המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

1. 

   אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

   היידרו.

2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
4. 3 חפיסות סיגריות.
5. פיצה קפואה.
6. 2-3 בקבוקי קולה.
7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
8. טייק אוואי סושי.
9. רדבולים.
10. בירות.
11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

• Human Nature (הטבע האנושי)
• Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
• Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
• Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
• Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

• The Big Lebowski
• No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

• Jackie Brown
• Reservoir Dogs
• Pulp Fiction
• Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
• Kill Bill 1+2
• לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

• Clockwork Orange (התפוז המכני)
• The Shining
• 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

• Wild at Heart
• Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

• Oldboy (שבעה צעדים)
• Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

• Spirited Away
• Hawl's Moving Castle
• Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

• Mutant Aliens
• Cecil B. Demented

כל השאר:

• ההזיה - I Heart Huckabees
• הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
• הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
• הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
• הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
• הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
• הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

• אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
• חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
• שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

Edited: ספטמבר 25, 2009

ווהו! סרט עם שוודיות!

חברי הטוב, עופר פדות, שלומד איתי יחד ב"מנשר", נכנס לתחרות "קרן רותם מוריה". מי שלא מכיר - "קרן רותם מוריה" היא קרן שהוקמה כדי להנציח את שמו של רותם מוריה ז"ל שנרצח בפיגוע הטרור בטאבה ב-2004. הקרן שמה לעצמה מטרה לקדם סרטים של יוצרים מבריקים כאות הערכה לאהבתו הרבה של רותם לסרטים. כעת הקרן עולה בשיתוף עם פליקס בתחרות סרטים בז'אנר מד"ב, פנטזיה ואימה ועופר נמנה בין המתמודדים. המתמודד שיקטוף את הפרס הראשון יזכה ב-7,500 (שביום טוב מהווים רבע משכר הלימוד שלנו לשנה אגב). הסרט של עופר מבין סרטי הגמר שלנו השנה היה הכי מוצלח בעיני (ובעיני רבים אחרים) עם גימור מושלם בכל מה שנוגע לעריכה. למעשה היה זה הסרט הראשון שראיתי מבין כל סרטי הגמר שלנו והוא היה כל כך מוצלח שהרגשתי ממש מחורבן עם הסרט שלי ולא הייתי מוכנה להראות אותו לאף אחד עד הרגע שבו שהרגשתי שהוא מושלם ברמת העריכה. הייתי שמחה אם תוכלו לעזור לעופר, להקליק ולהצביע (את דעתכם הכנה כמובן ואם דעתכם דומה לשלי מה טוב). עופר ואני נעריך את זה מאד, ויתרה מכך מקווים שתהנו מהסרט בטירוף. הסרט בכיכובם של אהוד איתן החתיך ההורס ויוהנה השוודית (אין צורך בעוד סופרלטיבים אחרי השוודית בחיי).

כדי להצביע לעופר ניתן להקליק כאן - http://www.flix.co.il/tapuz/rotemfund/showVideo.asp?m=3378687

תודה רבה לכל מי שישקיע 6 דקות וחצי מזמנו כדי לצפות ולהבין כמה באמת החבר'ה של "מנשר" מוכשרים (וחתיכים). מי שאגב רוצה לעזור ולקדם - בתחתית הדף תוכלו למצוא את הקישור "sharing is sexy" ולהפיץ לחבריכם בפייסבוק או בטוויטר, כמו כן תוכלו סתם להדביק את הקישור במייל, לחברים שלכם בפייסבוק או על קירות בעיר. כל קישור הוא ברכה.

Dimensional Meltdown

Edited: ספטמבר 24, 2009

Real Babe - סרט הגמר שלי

ווה! נראה כי הלילה אני מפציצה בוידאוים נוצצים. בשעה טובה סרט הגמר שלי לשנה א' במנשר עלה לאוויר והנה הוא כאן מוצג בפניכם. שיחקו בסרטי עידו הראל, פרוזן מאי, שולץ האיום ואמי היקרה שתחיה. אני רוצה להודות (וזה עוד לפני האוסקר!) מקרב לבי לכל החברים שלי שבאו, תמכו ועזרו - נתי כהן שעזר לביים, גל קוצקי שהפיק, יוני רובינס שצילם, דוגמן ושלג שערכו, רון שושני שהתנדב לחלוטין להשתתף וצילם את תמונות הסטילס המקסימות, רועי קלבו על המשחק והתאורה (ואהוד איתן גם!), שירה, יסמין, ארתור, שרון, דייב, לאון, יהודה, אסיף, שאול, בועז, אריה, ברנץ, אחי יהונתן וכל מי שעזר בדרך על מנת שהסרט הזה יצא לפועל. כמו כן תודה ענקית למפיקה האמיתית של הסרט שבאה ושמה את הכסף על השולחן, הלא היא סבתי המדהימה. עכשיו דמיינו את האשה הזו, במרומי גיל ה-82, רוקדת כמו טום קרוז בסצנה האחרונה של "רעם טרופי"!

