עזבו שטויות, הכי טוב להישאר בבית

אחרי שזה נשמע כאילו אתמול הייתי עצבנית כשכתבתי את הפוסט (למרות שבעיקר הייתי עצבנית על מי שהפריע לי להפציץ בפרץ מלים כתובות ברשת), אני שמחה להודיע שחזרתי רגועה. חוץ מעבודה שיש לי להגיש היום (באיחור של חודשיים) ועדיין לא עשיתי אותה, ושאני צריכה לאסוף את הכרטיסים ללאונרד כהן (שאינני הולכת להופעתו בכלל), אמצא לנכון להתרוצץ למקומות הבאים בסופ"ש הקרוב, ממליצה גם לכם:

יום ה', 06/08, 21:00 וחצות, צוותא, ת"א: אמנם ההמלצה הזו היא כבר סולד אאוט לחלוטין אבל מצאתי לנכון לפרגן לאבא שלי ואח שלי שמפיקים את שתי ההופעות האלה. היום בצוותא כפול 2 יעלו בזה אחר זה 3 דורות של מוסיקאים - הצ'רצ'ילים, סטלה מאריס ושליחי הבלוז ויבצעו קאברים ללד זפלין. אתרוצץ שם עם מצלמת המיני די.וי ואצלם את הלהקות והאנשים להנאתי, ואחשוף לראשונה לעולם את חצובתי הורודה (ותודה לזרוב על ההשראה). אושיית אינטרנט נוספת שאתלווה אליה לצילומים הוא יובל אראל היג"כ tlvcops. איש חביב שמנהל את אתר משטרת מחוז תל-אביב, ובכלל צלם הופעות מושבע. על אף שם האינטרנט המאיים ממליצה לעקוב. אגב, האירוע הבא יהיה מופע קאברים לדורז. התעדכנו לכם.

יום ה', 06/08 מ-18:00  עד יום ש', 08/08 ב-23:00, הקישון 76 בפלורנטין, ת"א: לפני מספר ימים שוחחתי עם חברתי נטע נתן באיזה בוקר הזוי ב-7 בבוקר. היא התלבטה אילו וילונות לקרוא ואילו אני אכלתי טונה מקופסא. אחרי שמדדנו את החלונות בדירתה בה מתקיים גם האירוע הזה, ואחרי שתהינו איך לעזאזל טונה מקופסא שורדת כל כך הרבה זמן בלי חומר משמר, סיכמנו שאולי אתרום לה זוג נעליים לאירוע ושכמובן אגיע לבקר. מיותר מלציין שמנעליים אשה לא נפרדת כל כך בקלות אז תסלח לי נטע. על כל פנים כל העניין עם הנעליים והוילונות והטונה הם רק הכנה למוטו של נטע: זבל של בחורה אחת הוא לחלוטין לא האוצר של בחורה אחרת. נטע כועסת על השיטה הזו של חנויות יד שניה שמוכרות בגדי ויטנטאג' ביד שניה ובאיכות ירודה במחירים מופקעים. אצל נטע, שאני יכולה להבטיח לכם שעשתה עבודת סינון ותמחור מטורפת, יהיה ניתן למצוא בגדי וינטג' יד שניה ויד ראשונה באיכות שהיא לא זבל ובמחירים שפויים לכל כיס. המחירים ינועו בין 15 ל-150 ש"ח, תוך הבטחה של נטע שממתינים כמה פריטים נדירים מאד. בכלל, יבואו אנשים טובים, גם אם לא יוצאים עם קניה, הרי לכם בילוי קולי לסופ"ש.

יום ו', 7/8 מ-14:00 עד יום ש', 8/8 בחצות, החתול והכלב, תל-אביב: הפסטיבל הזה מסתמן כאחד הפסטיבלים הבולטים שהתקיימו בשנים האחרונות לשירה בארץ. המדהים הוא שבכל אירוע שירה ספק בוהמייני ספק פסאודו-בוהמייני (לא, כי אי אפשר שלא להשתמש במלים של מבוגרים כשמדברים על שירה), תזכו לראות בדיוק אותו הדבר ממה שתזכו לראות בפסטיבל הזה, תפרשו את זה איך שתרצו - לטוב או לרע. אני מרגישה כאילו אני לא מצליחה לייצר יח"צ טוב לאירוע הזה במלים הללו. (זהירות, הולך לעשות שימוש מאד לא יאה בעיני במקלדת.)

בכל מקרה עורך האירוע הוא יהודה ויזן, שבפני קהילת המשוררים בארצנו תל-אביב ממש אין צורך להרחיב מי הוא. הפסטיבל יפתח בהופעות מוסיקה, וככל הנראה יתחרה על ליבם של הקהל שגם בטח ימצאו את עצמם במסיבת הביקיני הורודה והמטופשת של זרוב. אחה"צ והערב יזרמו לפאנלים של קריאות שירה ופילוסופיה, ואחרי שיסתיים מה שמסתמן כחפירה לאדם הממוצע, האירוע יגלוש למסיבת פאנק לילית. ביום למחרת יתבצע תאטרון קריאה ל"המלט" בתרגומו של דוד אבידן ופאנל אודות תפקידה של הביקורת בעיתונות היומית. אם תשרדו את כל זה, מובטחת לכם עוד מסיבה אל תוך הלילה. אני מכינה את השופל.

