות שלי הוא חוסר האונים. מה אני אמורה לעשות כשאני מגיעה הביתה ומגלה שפרצו לי? מה אני עושה כשאני מגלה שחבר שלי בוגד בי? מה אני עושה כשאיראן יורה עלינו טילים? מה אני עושה כשחייזרים משמידים בקרני לייזר את כל דבר העומד בדרכם? מה עושים כשהשיניים שלך נופלות?

בלילה האחרון חלמתי שיש לי גשר בשיניים, על אף שגשר כבר אין לי קרוב לעשור. תמיד זו אותה תבנית ואף פעם אני לא זוכרת שזה חלום כשאני חולמת. אני עוקרת לעצמי את הגשר באמבטיה של ההורים שלי, בדיוק כפי שעשיתי לפני 10 שנים עם הגשר בשיניים התחתונות. בשתי השיניים הקדמיות זה עובד נהדר. ואז בשלב הזה של החלום תמיד משהו משתבש בצורה כזו או אחרת. הפעם אני מגיעה אל השן ליד השיניים הקדמיות ואוחזרת בברזל ולפתע אני אוחזת בידי צינור אדום ורופף שמחבר בין החניכיים שלי לשן שלי, והצינור הזה מפזר סביבו בריכה שלמה של דם ושומן. אני ממש נלחצת ומנסה להחזיר את הצינור הזה לתוך החניכיים, שככל שאני דוחפת אותו יותר פנימה הוא מתקשה, ואני לא מבינה איך צינור כזה ארוך יכול להיכנס לתוך ראש כזה קטן. אני מחזירה בסופו של דבר את השן למקום וכל העסק נראה מוזר. אני אומרת לעצמי שכדאי ללכת לרופא שיניים ועוברת לסיוט הבא…

אני זוכרת שקצת לפני שהסיוטים שלי התחילו החלטתי להתעסק לעצמי עם המוח. לא מדובר בסמים קשים, על אף שזה היקש מתבקש. אני מניחה שהרבה מאד אנשים מכירים את המונח לוסיד דרימז. מונח שסובב את הסרט "ונילה סקיי" המדהים (עם פסקול מדהים עוד יותר). מי שלא מכיר את המונח, מדובר ביכולת שלך לשלוט על החלומות. אני זוכרת שעשיתי את כל הדברים שנדרשו עד שהגיע היום המיוחל שהצלחתי לשלוט לעצמי על החלומות. הרעיון הוא מאד פשוט, ישנם כמה עקרונות. קודם כל לשאול את עצמך מס' פעמים ביום "האם אני חולם?" הרי אנחנו יודעים להבדיל בין מציאות לחלום, ולכן תמיד התשובה תהיה לא. ברגע שמתרגלים את המשפט הזה מספיק הוא גם מתחיל להופיע בחלומות. בהתחלה תמיד הייתי עונה לעצמי שאני לא חולמת, על אף שהייתי חולמת. השלב השני היה שלב העוגנים. הייתי מדי יום מתעדת את החלומות שלי ביומן ומסמנת בעיגול את הדברים שחוזרים על עצמם. למשל, וזו עובדה ידועה בחלומות אך סוגיה לא פתורה, שמכשירים חשמליים לא פועלים טוב בחלומות. הפעלת מחשב ועלה רק דוס? כנראה שאת חולמת. הפעלת נורה אבל כלום לא קורה? כנראה שאת חולמת. הסתכלת בשעון וראית שהשעה 98:52 ולא הבנת ואז הסתכלת שוב וראית שעכשיו 32:84? כנראה שאת חולמת. הסתכלת על שלט רחוב מואר ולא הצלחת להבין כלום ממה שכתוב עליו? כנראה שאת חולמת. עוגן נוסף שנתליתי עליו היה העובדה שלעתים בחלומות לא הייתי רואה טוב בעין ימין, שהכל היה נהיה מטושטש בד בבד הייתי צריכה להרגיל את עצמי שברגע שמכשיר חשמלי מתפקד בצורה לקויה או שעיני הימנית לא מתפקדת טוב, עלי לשאול את עצמי האם אני חולמת. אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה - היה לי חלום קבוע, גם הוא לא חיובי במיוחד, שם אני בורחת ממישהו ומתחבאת בגן מאיר שמלאה בחלקי מכוניות ישנים ומתחבאת בהם. תמיד באיזשהו שלב העין הימנית שלי היתה מפסיקה לראות טוב. אני זוכרת שאני מתחבאת בתוך מכונית ישנה עם חלונות עגולים והעין שלי מפסיקה לתפקד כהרגלה. שאלתי את עצמי האם אני חולמת ועניתי שכן. באותה השניה הפכתי לציפור והמראתי למעלה ועפתי במהירות מסחררת סביב כל העולם בלי יכולת לשלוט על זה. אמרתי לעצמי להתעורר והתעוררתי. בחלומות הבאים זה כבר נהיה קל יותר. את רוב החלומות הצלולים שלי ניצלתי כדי להפוך את העולם למקום שבו כולם רק צוחקים ושמחים ועפתי ממקום למקום כל הזמן. הייתי מחליפה סצינות בחלומותי בהרף עין למה שרק הייתי רוצה. ואז התחילו הסיוטים על הבגידות ועל חוסר האונים. לא הצלחתי להביא את עצמי למצב בו אני יכולה לשלוט על החלום, אינני יודעת למה. כל לילה הייתי חולמת את אותו החלום, בכל לילה היתה שם אשה אחרת. אחרי כן עברתי לגור לבד בשינקין והסיוטים נפסקו לכמה חודשים. הסיוטים חזרו כמה חודשים אחרי שעברתי לדירה הנוכחית שלי ליד הים. מאז אני לא מצליחה לצבור שליטה מחודשת על החלומות שלי וזה מאד מעיק. זה הופך את כל הקונספט של השינה לדבר מדכא. הייתי רוצה לקחת גלולה כזו שתגרום לחלומות להיעלם, כי עם סיוטים כאלה כל כך הרבה זמן עדיף שחוסר התודעה תהיה ריקה לחלוטין.

המציאות גם ככה לא מי-יודע-מה, אז תחליטו - או שחרא פה או שחרא שם.

people like this post.

Like 

Edited: אוקטובר 31, 2008