כבו את האורות. שקט באולם. כבו את הפלאפונים.

Edited: אוגוסט 13, 2009

"הצינוק" / צוות זרוב, מתוך פרויקט 48 שעות

לאור החיפושים המתרבים בגוגל אני מצרפת בזאת את הסרט המטופש ביותר שנוצר בהיסטורית פרויקט 48 שעות וכמו כן זוכה פרס סרט הקאלט לשנת 2009, כפי שהופיע במחוברות אתמול. תהנו, ואל תגידו שאי אפשר למצוא את זה ברשת, אלא "למה לעזאזל זה נמצא ברשת?!".

הסרט בכיכובה של… וול, זרוב. ביימו דור גרבש וארי פינס, דן קשאני ערך ואני הפקתי. כמו כן השתתפו בועז רימר כבני מצליח, שר ללא תיק, שמעון ראיצ'יק ורן גרינפלד כשוטרים הערס והגיי בהתאמה.

Edited: אוגוסט 13, 2009

48 דברים שלמדתי ב-48 שעות

משחלף שבוע מסיום פרויקט 48 שעות סיימתי לעכל את מה שעבר עלי באחד מהיומיים המטורפים שחוויתי בחיי.  למי שלא יודע, פרויקט 48 שעות הוא תחרות בינלאומית בה מתאגדים לצוותים ועל כל צוות לעשות סרט תוך 48 שעות - כתיבת תסריט, צילום הסרט, עריכה והגשה. את הפרויקט תחילה התעתדתי לעשות עם חברים מהלימודים, אבל מאחר שהתמהמהנו על שם קבוצה איחרנו את מועד ההרשמה. אי לכך, הצטרפתי לצוות של חברתי הטובה אליזרין - צוות זרוב. במהלך 48 השורות הבאות יתכן ותלמדו למה כדאי או לא כדאי לכם להשתתף בפרויקט הנ"ל בשנה הבאה:

1. פרויקט 48 שעות מהווה עילה מצויינת לפיטורין. במהלך 48 השעות הללו איבדתי את העבודה שלי.  (זה בסדר, נו הארם דאן)

2. המורה שלי לעריכה, הקטור, מפרגן לי לאללה וחושב שאני עורכת תותחית. בכך הוא קנה אותי, ושנה הבאה אני ממשיכה ללמוד אצלו פוסט. האמת, טרם החלטתי אם זו הסיבה או שמא החגורה הורודה שלו שהוא מסרב להחליף איתי בעד פרט ורוד אחר. אם אשאר בקרבתו ואמשיך לנדנד לו בטוח אזכה בסוף לקבל אותה. הקטור, בחייך, זה כולה ברטר לחגורה, לא החלפת נדרים בחופה!

3.  קבעון מחשבתי מבחינה יצירתית עשוי להוליד סרט גרוע מאד. כמפיקה בחרתי לשמור על ראש קטן מבחינת התוכן ולתת לחבר'ה האחרים את השרביט על היצירתיות. בתוצר המוגמר (שהשתנה ללא הרף) הדיאלוגים היו שנונים. כל השאר פחות. מזל שהיה לנו עורך תותח (דן קשאני, א.ק.א איש השקית)

4.  אנשים שצעירים ממך ב-3 שנים אבל מנטלית מבוגרים ממך ב-50 יגרמו לך לרצות לדקור מישהו. תעשה איתם קולנוע רק אם הם צעירים ממך מנטלית ב-20 שנה ביחס לגיל הכרונולוגי שלך, ונמצאים בגיל המנטלי שלך. כלומר, גיל הנזלת המידלדלת.

5. כשאתה מקים תאורה של 7 נורות (משהו באיזור 10 קילו-ואט) במשך 7 שעות אל תתפלא שחם לך.

6. קשה לשלוט על ניצבים בנחמדות. צריך להיות כלבה, להטיל עליהם מרות ואימה, למרות שרוב הניצבים שגייסנו היו מקסימים ומדהימים וקשובים.

7. I get by with a little help from my friends. מעגל החברים שלי בהחלט הועיל לנו המון בלהוציא את הסרט הזה לפועל. תודה לבועז רימר, שמעון ראיצ'יק ורן גרינפלד שבאו ונתנו אחלה עבודה במשחק. לארתור מירוזיאן, ליאור בורלא ושירי כפתור שבאו בכוונה לעזור וניכוו ע"י סנוביות; אל תדאגו, זכיתם לקרדיט בסרט!

8. חמישה רדבולים ליום אכן מותירים אדם ער לזמן רב.

9. אוכל זה לא באמת דבר נחוץ, אפשר גם לחיות על אדרנלין.