יום ו', 7/8 מ-14:00, הבלוק, דוד חכמי 35 ת"א: נו באמת, האם אני צריכה להרחיב? חברתי הורודה, המחוברת, הלוהטת והמטופשת עושה מסיבה וסוחפת את כל העולם אחריה בצורת גלים קטנים בבריכות מתנפחות. הכניסה 30 שקלים, הנחה למתלבשים בהתאם. אתם כבר בטח התכוננתם להגיע אתי או בלעדי.

ומה יש לעשות בששי לילה? אה, כלום. ולא, ברזילי לא יהיו שווים את הכסף או את פיצוץ האוכלוסין שתחוו. השמועה גם מספרת שיש איפשהו לחפור דראם'נ'בייס, אבל לא מצאתי שום עדויות על כך מלבד איזה פוסטר מסכן מרוח על איזה קיר.

יש לכם משהו מעניין לחלוק איתי למען לא אשתכר לבד בבית עם בקבוק ג'יימסון בחיקי בערב ששי? ספרו לי וכנראה אבוא.

Edited: אוגוסט 6, 2009

"אוכלת עבור שניים" - ספר ביכורים

בשעה טובה הוצאתי את ספר השירה הראשון שלי - "אוכלת עבור שניים", אוסף של 16 שירים שכתבתי במהלך 5 השנים האחרונות. למעוניינים, מוכרת אותו כרגע במהדורה מצומצמת במחיר עלות של עשרה שקלים בלבד.
מי שרוצה לרכוש מוזמן לשלוח אלי מייל או להגיב כאן - ניתן לרכוש אותו במזומן או באמצעות פייפאל והספר ישלח לביתכם או לחילופין יזכו בפגישה מהממת אתי על שירה ובירה.

כן כן, מזל טוב לי וזה.

Edited: יוני 10, 2009

האופניים הורודים שלי

האופניים הורודים שלי
צברו מאות קילומטרים
בקילומטרז' המדומה שלי.

קינג ג'ורג', שינקין, אלנבי,
יצחק שדה, המסגר, ככר רבין,
מלצ'ט, המכבי ורש"י,
שד' בן ציון, רוטשילד ולינקולן גם.

באה מן הים ואל הים חוזרת
מלוח שם, וכך אני אוהבת.

אני מנופפת לשלום ביד ימין
לעוברים והשבים נעה על פני העיר.
מחזיקה את ההגה ביד שמאל
מזגזגת בחצאית כמו מרלין מונרו.

מרכיבה משקפי שמש ירוקים
כמו טייס בשדה תעופה
12 קילומטר לשעה, מי ישמע
לסבתא יש גלגלים.

אני מביטה לך בעיניים
ואתה לא יודע
כי מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני
ומי שמביט בי מלפנים
רואה את בבואתו ולא אותי.

תמיד יש אשה שמנה
שנושמת עמוק כדי להצטמק
מספיק כך שהכידון שלי יעבור
וצועקת שאסע על הכביש
ותמיד יש אופנוען שנוסע על המדרכה
ואיכשהו על הכביש נתקל
בשלדת האופניים שלי
וצועק עלי שאסע על המדרכה
ותמיד יש איש שרץ על הכביש
כדי להספיק את האוטובוס
וכשהגלגל שלי מטפס על רגליו
הוא צועק שלא אסע בכלל.

ותמיד יש אותך, דוחף אותי מאחור,
מזל שאתה לא יודע מי אני.

Edited: מאי 21, 2009

פעם היה

פעם היה בתל-אביב נוצרי טוב

שסבו ניסה לרצוח את סבי בשואה.

הוא התמלא חרטה ארוכת דורות

והתאהב בארץ ישראל היפה.

הוא הותיר את אשתו הנאה בגרמניה,

ובעיניים תכולות ובלונד גולש,

הגיע לארץ ישראל שאותה כל-כך אוהב.

הוא פגש נערה יהודיה שרצתה להיות אירופית,

משוללת דת שחרתה בילדותה צלבי קרס ללא הבנה.

באחד הלילות הבודדים לקחה אותו לפגוש את הוריה.

אביה התאפק והתעלם בהפגנתיות,

ואילו אמה מיד כיבדה אותו במרק עוף שהאב הכין.

בבית המואר בו דלקו נרות שבת

שלא דלקו ביער הנידח בפולין,

אכל הנוצרי הטוב שאריות תפוחי-אדמה וקטניות,

שאב-אביה של הנערה היהודיה היה רוקח בסתר.

