טוויטר
בהיעדר כח משיכה
בזמן שראינו במטושטש את בני האדם והכלבים והמכוניות ברחוב מתעופפים אל האוויר, עוד היינו עסוקות בהתגברות על הכאב שחשנו בראש. הבטנו למטה שהיה בעצם למעלה והרצפה הייתה עירומה לחלוטין בזמן ששאר הרהיטים היו פזורים סביבנו. תחילה זחלנו על התקרה כדי להציץ בחלון ולראות מה קרה. מוזר פתאום להביט מטה שהוא בעצם השמיים ולשמיים אין באמת סוף וכל זה בכלל בלי מעקה.
אימי זחלה למטבח, הוציאה מן המקרר בקבוק שמפניה והחליטה שהגיע הזמן לחגוג.
"אם חיים על התקרה לפחות להתפכח עם אלכוהול!” אמרה בבלבול מהול בשמחה. היא פתחה את הבקבוק והניפה אותו מעל ראשה כדי ללגום אך שום נוזל לא יצא החוצה. היא הביטה בבקבוק ולא הבינה.
"את צריכה לשים את הבקבוק מתחתייך.” אמרתי לה.
היא הורידה את הבקבוק תחתיה והיין המבעבע החל להתיז בפניה. שערה נרטב והיא ביקשה לגשת לחדר האמבטיה להתנקות בזמן שהתגלגלה מצחוק ליד הנורה שהיתה מוטלת על התקרה. היא זחלה לכיוון חדר האמבטיה והציצה מבעד למשקוף שהיה גבוה לה מדי מכדי שתוכל לטפס עליו לתוך החדר.
בחדר האמבטיה שפופרת האמבטיה הביטה באימי, כאילו קוראת לה לשטוף את פניה אבל הברזים היו רחוקים מדי.
"מה אני אעשה?” היא שאלה אותי.
"תנסי להחזיק בשפופרת ולטפס למטה.”
אימי נעמדה על רגליה ואחזה בשפופרת והחלה למשוך את עצמה. השפופרת נקרעה ממקומה מפילה את אימי על התקרה ושערה רטוב וראשה כואב מפגיעת השפופרת וצחוקה המתגלגל התחלף לבכי.
"מיכל, מה נעשה?” היא שאלה אותי כילדה אבודה.
התיישבתי בפינת התקרה מאגפת את ברכיי לגופי ולא יודעת מה לענות.
צ'וצ'ו שסיימה לאכול את שאריות הדוגלי שהתפזרו על התקרה הייתה צמאה ונכנסה לשירותים, ליקקה מהתקרה את נתזי הניאגרה. תהיתי באותו הרגע איך אוכל לעשות צרכים אם השירותים נמצאים למטה, שהוא בעצם למעלה.
הבטתי שוב מהחלון ובניינים בניינים החלו לעזוב את האדמה ונופלים לאבדון אבל בעצם מתעופפים להם לאינסוף של שמיים כחולים.
תהיתי היכן אבי ואחיי כעת. כל הטלפונים בבית התרסקו על התקרה והטלפון של הבית היה תלוי באוויר, שפופרתו הסתובבה מעלי בספירלות. בחוץ העצים נותרו נטועים במקומם, שורדים כל תנאי של מזג אוויר.
הבניין החל להשמיע את סדקיו הנוצרים מהאדמה. התקרבתי לאימי ואחזתי בירכיה והתחלתי לבכות. נזכרתי בכל הפעמים כשהייתי קטנה שנכנסתי מתחת לחולצתה של אימי, מייחלת לחזור להיות בפנים. נזכרתי בפעם ההיא ששאלו אותי בגן אם ההורים שלי מכים אותי, ועניתי שלפעמים, וכשסיפרתי זאת לאימי היא הכניסה לי סטירה מצלצלת. גם נזכרתי ביום ההולדת ההוא שבלעתי הרבה כדורים והיא התעלמה ממני וביום למחרת אמרה שהכל אצלי בסדר. נזכרתי ואצרתי כל רגע, בזמן שהבניין התנתק במקומו והחל ליפול לשמיים הכחולים, בו אימא שלי השתגעה והפסיקה לצאת מהמיטה.
"קר לי, קור כזה של פחד.” היא אמרה לי. הלכתי לחדר השינה ולקחתי את שמיכת הפוך שלה והנחתי אותה על כתפיה.
הצטרפתי אליה מתחת לפוך וחיבקתי אותה ועצמתי עיניים ואמרתי לה שזה הסוף, וזה לגמרי בסדר.
Edited: ינואר 21, 2009