10. במהלך התעסקות עם טופסולוגיה הייתי צריכה להחתים כל אחד ממשתתפי הסרט - אם ברמת הקאסט או ברמת הצוות, על טופס שמשחרר את החותם מכל זכות או דרישה כל שהיא כלפי הסרט. לחזור 50 פעמים על המשפט "הטופס שאתה עומד לחתום עליו, משמעותו שאין לך שום זכויות כלפי הסרט, לא תוכל לדרוש תשלום בעבור השתתפות בו ובמידה של פציעה לא תהיה לך שום דרישה כספית בעדה." גרם לי להתפלא איך למען השם אני חתמתי על הטופס הזה. שלושה אנשים דרשו לקרוא את המסמך עליו עמדו לחתום, אחת סירבה ולבסוף לא השתתפה בסרט.

11. אפרופו סירוב, מאחר ומדובר בצוות חברים קרוב, להבא מומלץ להשכיל שלא לדחוק לפינה אדם רק כדי שיסכים לבצע דבר מה. כמה חבר'ה נפלו עליה בנסיון לשכנע אותה לחתום לחתום לחתום בשיטות מכירה שלא יביישו חברת כבלים/סלולאר/פיננסים אכזרית. מיותר לציין שהסיפור הסתיים בדמעות והרבה רגשות מעורבים.

12. ספינינג זו דרך נפלאה להוציא אגרסיות ויאוש. ניצלתי שעות מתות לספינינג וקללות.

13. ע. הפקה זה דבר חשוב לבל יתואר. בן אשחר, עוזר ההפקה המאולתר שלי ליום הצילומים הראשון, עשה עבודה מדהימה. הרצתי ורוצצתי אותו ממקום למקום והוא לא התלונן אפילו פעם אחת. שאפו.

14. מפיקה שצריכה להתמודד עם ילדה בת 17, שלא תתפלא שהילדה שונאת אותה לפחות כמו את אימא שלה (במיוחד כשהמפיקה אומרת לה שבלי אישור מאימא היא לא יכולה להצטלם.)

15. שינה היא דבר מיותר. אפשר לחיות  על אדרנלין.

16. בכל בניין בתל-אביב יש את השכן הדפוק, המרושע, המשוגע והמטומטם שהורס לכולם את החיים. בבניין בו גדלתי היה את ברקוביץ' מקומה ראשונה שהיה צועק עלי ועל אחיי בילדותינו והטיל בנו אימה עד כדי כך שלמדתי שאת דלת הכניסה אף פעם לא משאירים פתוחה ובחצר האחורית לא ניתן לשחק. בגיל ההתבגרות לימד אותי כי אין להתמזמז בכניסה לבניין, זה יעלה לי בשפריץ של מים, ולא בשפריץ רצוי אחר. בבניין בו צילמנו היה מדובר באשה מזדקנת בת 50 ומשהו לערך, מרוקאית עם ציצים נפולים שמגיעים לברכיים ויכולות התנסחות של חציל בשק תפוחי אדמה (וואו, זו המטאפורה הכי גזענית שהצלחתי להגות בחיי, וזה כולה ירקות). לה ולבעלה דוד, כל-כך כאב שקיבלנו את האישור לצלם במקלט של הבניין שהם עשו ככל יכולתם כדי להרוס לנו את הסט. ציצי-נפול שפכה עלינו מים במטרה שנתחשמל למוות, דוד ירד במדרגות והחליק על המים, החל לדמם וסרב לעזוב את הסט עד שוידא שכל אחד מאיתנו הודבק באיידס. ציצי-נפול איימה עלי ברצח, והגנים המזרחיים המזעריים מאד מאד מאד שלי (צאצאית של יוסף קארו וזה) החלו לזלוג עד כדי סינון "יו וואנט אה פיס אוף מי, ביץ'?", דוד שמר על שתיקה מופתית בכל פעם שהיה אקשן והתחיל לצרוח "יאללה יאללה יאללה עופו לי מהבניין" לאחר עשר שניות. אף אחד בצוות לא השכיל להבין שאם היינו פשוט מציעים להם להשתתף בסרט ככל הנראה הם היו סותמים את הפה. ניחא, הם בכל מקרה לא עוברים מסך.

17. על סט חשוב לעבוד עם אנשים טובים, שמבינים שלפעמים צריך לוותר קצת על האגו לרווחת כולם. למזלנו היו לנו כמה חבר'ה כאלה שנשארו מאחורי הקלעים (למשל, ענת וגיאר, שעזרה עם פרופס, הפקה וניהול הסט)  שיודעים איך כדאי וצריך להתנהל על סט. לא שוכחים אתכם, ומפגרנים המון.

18. "אני רוצה למות" הוא לא משפט גס, סיננתי אותו כל 5 דקות לערך.