הנערה היהודיה כיבדה את הנוצרי הטוב

במשקאות חריפים תוצרת תפוחי אדמה,

והוציאה אותו לטייל בכרם-הענבים שלימים

הפך לדיזנגוף, זמנהוף ורייך על חורבות גופותיהם

השריריים של ניצולי שואה שאכלו בשר ולא

תפוחי-אדמה עת עלו לארץ ישראל המובטחת.

הם הדליקו נרות ובנו והולידו

בנים זכרים יהודים שלא שכחו

שאין נוצרים טובים.

בלילה שתויים, הנוצרי הטוב והנערה היהודיה

נרדמו באותה המיטה.

באמצע הלילה התעורר הנוצרי הטוב ואחז בשדה

של הנערה היהודיה, שלימים תיניק

ילד יהודי שיזכור וישמור שאין נוצרים טובים.

הנערה היהודיה משוללת הדת שלחה יד לערוותו

וגילתה איבר-מין מעוות שמעולם לא פגשה.

הנוצרי הטוב עצר בה - אשתו הנאה בגרמניה

בוודאי לא תאהב לדעת שבתל-אביב,

עיר החטאים, נתן לנערה היהודיה שסבו ניסה

לרצוח את סבה לגעת באיבר מינו המשולל

מסממנים יהודיים.

הם שקעו בשינה שנית אך לפתע

שוב ידו של הנוצרי הטוב נשלחה לשדה

של הנערה היהודיה.

הנערה היהודיה הביטה לתוך עיניו התכולות בחמלה

ורצתה להוקיען ממקומן ולשמור לעצמה שתזכור ותשמור

שאין נוצרים טובים.

לאחר ימים מספר הנוצרי הטוב אכל עצמו מאשמה

וסיפר הכל לאשתו הנאה שהמתינה לו בגרמניה.

זו אמרה שעליו לחזור ולשמר היותו נוצרי טוב

או שיוכל לבלות את חייו במקום הנמוך בעולם בגפו.

עליו להחליט - האם זו ארץ ישראל היפה,

או שמא אשתו הנאה.

הנוצרי הטוב עזב את אהבתו הראשונה, או השניה

אינני יודעת עד היום וכנראה גם לא אדע.

אני צד שלישי ואני דור שלישי והאמת היא

שכלל לא אכפת לי; רציתי להינות ולהרוס

בו בזמן וזה הזכיר לי סיפורים שעליהם למדתי

רק בשיעורי ההיסטוריה.

פעם היה בתל-אביב יהודי רע,

שאינני יודעת מהיכן סבו, והאם סבו

של הנוצרי הטוב ניסה לרצוח אותו,

אך ידעתי שהיהודי הרע כל-כך אוהב

את ארץ ישראל היפה, כך שהיה מוכן

לשפוך את קרביו בלוחמה מול

המוסלמי הכבוש.

ליהודי הרע היו עיניים תכולות ובלונד קצוץ

ומבט ממזרי בעיניו.

הוא הותיר את אשתו השמנמנה והתמימה

בהרצליה הרחוקה וגר היפו-העתיקה.

הוא הביט בי בעיניו התכולות ואני

כבר שיננתי את הקילשון שאנעץ

בעיניו בחופזה.

באחד הימים, המלאים מכל וכל, הסתתרנו

כמו זוג עכברים בפינה חשוכה,

והוא אחד בשדי ואני באיבר-מינו היפה.

היהודי הרע חזר לאשתו השמנמנה והיפה בהרצליה

ולא סיפר לה דבר, והם חיו באושר רב,

ואני כבר דור שלוש וחצי והייתי רוצה

לומר לך, אשתו השמנמנה והתמימה,

כי מצבך רע ומר ואולי בכלל עדיף לך

לחפש נוצרי טוב.

Edited: מאי 9, 2009

מנת חלקי

מלצר, האהבה הזו לא לטעמי,

אפשר להחליף אותה?

גברתי, האם משהו אינו לטעמך?

פשוט, כבר אכלת את רובה -

אם היית אומרת דבר מה קודם,

אולי היה ניתן לעשות משהו בנדון.

מלצר, תן לי בבקשה לעכל קודם, בסדר?

ובבקשה, תביא לי חשבון.

Edited: מאי 3, 2009

הקשר

התחלנו במגמת זרימה

של קווים פתוחים ותנועה

עכשיו אנחנו יוצאים קבוע

יוצאים לשום-מקום.

בסוף אני גומרת עם ילד.

בייבי, את רוצה גבר אמיתי?

אני לוליטה, אני אימא ועכשיו אני סתם.

פרויד כנראה צדק,

כשאני שוכבת עם הילד שלי

והוא גומר בתוכי, הוא נקשר אלי יותר

כמו בחבל טבור בלתי נראה.

האבא כבר אומר:

"תינוקי - תעזוב לאימא את הפטמה,

הפטמה הזו שלי.

תגדל, תשחרר, אל תפתח ציפיות.

היא תתפח כמו עוגה ואחרי שתאכל אותה

תאשים שהיא אכלה אותך."

Edited: אפריל 26, 2009