19. כל הציוד היקר שבעולם, וכל הצוות המוכשר שבעולם לא יגרמו לסרט שלך בהכרח להיראות יותר טוב. נכון, הפריימים שלך אולי יראו מדויקים, התאורה שלך תיראה טבעית, לא יהיו לך דרופים בסאונד, אבל זה לא יעשה אותך פחות דיק-הד, וירגישו את זה בתוצר המוגמר.

20. המיטה של אחד הבמאים יותר נוחה מהמיטה שלי. 3 שעות שינה בין רביעי לחמישי חשפו זאת בפני.

21. חלק מהצוות שעבדנו איתו היה כל-כך אליסטיסטי, שהם אפילו לא הסריחו מזיעה אחרי הצילומים. חבל, זה סקסי לאללה. עכשיו הם גם אליטיסטיים וגם א-מיניים בעיני.

22. להתברבר 3 שעות וחצי על כך שחומרי הגלם שצולמו אמש ממש ממש גרועים, זה ממש ממש בזבוז זמן. סתמו את הפה, ובואו נמשיך לצלם.

23. לפרוש באמצע, ותבוסתנות ככלל, גורמים לי להרגיש כאילו אני גידלתי ביצים בעוד החבר'ה שפרשו גידלו פות. טיפ לעתיד: בגישה כזו, אל תתפלאו שמזיינים אתכם.

24. כשאת גם מפיקה, גם מצלמת וגם מביימת שחקנים שעושים כמיטב יכולתם להרוס לך את המשך צילומי הסרט, אל תתפלאי אם הסצנה יורדת מהעריכה. עדיף כך.

25. קשרים בתעשיה זה דבר נפלא. הודות לדורון צברי (במאי "מחוברות", התוכנית בה אליזרין משתתפת) התארגנו בשעה 23:00 על לוקיישן חדש אחרי שהלוקיישן הקודם נפל (שוב, צוות שפרש שעשה כמיטב יכולתו להרוס לנו את המשך צילומי הסרט), באולפני אדיט.

26. אולפני אדיט הם מקום מ-ד-ה-י-ם. אני רוצה לעבוד שם. רוצה רוצה רוצה. אוי אלוהים, אני כל-כך רוצה. מצידי שיתנו לי לנקות רצפות, משם הדרך לדיגיטציה, עריכה והשתלטות על העולם בטוח לא ארוכה.

27. רחוב לבונטין זה לא רחוב ברזילי.

28. כשאני עוטה לראשי מסכת ארנב ענקית אני כוסית הרבה יותר.

29. אם אין משפחתי לי, מי לי. ב-2 לפנות בוקר של ליל חמישי, עת התיישבנו לערוך את החומרים שצולמו עד כה, אימא שלי הרימה אלי טלפון בהול להגיע לאיכילוב. אבי חטף התקף אסטמה חמור ונאלצתי לבלות איתו את כל הלילה במסדרון מעופש בפנימית כ' (כושלאמא). אבא שלי, בניגוד לשאר המשפחה, הבין את המצב בו הייתי נתונה והחליף אתי - אני ישנתי במיטת החולה ואבי על הכורסא הלא נוחה.

30. האחיות והאחים של איכילוב בחדר המיון הם אנשים לא אדיבים. כשהגעתי לחדר המיון עוד הייתי בפאזת המפיקה. אבא שלי ביקש כוס מים, ואף אחד לא טרח להגיש לו אחת במשך 10 דקות כי כוווווולם היו עסוקים בלשבת בפייסבוק ולהביט בתמונות של איזו אחת שהשריצה לא מזמן ילד. רק אחרי שצרחתי עליהם שפייסבוק זה נורא נחמד, אבל יש להם עבודה לעשות, טרחו להחיש מים לאבי המשתנק.

31. האחיות והאחים של איכילוב בפנימית כושלאמא גם לא נחמדים. כשהתעוררתי בבוקר יום ו' וידעתי שתוך שעה וחצי עלי לחזור לסט לצילום הסצנה האחרונה, וגיליתי שאין בכוונתו של אף אחד להגיע לבית החולים להחליף אותי, הגיעה התמוטטות העצבים. יש לי סצנת סיום לכתוב, לא עישנתי סיגריה קרוב ל-6 שעות ובאופן כללי הייתי מאד מאד עייפה (בתחילת אותו השבוע הכרתי בחור מהמם שהדיר שינה מעיני מידי לילה). כשהתחלתי לצרוח ולבכות על אימא שלי בטלפון ובאופן כללי על כל אדם שהיה ברדיוס ה-10 מטרים שלי, האחיות הפטירו שכנראה איני מבינה שאבי הוא זה שמאושפז, ולא אני. אבא שלי ציווה עלי להסתגר בשירותים ולעשות שאכטה לפני שאשתגע. אחרי שעישנתי סיגריה ונרגעתי כתבתי את סצנת הסיום הכי מגניבה בעולם.

32. איכילוב זה חור חור חור חור. עד שהבנתי איך יוצאים משם, הספקתי לעשן עוד 5 סיגריות.

33. הבית של זרוב מטונף כמו שלי. זה גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.

34. ללבוש את אותם בגדים במשך יומיים, ספוגי זיעה ומחלות, זה לא כ-ז-ה נורא.

35. לפעמים לוקיישנים מדהימים נמצאים ממש מולך. מול הבית של זרוב בר"ג יש גבעה מגניבה, טיפסנו עליה והצילומים שם יצאו סופניים.

36. ספאנקים בטוסיק זה כיף, אבל את זה ידעתי גם לפני. תודה לך ניצב יקר!

37. טמבור יכול לשמש כאחלה פרופס לדם, במיוחד אם הדם ורוד. סצנת הסיום למעשה כללה את הוצאתה להורג של זרוב, באמצעות סקילה. סקילה זה נפלא. לה לה לה.

38. פרויקט 48 שעות בקיץ יכול לגרום לסרטן העור. חבל שחתמתי על מסמך שמשולל ממני כל אפשרות לתבוע ממישהו כסף.

39. לעצור ולנוח זה דבר נפלא. אחרי שסיימנו לצלם את הסצנה האחרונה קפצתי למאראבו, שם זכיתי לארוחה מפנקת על חשבון ערוץ 10.

40. עריכה זה דבר נורא. כל בישי-המזל בעולם יקרו לך בזמן העריכה. הדיגיטציה תמיד מתעכבת, הרינדור לוקח שנים, והאקספורט - הו האקספורט! המחשב תמיד יקרוס באמצע, זה יקח הרבה זמן וזה יגרום לך למרוט את כל שערות ראשך גם אם אתה לא סובל מטריכוטילומניה.

41. ביום ששי אחה"צ כבישי תל-אביב פתוחים. כל הפרובינציה סיימה לחפש חניה לשווא בתל-אביב, לעבור באור אדום בכל צומת אפשרי וללכת לאט בשינקין, מה שאפשר לנו להגיע לסינמטק בזריזות.

42. השנה לא זכיתי להינות מהרגע בו אני יושבת בחוץ אחרי ההגשה של הסרט ולהסתכל במפגרים כמוני שועטים בריצה לעבר תיבת ההגשה. מילא, אולי בשנה הבאה.

43. אם לא ישנת זמן רב, סביר להניח שתיתקל בחפצים. יש לי שטף דם בשלל צבעי הקשת כדי להזכיר לי שספות זה כואב.

44. בסינמטק יש בעית אוחצ'יזם קשה. רציתי לצלם את כל הטפסים של הפרויקט כדי שישאר לנו עותק מהכל, כשניגשתי למודיעין ישבה שם אחת היסטרית שהתעצבנה מזה ששואלים אותה כל הזמן שאלות. זרוב ואני עמדנו כעלמות חן חמודות והמתנו בסבלנות שיתפנה אלינו. כששם לב לקיומנו שאל בעצבים "מה אתן רוצות?!", הסברתי לו שלהיות אדיב לא יהרוג אותו וארשת פניו השתנתה מעט, כאילו הבין שהוא אכן מתנהג בצורה לא הולמת - בין אם כעובד של הסינמטק, או כבן-אדם באופן כללי. שאלתי אותו אם יש מכונת צילום בסינמטק, הוא אמר שהוא לא יודע ושנלך לשאול את אחראי המשמרת שיושב במזנון ואוכל פסטה. אף אחד לא אכל פסטה במזנון. האוחצ'ה פשוט שיקרה בלי להניד עפעף. איזה בת זונה אוכלת בתחת.

45. הסינמטק זה חרא בכל מקרה, אין להם פופקורן. מה זה השטויות האלה. אליטיזם אעלק.

46. גילה אלמגור אשה קטנה, אך מרשימה במציאות. מה היא עשתה בסגירת הפרויקט 48 שעות? אינני יודעת.

47. אחרי ההגשה ישבנו ברכב של מעיין וצפינו בסרט. דור היה מאוכזב מאד ואילו אני הייתי מאושרת עד הגג. התוצר המוגמר של עבודה מוטרפת של 48 שעות היה מופלא בעיני. אילו היה מדובר בתוצר מוגמר של 48 ימים, או אפילו 5 ימים - סביר להניח שהייתי מאוכזבת. יצא לנו סרט קליל, מצחיק, סקסי ו-ורוד במיוחד.

48. זו היתה אחת החוויות המדהימות בחיי. לא אשכח אותה בחיים. היה לי צוות מדהים לעבודה. כל אחד מצוות הגרעין - דור, זרוב ודן, הוא אדם רגיש ואינטליגנט ויצירתי. לא הייתי מחליפה את הצוות הזה בעד שום דבר בעולם. כל אחד נתן את הנשמה ו-200% מהאנרגיות שלו. היה לנו כיף מאד לעשות את הסרט הזה, והדבר ניכר בתוצר הסופי.

את אחורי הקלעים של הפרויקט הזה סביר להניח שתזכו לראות ב"מחוברות" בעוד זמן מה בהוט3, תזכו לגלות איך אנשים יפים מצליחים להתכער תוך 48 שעות של חוסר שינה, חוסר אוכל וחוסר מין.

את ההקרנה של הסרט שלנו, "הצינוק", יהיה ניתן לראות באתר "מאקו" החל מתחילת יולי וביום ד', ה-8.7 ב-20:00 בסינמטק תל-אביב. העלות 25 שקלים בלבד. אנחנו נהיה הסרט הרביעי שמוקרן. תבואו, יהיה ורוד.

Edited: יוני 25, 2009

עזרו למיכל לצאת לחופשה בתל-אביב, פרק 2

סרטון קצרצר שיוכיח לערוץ 10 שאני המועמדת המתאימה לחופשה מפנקת בתל-אביב באחת מהדירות המתחרות ב"בלוק". להלן גם מספר מועמדים פוטנציאלים להצטרפות לחופשה:

תודה לאור דהן על העזרה בצילומים!

Edited: יוני 2, 2009

סיפורו של שמעון

Edited: ינואר 26, 2009

התרגיל הראשון שלי בבימוי

Edited: נובמבר 30, 2008

יום הכפרה / להוריד ולמחוק

קונצנזוס של חילונים: יום כיפור צריך לקרות מס' פעמים בשנה. קונצנסוז של ערסים: יום כיפור צריך לקרות פעם אחת בשנה כי השכל שלהם לא יתמודד עם העובדה שיש פחות מ-363 ימים בשנה בהם הם יכולים לקלל, לגנוב, להכות ולדקור. יום כיפור הוא קסם בתל אביב, אני לא יודעת איך הוא מחוץ לתל אביב כי מעולם לא חציתי את גבול גשר הירקון צפונה או את גבול אלנבי דרומה. יש משהו קסום בבני נוער זרוקים על הכבישים ולברדורים מתרוצצים בהנאה ובשקט מוחלט שלעתים רחוקות מופרע על ידי נהג רכב שלא כל כך אכפת לו. אנו זקוקים גם להם - לנהגי הרכבים הללו, כדי לזכור שכפיה דתית זה לא פה. 

חשבון נפש יומיים בשנה גרידא זו צביעות. סקר מדגמי אומר ש-63% מהאוכ' התכוונו לצום ביום כיפור הזה. סבירות גבוהה כי אחוז לא גבוה מהנ"ל שיקרו. כמו אצל הפסיכולוג שאתה מסתיר ממנו את מה שממש מביך כי לא נעים לך ממנו ויותר מזה לא נעים לך מעצמך. אחוז ניכר אחר הוא האחוז שזקוק לזה לא רק ב-25 השעות הללו לא זמן רב הרבה יותר מזה. האנשים הללו שיוותרו מושחתים כלכלית ומוסרית אבל בשבילם אלו רק מושגים יחסיים.

את יום הכיפור שלי ברחובות פתחתי בעישון סגריה. אני זונה פרובוקטיבית, או ליתר דיוק פשוט שכחתי שלא מעשנים. כמעט כבכל שנה שאני עושה דבר כזה כמעט דוקרים אותי. טוב, לא כמעט כבכל שנה, זו הפעם השניה שזה קורה לי. איזה ערס-מחרתיים-ידקור בא אלי וסינן לעברי "יא בת אלף, מה את מעשנת סיגריה, יא שרמוטה." לא לקחתי את העניין באופן אשי אם כי מצאתי את עצמי משועשעת ביחס לעובדה שאין בו די בינה כדי אח"כ לשאול את עצמו אם זה בסדר שדיבר כך ובמיוחד ביום כיפור. יתרה מכך, בודאי לא העיר לי בבוטות כזו כי מדובר במעין טאבו עישון הסגריות, אלא בגלל שדקר לו בלב שיש מי שמעשן סגריות ולא הולך נגד הזרם עקב בררות. הוא אינו עמוק מספיק אפילו בשביל לחשוב על שורה זו בעצמו. זהו אותו ערס מהקונצנזוס שעכשיו בטח דואג עם חבריו לגלח אלפי חפיסות סגריות מוברחות מהשטחים ובכך תורם כספו ל-55% מאוכלוסית החמאסניקים שזוהי בעצם עבודתם. גם אם זה לא מה שהוא עושה, סביר להניח שזה קרוב מספיק.

את חשבון הנפש שלי אני טורחת לעשות מדי יום ביומו במהלך השינה, עם או בלי צום, בעיקר בלי צום - הצום זה לא שאלה. אין לי מה לחשבן ביני לבין האלוהים כי אין אלוהים אבל למה שיש לי לחשבן ביני ובין חבריי ומשפחתי וקולגות אני כבר דואגת לעשות סביב השעון.

תחום העבודה שלי עוסק במאקרו בפירוק משפחות ורישוש כלכלי. במאקרו כל מי שמתעסק בפן כזה או אחר בתחום קפיטליסטי וקשור לכסף אינו רחוק מלעשות זאת בעצמו. הורג אותי כשקולגות שלי צמים תוך סוג של עינוי עצמי, תוך סוג של גאולה או כפרה או מה שזה לא יהיה, וביום למחרת ולכל אורך השנה הקרובה ימשיכו לרושש אנשים עם חולשות נפשיות ושלא יודעים מה טוב בשבילם. יש לי לקוח קבוע שאשתו בהריון. את הכפרה שלי ביצעתי מולו כששכנעתי אותו לנתק מאתנו קשרים. אין ספק שהבנאדם מכרה זהב. הוא סיפק לי כבר מאות דולרים בשנה החולפת, אך הידיעה שהוא מעמיס קמח למחיתו, אשתו בהריון ויש כבר עוד שניים פשוט מנעה ממני להמשיך לקיים איתו קשרים. יש גבול גם לחוסר המצפון שלי. 

ועם זאת אני ממשיכה לעסוק בעבודה שלי, עושקת לא עושקת, אני מנסה לישון טוב בלילות ולדעת שהכורח הוא הקובע - גם אני צריכה להתקיים בעולם הזה. איכשהו.

בורסות העולם מתמוטטות. אין ספק שאני חווה תחושה של שמחה לאיד. כואב לי על אותם קשישים ש-70% מקופות הגמל וקרנות הפנסיה שלהם נמחקות במחית עין על אותו משחק אכזר של הימורי בורסה. כל שקל שחסכת במהלך חייך ביושר מתגלגל לו אי שם בידיים לא אחראיות, בידיים של מי שרואה רק דולרים בעיניים הרבה יותר ממני. קצ'ינג קצ'ינג קצ'ינג. אנשים כמוני יוותרו מאושרים - המחיה בצנע יחסי, ללא הלוואות, ללא הפקר כלכלי לא יפגעו במשבר הזה. מי שמחליט שהוא כזה ביג שוט יאכל אותה. מגיע לאנשים כאלה. רק כואב לי על קשישים.

ולנושא אחר לחלוטין. בצאת יום הכיפור שכאילו היה לא היה בזכות יום חמישי הבייבי ואני הלכנו להקרנת הבכורה של "לקרוא ולשרוף" של האחים כהן. אבא שלי התריע שמומלץ לי לטוס לקולנוע כי מאד סביר שלא ישארו כרטיסים אם מדובר בהקרנת בכורה. ניסיתי לשמור על אופטימיות אך שיחת חולין מחוץ לסנטר הבהירה לי ש… ("אני הולך לחדש של האחים כהן." -"קנית כרטיסים מראש?" "כן" -"אה מזל!"). פגשתי שם באליזרין שהחליטה שאם היא לא מקבלת כרטיס חינם זה פשוט לא בשבילה ואת איתי שסיפר על הקרנות של סטודנטים באונ' שמתהדרים בסופרלטיבים כלפי הסרטים במהלך ההקרנות כדי לצאת סופר מתוחכמים. 

ובהתאם אכן מצאתי את עצמי רוכשת כרטיסים אחרונים בהחלט בשורה-סבירה-כסאות-לא-משהו כאשר מצאנו שמכל כסא לצדנו יושב גבר מבוגר שנוחר בזמן שהוא צוחק. יא אללה. 

תקשיבו, חרא סרט.

מה נקרא - להוריד ולמחוק.

Edited: אוקטובר 10, 2008

כל הסימנים מראים ש…

שנה וקצת חלפה לה. וואו. זה הרבה זמן בלי לכתוב. השירה מטפטפת, הטקסטים רופפים. לא עוד. חברים, אני חוזרת.

מקווה שהתגעגעתם, ואם לא - אז תלכו לבלוג אחר. אני בינתיים פה. 

הרעיון לחזור לכתוב בבלוג התחילה אי שם לפני כמה חודשים, פנה אלי איזה אחד, אדם נחמד מאד, מערוץ 10 וביקש פרטים כדי להזמין אותי לערב מיוחד. כמה שבועות לאחר מכן הגיעה הזמנה מעניינת להקרנה של "שיטת השקשוקה" של העיתונאי החוקר מיקי רוזנטל ומיד הנחתי שערוץ 10 אחראים להזמנה.

בתור מישהי לא מי-יודע-מה חשובה, אם כי מעניינת למכיר דבר, אמרתי לעצמי שאם מזמינים אני לא מפספסת. ארזתי על עצמי את הצחי וקבענו להיפגש בסינמטק בשעה 21:00, תוך כך שאין לי שום ידיעה מה עומד לקרות. מי ששמע על קצה המזלג על "שיטת השקשוקה" ואינו בוחש בביצה בודאי ראה את הפאפארצי של וואינט ופנאי פלוס (שזה די אותו הדבר) אבל לא נחשף מעבר לכך. פנאי פלוס אף טרחו לציין שיונית לוי לא הבריקה משהו מדהים מהגרדרובה, אבל מקורות יודעים לספר שהווסט-צמוד-חזה (שהיה ממש נאה! גו יונית על הסטייל!) שלה התחכך במרפק של צחי ומאז הוא לא שטף אותו. בקיצור, מה אומר - תרבות. 

מיהו קצת יותר מעורב ואילו במעט ידע גם לספר על שערוץ 1 שוקלים לשדר את הסרט, והרי עם התקציב הקיים - על אלו עיי חורבות יתבעו בגין לשון הרע בדיוק, אז הולכים על כל הקופה.

החלק שהכי קסם בעיני במהלך קבלת הקהל להקרנת הבכורה של "שיטת השקשוקה" היתה הקריצה הבוודאי לא מכוונת לבלוגרים עלומי שם כמוני (ועוד איזו אקס מנחה בערוץ הילדים אקס אלופת הארץ בקפיצה לגובה), ובעקבות אוברבוקינג ולחץ אטומי בכניסה לסינמטק, גילו שבניגוד למעטפות של אולמרט - שלהם היו ריקות. 

בשמחה וגיל התייבשנו בהמולה לצד איזו תמהונית שממש רצתה להיכנס ולכן כל 5 דקות טענה שאאשת ביצה זו הזמינה אותה, וזה שומר לה כרטיס והתחננה לכרטיס כאילו היתה קוקיצה שיורדת על ברכיה בכניסה למנטל בליל ששי ומתחננת לכניסה בפני אלוהי הסימי. 

את דעתי האשית ביחסי הון ושלטון כפי שהוצגו בסרט מנועה אני מלפרט, שכן פאוור טו דה פיפל אנד אול אבל מי שצפה בסרט יודע על האימה המשפטית המהלכת על ראשי היוצרים. אז כאן, כמו בהרבה מקומות אחרים (פרט לטיים אאוט, אולי), לא אלהג אודות בריונות כזו או אחרת ולא על שחיתות שלטונית או עיתונאית. אלא עלי. נכון, עלי, עלי, עלי.

בהקרנה זכיתי לפגוש בלוגרים טובים וחזקים כמו נועה אסטרייכר ועידו קינן וכשעל מעטפתי הריקה היה מצוין באותיות קטנות "בלוגר", הבנתי מהר מאד מי אני ומה אני עושה שם. קודם כל, "אני" זה מושג יחסי, פעוט למדי, כמעט חסר חשיבות. עוד ווב-סלב וואנאבי עם אצבעות שנונות והרבה זמן פנוי. ובאשר למה עשיתי שם, ההיקש המתבקש ברור למדי - אם ערוץ 2 לא יקרינו את הסרט ואם ערוץ 10 לא רוצים את הסרט ואם הקרנות לא רואות ממטר ואם ביום למחרת רק הפאפארצי ידברו על מה לבשה יונית והשיק של גיא פינס והנוכחות של עדי אשכנזי, כנראה הכח נשאר בידינו. ואנחנו הבלוגרים לא פוחדים מכלום - אנחנו מרוצצים באבן את ראשם של המפדחים מבלי לפחד על מה יבוא על ראשינו. 

עפ"י חיפוש בגוגל תחת "שיטת השקשוקה" בלוג, ניכר כי קיימות קרוב ל-20 אלף תוצאות, מתוכן רבות חוזרות על עצמן - אם מדובר בבלוגרים, אשר הבינו מהר מאד שהכח בידם בלבד, שעקבו באדיקות אחר ההתפתחויות וכתבו על הנושא בהתלהבות. התהילה היא במרחק נגיעה, אבל האם זה לא גורם לכם לחשוב האם בלוגר, מוכשר ככל שיהיה, אינו עוד סוג של כלי אותו ניתן לנצל בכל המעט במחיר? בדיוק כמו איזו ממשלה עלומה שעל גבה איזו משפחה עלומה מרוויחה הרבה כספים מכספי הציבור, לכאורה?

לאור המעטפות הריקות, לאור החשיפה התקשורתית המאופקת ומעלה האבק, לאור כך שאני עוד תוצאה בגוגל מעכשיו - אני מבינה היטב היכן אני ניצבת בשרשרת המזון.

היו שלום, ותודה על הביצים. אם כי קצת באיחור.

(המתינו בסבלנות, ערוץ 10 וזה, there's more to come)

Edited: ספטמבר 20, 2008